לפני שבוע ילדה אורית הורוביץ בר-עם בן בבית החולים איכלוב בתל אביב "והחזירה את הילד להוריו", כפי שהיא אומרת. ואם זה לא מספיק, היא בחרה לצלם, ולשתף באופן פומבי את רגעי הלידה, שמשלבים בין הכאב לבין האושר שלה ושל ההורים המיועדים.

לדבריה, לרגע לא היה לה ספק באשר למהות הקשר בינה לבין העובר. "ילדתי והחזרתי את הילד להוריו" מספרת אורית הורוביץ בר-עם. "ההבנה שהעובר הזה לא שלי היא ברורה, הסתכלתי עליו הוא מתוק הוא דומה לאבא שלו אבל הוא לא שלי".

למה הסכמת לחשוף את אחד הרגעים הכי אינטימיים בחייך?
"זה באמת רגע נדיר וזהו תיעוד של רגע נדיר. לא היו שם צלמים או עורכים. זה באמת מה שהיה שם. בעלי סידר את המצלמות. הוא שחקן  ובמאי, ויש לנו עסק של תיאטרון לגיל הרך. החלטנו לצלם כי היה לנו ברור שיש פה משהו בלתי נתפס ואני בתוך הצירים הייתי בתוך הצירים רציתי לראות איך זה נראה מבחוץ, לא רציתי לפספס אותו, למרות שהייתי בפוקוס כל הזמן".

בעיני הורוביץ בר עם, יועצת חינוכית לגיל הרך תושבת תל אביב, מדובר בשיא מכבד ומלא עוצמה של תהליך שנמשך שנתיים. "אני חייבת להראות את הסרט כי יש כאן לדעתי שליחות, חשוב לי שמי שמתנגד יסתכל שניה בעיניים ויגיד שמתייחסים לאישה לא בצורה הומנית, אמפתית, מלא אושר באהבה, רגע של בריאה חדשה, רגע של אהבה".

ההחלטה להפוך לפונדקאית נפלה אצל הורוביץ בר-עם לאחר לידת בנה השני. "זו הייתה לידה קלה אחרי הריון קל. הבנתי שלא ברור מאליו ויש לי חוויות חיוביות ומעצימות ואנחנו לא מעוניינים בילדים נוספים. זה היה נראה לי נכון עבור משפחה אחת. אני יודעת שהריון מעצים ומחזק אותי ורציתי לחוות זאת עוד הפעם, אבל אין לנו כוונה כרגע לילדים נוספים אז החלטנו שזה המסע שלנו".

>> פונדקאות: איך ליצור חיבור רגשי לתינוק

הכל התחיל בפוסט בפייסבוק. בקבוצת "השוות של תל אביב". "פרסמתי פוסט אנונימי, שאני מתעניינת בפונדקאות, ואני לא יודעת איך לגשת לזה. וחודש אחרי זה היה פוסט אנונימי של משפחה שמחפשת פונדקאית. עברנו תהליך במשרד הבריאות ואחרי שנתיים כמעט הענקתי לה ילד. היו שלוש ניסיונות IVF והצלחנו".

לדבריה, היא והמשפחה נמצאים בקשר, ולא ייפרדו לעולם. "זה קשר שאי אפשר להסביר אותו, זה לא קשר של חברות הוא הרבה יותר עמוק ושונה, הברית עוד לא הייתה אבל החלטתי שזה טו מאצ' בשבילי".

את אמא לשניים, ילדים גדולים בני 3 ו-6. מה הם אמרו לך לאורך הדרך? הם קיוו לאח נוסף?
"ילדים מבינים כמו שהם, אין להם שיפוטיות, אין להם תהיות. סיפרנו שיש חברה כי היא לא יכולה לשאת תינוק בבטן ואנחנו עושים את זה בשבילם, הזרעון והביצית שלהם וככה זה, הם דאגו לו, והתייחסו אליו וזה לא אח שלי, אלא היו אומרים שנחזיר אותו להורים שלו, כי זה היה ברור להם שזה לא שלנו"

הורוביץ בר-עם שוללת את הביקורת על התמורה הכספית שמקבלות פונדקאיות. "כן, אני מקבלת פיצוי כספי. לא עשיתי את זה עבור כספים. אני מקבלת תהליך. אין שום סכום שבעולם שאפשר לתמחר דבר כזה. זו לא המוטיבציה".

מה דעתך על הביקורת על פונדקאות שמשווה בינה לבין זנות?
"אני מממשת את זכותי על גופי. יש פה מעשה מדהים. בניגוד לזנות אני מגיעה ממקום חזק, ומודע ליכולות ולעוצמות ולא הגעתי פצועה. בזנות יש אלימות החלשה, זה לא קיים פה, האתגר העיקרי כאן הוא המוטיבציה. ברגע שאת נכנסת לתהליך חייב להיות המון לב, וגם בישראל יש ועדה שבודקת מה הסיבה שלך, יש תהליך מובנה של קריטריונים, הלואי שכל זונה הייתה צריכה לעבור את התהליך".