סיפור הלידה של מורן זוהר שפורסם שבוע שעבר, וסיפר את לידתה של תינוקת שהייתה במצג עכוז ויצאה בדרך ואגינלית וטבעית ולא באמצעות ניתוח קיסרי, עורר לא מעט תגובות. חלק מהמגיבים הביעו זעזוע מהסיכון שנטלה על עצמה האמא, ואחרים דווקא התרשמו מכוח הרצון ומהאומץ שהפגינה בהחלטה לנסות לידה רגילה, ולא להיכנס לניתוח קיסרי מוזמן. אז איפה האמת? האם לידת עכוז היא אכן סיכון עצום ומיותר, או שבתנאים מסויימים מדובר על אלטרנטיבה ראוייה לקיסרי שהפך לסטנדרט? הנה כמה עובדות, תובנות וגם דעות של שני רופאים בכירים.
נתחיל מהעובדות: בבתי חולים מערביים, לא ששים ליילד נשים עם תינוק במצג עכוז, ומעדיפים לנסות היפוך חיצוני, הליך מעניין שבמסגרתו משכנעים את העובר העכוזי (בעזרת מעט לחץ פיזי מתון) להתהפך. את ההיפוך מבצעים בדרך כלל בתחילת החודש התשיעי (כדי למנוע מצב של לידת פג אם הלחיצות והדחיפות גורמות ללידה להתחיל), ואחוזי ההצלחה משתנים לפי מספר ההיריונות הקודמים של האישה, מבנה גופה, מיומנות הרופא שמבצע את ההליך וגורמים נוספים. אם ההיפוך לא מצליח, והעובר עדיין נמצא כשעכוזו כלפי צוואר הרחם, יומלץ בדרך כלל לאישה לקבוע תאריך לקיסרי אלקטיבי, על מנת להימנע ממצב שבו מתפתחת לידת עכוז.
חשוב לדעת: לא תמיד הייתה קיימת הרתיעה הזו מיילוד עכוזים, ועד לפני 15 שנים מדובר היה באופציה סבירה לחלוטין, שלא דרשה התלבטויות ולא נתפסה כמסוכנת. מה קרה בדרך? מחקר קנדי, של חוקרת בשם ד"ר מארי האנה, הופסק בדרמטיות לאחר שהעלה תוצאות מדאיגות באשר לסיכונים הגלומים בלידת עכוז. הגם שהמחקר זכה לביקורות נוקבות, האפקט שלו ממשיך להדהד במסדרונות חדרי הלידה, וכיום כמעט שלא מתבצעות לידות עכוז נרתיקיות - ודאי שלא במבכירות, כלומר: נשים לקראת לידה ראשונה.
עוד לפני שהמציאו את המיילדות, היו לידות עכוז
"עוד לפני שהמציאו את המקצוע שלנו, היו לידות עכוז", אומרת ד"ר לינדה הראל, סגנית מנהל אגף נשים ויולדות ומנהלת חדר לידה בביה"ח מעייני הישועה. "כשלושה אחוזים מהתינוקות שנולדים במועד, וקצת יותר מכך מהתינוקות שנולדים לפני המועד, נמצאים במצג עכוז. אם מדובר בלידה נרתיקית, הרי שהחלקים הרכים (כמו הרגליים, הישבן והבטן) של התינוק יוצאים לפני החלק הגרמי הגדול ביותר שהוא הראש, והחשש המרכזי הוא שהפתיחה תספיק ליציאת הרגליים והגוף - והראש ייתקע. סיבוך נוסף הוא מצב שבו העובר מניח את הידיים מעל הראש, מה שמקשה על היילוד עוד יותר, והופך אותו לכמעט בלתי אפשרי. עד שנת 2000, ברוב בתי היולדות אפשרו לידות עכוז בשגרה בתנאים מסויימים: למשל, נשים שילדו בעבר תינוקות בגודל שבו מוערך העובר שנמצא בעכוז, שכמובן לא סבלו מסיבוכי הריון כלשהם ושהעובר שלהן בריא. היו מבצעים הערכת משקל ובדיקות אולטרסאונד, ואם הכל היה בסדר, האישה הייתה נכנסת לחדר הלידה כרגיל.
