"פתאום גילו לי סרטן בצוואר הרחם"
"התחתנו לפני עשר שנים, כשהייתי בת 26, ושנה אחרי החתונה התחלנו לנסות להיכנס להריון. עשיתי בדיקות כלליות לפני שהפסקתי את הגלולות, רק לבדוק שהכל בסדר, ופתאום גילו לי סרטן בצוואר הרחם, גידול מאוד אגרסיבי שהיה צריך להוציא – ומהר. מפני שהייתי צעירה ובלי ילדים, לא כרתו לי את הרחם והשחלות ולא עברתי הקרנות, אלא רק טיפול כימותרפי. שנה אחרי הניתוח, הרופא שלח אותי לביקורת כדי לוודא שאין זכר לסרטן, ולצערי - דווקא היה זכר. הסרטן חזר, והפעם הרופאים היו הרבה פחות עדינים: עברתי כימותרפיה קשה והקרנות. אמנם לא הוציאו לי את הרחם, אבל אמרו לי שהוא לא יתפקד, שלעולם לא תהיה אליו זרימת דם טובה מספיק כדי להחזיק הריון. כדי שיהיו לי ילדים בעתיד, כשאחלים, שאבו לי ביציות, הקפאנו 11 עוברים וידענו שבבוא הזמן, נצטרך לחפש פונדקאית".
על אף הרצון הגדול להיות אמא, אייה מספרת כי באותו שלב היא הייתה עסוקה רק בלהבריא ולנצח את הסרטן. גם אחרי שהחלימה, היא רצתה לקחת את הזמן, להתאבל על אבדן החלום של האמהות שבאה בטבעיות ובקלות ולעבד את מה שעבר עליה בשנים האלו. היה זה דווקא בעלה שלא ויתר. "הוא אמר שזו תהיה הדרך שלנו לחזור למסלול, ודי מהר מצאנו פונדקאית, דרך קרובי משפחה שהכירו אותה".
"די מהר נשארנו בלי עוברים ובלי ביציות"
בשלב מסוים אייה התחילה שוב לקבל מחזור, מה שמילא את הזוג באופטימיות. "חשבנו שאולי הגוף שלי מתפקד, לפחות חלקית, ונוכל לשאוב ביציות ולהכין עוברים חדשים לפונדקאית". השניים החלו במספר סבבים של IVF, הזריקו כמויות של הורמונים ועברו שאיבות כואבות, אבל זה לא עזר. הם היו מוכרחים למצוא דרך אחרת, והחליטו לוותר על ביציות. "שחררנו את הפונדקאית, והתחלנו לחפש מישהי חדשה. בהתחלה ניסינו לחסוך כסף ולחפש פונדקאית לבד, בכל מיני פורומים וקבוצות, ונתקלנו בדברים קשים. הפקעת מחירים, ניצול של זוגות במצב הכי נמוך שלהם וסחיטה, פשוט סחיטה של כספים. כמעט חתמנו חוזה פעמיים, עם נשים שעל פניו נראו לנו בסדר, אבל הייתה לנו תחושת בטן קשה של ניצול, ונסוגנו".
"פתאום לא הייתה תחושה של עסקה נטו"
אבל אייה ושריאל לא הסכימו לומר נואש. בסוף הם החליטו שהחיסכון הכספי לא שווה את הלחצים וכאבי הלב, ופנו למרכז להורות באמצעות פונדקאות. "היה לנו חשוב למצוא מישהי שכבר עברה תהליך פונדקאות אחד, מישהי שיודעת למה היא נכנסת, ובאמת מצאו לנו אישה מקסימה. החוויה שלה עם הזוג הראשון הייתה מאוד מוצלחת, ולמרות שכבר הייתה במצב כלכלי יציב היא החליטה לעבור את זה שוב. אני לא מיתממת, ברור לי שהכסף משחק תפקיד בהחלטה הזו ושהכסף ששילמנו לה שימש אותה לשפר עוד את איכות חייה, אבל היה גם משהו מעבר, לא הייתה תחושה של עסקה נטו.
אייה ושריאל הצליחו כאמור לגייס את הכסף, ובתום שנים ארוכות, אינספור שברונות לב וכספים רבים שהוזרמן, הפונדקאית שלהם ילדה את התאומים עלמה ואליה בניתוח קיסרי, והביאה אותם לפסגת השאיפות שלנו. מאותו רגע, הם הפכנו להורים, אבל הם לא שוכחים את הדרך הלא פשוטה הזו.
