"קיבלתי צירים בארבע לפנות בוקר", מספרת אריאלה טלקר. "בחמש וחצי בבוקר הערתי את בעלי. ואז הכל התחיל לרוץ ממש מהר".
ברגע שהשניים נכנסו למכונית, אריאלה פנתה אל תום והבהירה שהיא מרגישה שהיא עומדת ללדת. "אנחנו מתחילים לנסוע, הבת שלי בת השנה במושב האחורי. אחרי שאנחנו עוברים כיכר אחת אני רואה שהיא מתחילה ללדת", מתאר תום. "אני מסתכל ימינה ואני רואה שתי רגליים בחוץ".
תום המשיך לנסוע לכיוון מד"א בדימונה, כדי למצוא מישהו שיוכל לעזור לו עם המצב הלא שגרתי. "חשבנו שאנחנו הולכים לבית חולים לניתוח קיסרי. ואני לא יודע איך אם כל מה שקרה היא מצאה כוחות להרים את עצמה ולדחוף חזק ולהוציא את הראש".
תום ואריאלה שמו לב מיד לחבל הטבור מלופף סביב צווארו של התינוק שמיהר לצאת לאוויר העולם. "אני נלחצתי והמשכתי לנסוע", מספר תום. "היא פשוט שחררה את חבל הטבור מהצוואר ואז שמענו שהוא מתחיל לבכות והיינו רגועים".
"פחדתי שאני אפגע בו", מודה אריאלה. "פחדתי שאני עושה משהו לא נכון. שמתי לב שהוא לא מגיב, לא בוכה. וזה מה שהפחיד. הבנתי שצריך לעשות משהו. כל הזמן אמרתי לבעלי שאני מפחדת שיקרה לתינוק משהו. פשוט סובבתי אותו, הוצאתי את החבל והוא התחיל לבכות".
לאחר הרגע הדרמטי הגיעה המשפחה למד"א, ושם כבר עזרו להם לחתוך את חבל הטבור.
ומה לגבי שם לתינוק? בני הזוג טלקר עדיין מתלבטים. "אנחנו רוצים לתת לו שם אצילי", הם אומרים.