קרן מור
הכל עדיין רגוע ונעים. קרן לפני | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
שבוע 39+4, אני מרגישה צירים. נכנסת לאמבטיה חמה ונעימה עם נרות מסביב והרבה שקט. מוזיקה מתנגנת ברקע ואני מתחברת לכל ציר, נושמת ונושפת את הכאב החוצה, מלטפת את הבטן.

אחרי חצי שעה במים אני יוצאת לסבב נענועי אגן. מסתובבת בבית, רוקדת ונושמת, מחבקת את בן זוגי, מבקשת ממנו שיעסה לי את הגב. הכל על מי מנוחות, רגוע ונעים.
הצירים מתחזקים, מגיעים כל 4 דקות, ארוכים יותר. שנינו מחליטים לקחת את הילדות הגדולות להורים שלי. אורזת תיק וקדימה, לדרך.

עוד בתשעה חודשים:

הצירים מתגברים, אני בוכה מהתרגשות

מפקידים את הילדות אצל סבא וסבתא וכעבור שעה מגיעים לבית החולים. עושה קבלה בחדר מיון יולדות, מחברים אותי למוניטור - יש צירים בעוצמות גבוהות! המיילדת בודקת את מצב הפתיחה- יש! 3.5 ס״מ!
הולכים לחדר לידה. שקט יחסית, שישי בערב. נשים מדליקות נרות, אני זזה ומחכה. עוד מעט תגיע הדולה שלי.

מגיעה מיילדת ומוסרת לידיי הנאמנות את ערכת היולדת – כותונת, חלוק, מגבת ואיך לא- חוקן. אני נכנסת למקלחת והצירים מתגברים. מתקלחת וזזה תוך כדי. הנשימות מתגברות עם כל ציר, הכאבים מתחזקים. בן זוגי תומך, מלטף, אוהב. אני בוכה מהתרגשות.

קרן מור
טוב, זה כבר לא כיף בכלל. איפה האפידורל? | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

מגיעה הדולה, עושה לי עיסוי, מחבקת ותומכת. נושמות ביחד - אני מרגישה אהובה. מגיעה מיילדת, בודקת פתיחה- 6 ס״מ, מחליטה שאפשר לפקוע את המים. כמה דקות עוברות והצירים מתגברים וצפופים, אני כאובה, לא מצליחה לנשום, לא מצליחה לזוז, מפסיקה להקשיב ולחייך. בוכה, מלטפת את הבטן, זקוקה לחיבוק.

חצי שעה עוברת ואני לא יכולה לעמוד על הרגליים, נשכבת על המיטה והמים יורדים, מציפים אותי והכאבים עצומים מנשוא. הדולה מעסה, מדברת איתי, מחזקת אותי. מזכירה לי לנשום, מזכירה לי את המטרה, מבקשת ממני פעם אחר פעם לא לפחד, לא לפחד!

שוב בודקים, והפתיחה כבר 8 ס״מ. אני בוכה, לא יכולה יותר – שלב המעבר! נשברת ומבקשת אפידורל, קוראים למרדים - אבל הוא מגיע ישר לקבל לידה.
בתוך כמה דקות יש חמש מיילדות בחדר, דולה מהממת, בן זוג מקסים ותומך ובעיקר - אשה אחת שמרגישה חלשה אבל היא חזקה, אשה שמרגישה לא מסוגלת אבל בעצם היא גיבורה!

ואני עושה את זה כמו גדולה - ארבע לחיצות ונולדת תינוקת שמנמנה במשקל של 4,200 גרם. ואני מחייכת, לא מאמינה. איך זה קרה כל כך מהר? איך ילדתי ללא אפידורל? איך הספיקו ארבע לחיצות בשביל ללדת?

קרן מור
איך זה קרה כל כך מהר, האושר הזה? קרן עם התינוקת | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

המיילדת ניתקה את חבל הטבור והתינוקת המתוקה שלי כבר עליי, מחוברת לשד ונצמדת אליי. אושר מטורף. בן זוגי דומע, אני צוחקת. הדולה מנשקת אותי ומחבקת, לוחשת לי שאני אחרי.

ילדתי. זה נגמר.

קרן מור היא בעצמה דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת הנקה ומעניקה ליווי מלא לאחר הלידה

רוצה לקבל צילומי ניו בורן במתנה?
אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו.
אנחנו מחכות לסיפורי הלידה שלכן, ומבטיחות ששלוש יולדות שהסיפור שלהן יגע בנו במיוחד (ולא, הם לא צריכים להיות דרמטיים או מסעירים מאוד) - תקבלנה במתנה סשן צילומי ניו בורן או צילומי תינוקות אצל הצלמת נירית בקשי. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il ואולי תזכי!

* לתקנון

>> בפעם הקודמת: "בלידה לא תמיד חייבים לסבול"