"הפחד הוא לא שהפונדקאית תתחרט"
"לאורך התהליך עוברים לא מעט טלטלות רגשיות, אבל בניגוד למה שאנשים חושבים, הפחד של ההורים הוא לא שהפונדקאית תתחרט. מעולם לא היה מקרה כזה, של פונדקאית שהתחרטה, והן עוברות בדיקות מאוד מחמירות לפני שהן מקבלות אישור להרות עם עובר שאינו שלהן. זה רחם להשכרה, חד משמעית, עד כמה שזה קר לומר את זה, והן לא נקשרות לעובר. אסור להן גם לשאת עובר מביצית שלהן, כך שאין להן כל קשר ביולוגי לתינוק שנולד, והן מבינות היטב לאן הן נכנסו.
"בנוסף, מי שניגשת לזה עושה את זה בדרך כלל ממצוקה כלכלית, כך שאין לה איך לגדל ילד גם אם תרצה בכך. מה שבאמת קשה, לפחות לי, זה חוסר השליטה. כשמישהי בהריון עם התינוק שלה, היא מחליטה אם לעשן או לא, מה לאכול, כמה להתאמץ ואיך לשמור על התינוק, וכשהעובר שלך לא נמצא אצלך, את צריכה לבטוח לחלוטין באישה אחרת, בלי שום דרך לוודא שהיא לוקחת את הויטמינים כמו שצריך, שהיא אוכלת מספיק, לא לוקחת שום תרופה שאסורה בהריון. הכל תלוי בה. הדרך שלי להתמודד עם זה הייתה לשחרר, להבין שלא אוכל להשיג שליטה מוחלטת ופשוט בחרתי לסמוך עליה. העובדה שמדובר בתהליך ארוך מאוד עוזרת בעניין הזה, זה לא שפוגשים מישהי ולמחרת היא כבר נושאת את התינוק שלך. מההיכרות ועד ההריון עוברת שנה בערך, וזה זמן מספיק לבנות יחסי אמון. היחסים אחרי הלידה מאוד תלויים בפונדקאית ובבני הזוג – אצלנו הקשר לא היה חברי, אבל חגגנו יחד חגים וימי הולדת. הקרבה בינינו אמנם פחתה מעט בחודשים האחרונים, אבל אנחנו כמובן מכבדים כל החלטה של הפונדקאית, ולא לוחצים עליה בשום כיוון".
"הפרופיל לפונדקאית השתנה עם השנים"
"הפונדקאית של אייה עברה אצלנו תהליך אחד לפני שהכרנו ביניהן, והפיקה ממנו שינוי עצום", אומרת מינה יולזרי מ"המרכז להורות באמצעות פונדקאות". "כשהכרנו אותה היא עבדה בניקיון, אבל כמו הרבה פונדקאיות, התהליך נותן לה מקפצה, ולא רק במובן הכלכלי. הידיעה שהן מהוות חלק מכריע בתהליך משמעותי כל כך עבור בני הזוג מעצימה אותן ונותנת להן ביטחון עצמי וכוחות, שיחד עם הפיצוי הכספי שהן מקבלות מאפשרים להם ללמוד מקצוע חדש או להתבסס ולשפר משמעותית את מצבן התעסוקתי והכלכלי. לפני שהיא התחילה בתהליך עם אייה היא כבר עבדה במשרה טובה בחברת תרופות גדולה, אבל החליטה ללכת על זה בכל זאת".
לדברי יולזרי, הביקוש לפונדקאות נמצא בעלייה מתמדת. "כמו שהיה עם ה-IVF, שבהתחלה היה ממש מוצא אחרון והיום הפך לפופולרי מאוד, כך גם הפונדקאות. פעם נשים שלא יכלו להרות היו עוברות טיפולים שנמשכו שנים, או מסכנות את עצמן בהריון עם מחלת רקע – והיום הן פשוט נעזרות במה שהמדע יכול להציע להן. מאז שהקמתי את המכון יחד עם שותפתי, עדה אטיאס, לפני 17 שנה, ראינו שינוי מאוד משמעותי בתחום. כיום גם נשים נשואות יכולות לשמש פונדקאיות, מה ששינה מאוד את הפרופיל של הפונדקאית הממוצעת. בנוסף, כדי לחסוך עלויות, התחלנו בשנים האחרונות להציע פונדקאות בחו"ל, לזוגות שמעוניינים בכך. כולם מכירים את המשפט על הקשישה שישנה במסדרון, ולצערנו - זו אותה מערכת שאחראית על הפונדקאות. הרפואה כאן מתקדמת, מהמתקדמות בעולם. אבל כשלפעמים אין אפילו תקציב להציל חיים, בוודאי שאין תקציב ליצור חיים חדשים. יחסית, המצב בישראל טוב: המדינה מפקחת על התהליך, ומוודאת שכל מי שנוטל חלק בו בריא בגופו ובנפשו – אבל עדיין, המימון הוא במלואו על בני הזוג".
>> 3 נשים שבחרו לא להניק בכלל
>> היית יולדת בבית ללא כל סיוע?