"בשנות ה-90 התחילו מחקר גדול בקנדה, ששילב בתי חולים מרחבי העולם, ובהם גם בית החולים שלנו. החוקרים שאפו להגיע ל-2,800 נשים, ולכן בוצעו פניות לנשים עם עובר במצג עכוז, שהיו מועמדות ללידה רגילה לפי הקריטריונים של בית החולים שבו התעתדו ללדת. הנשים שהסכימו להשתתף במחקר חולקו לשניים, באופן רנדומלי: מחציתן יולדו בלידה נרתיקית, והמחצית השנייה בניתוח קיסרי. התוצאות נבדקו מיד אחרי הלידה וכן במעקב אחרי היילודים עד גיל שנתיים, והמטרה הייתה כאמור להגיע ל-1,400 ניתוחים ו-1,400 לידות עכוז - אבל כמו בכל מחקר גדול, עשו הערכות ביניים, וגילו כי 4.5% מהיילודים שנולדו בעכוז וגינלי הגיעו לטיפול נמרץ, לעומת אלו שנולדו בניתוחים. לא בטוח שהסיבה הייתה מצג העכוז עצמו, כי לא הביאו בחשבון מה גרם לתינוק להיות בעכוז: בהחלט ייתכן כי מה שגרם לתינוק להיות במצג עכוז הוא גם מה שגרם להגעה לטיפול נמרץ, כמו למשל מומים עובריים ומומים רחמיים שונים.
כאן המקום לציין כי 1.5% מהתינוקות שהיו במצג עכוז ויולדו בניתוח הגיעו אף הם לטיפול נמרץ. התוצאות עוררו הרבה רעש, והוחלט להמליץ להפסיק ליילד תינוקות במצג עכוז וגינאלית. בגלל שהמחקר הופסק באמצע, לא היו מספיק תינוקות כדי לקבוע חד משמעית שאין הבדל בהתפתחות בגיל שנתיים, אולם בשלב הערכות הביניים לא נצפו הבדלים כלשהם בין קבוצת הקיסריים לקבוצת התינוקות שיולדו נרתיקית.
"אנחנו לא מכריחים אישה ללדת בצורה שהיא לא רוצה"
"מאז המחקר של האנה, במיילדות המודרנית לא נהוג ליילד עכוז, אלא אם האישה מבינה את הסיכון לסיבוכים, ובוחרת להאמין כי תהיה ב-95.5% שהלידה שלהן מסתיימת בכי טוב. גם במקרים שבהם נשים מגיעות ממש רגע לפני הלידה, ורק אז מגלים שהעובר במצג עכוז, הסיכון שבניתוח חירום וחילוץ האגן של התינוק מהאגם של האם עולה על הסיכון שבלידת עכוז, ואז נעדיף כמובן לסיים את הלידה וגינאלית. בלידות תאומים אנחנו יותר פתוחים לנסות לידת עכוז נרתיקית של התאום השני, בתנאי שהתאום הראשון נמצא במצג ראש. מחקר נוסף שעשו ממשיכי דרכה של האנה בקרב 2,800 יולדות העלה כי אין הבדל בתוצאות מיילדותיות של תאום שני כאשר הראשון בראש, וההסבר שלנו הוא שהראשון 'מוודא' שהדרך פתוחה, מה גם שתאומים נוטים להיות קטנים יותר ולכן קל להם יותר לצאת.
יש לציין כי מאז המחקר הגדול, שהופסק באמצע, הגיעו מחקרים קטנים יותר, שהראו כי לידת עכוז דווקא יכולה להיות בטיחותית, אבל צריך מחקר של משהו כמו 3,000 מקרים כדי לנטרל את המחקר של האנה, ובכל מקרה ייקח זמן רב, אם בכלל, עד שלידת עכוז תשוב להיות אופציה ולידית, בעיקר משום שהרופאים הצעירים כמעט לא מתאמנים בלידת עכוז ולא רוכשים את המיומנות הנחוצה לשם כך".
"אנחנו כמובן לא מכריחים אף אישה לעשות משהו שהיא לא רוצה, גם אם העובר שלה במצג עכוז", מסביר פרופ' ישי לוין, מנהל המרכז לבריאות האישה וסגן מנהל מחלקת נשים בבית החולים "ליס", המרכז הרפואי ת"א. "אם אחרי שהוסברו לאישה כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים בלידת עכוז והיא עדיין מעדיפה את האפשרות הזו על פני ניתוח, היא תוכל לנסות ללדת בלידה נרתיקית. לצורך הלידה יוזעק רופא שמיומן בלידות עכוז, והיא תתבצע בחדר ניתוח, כדי שאם חלילה משהו משתבש נוכל לתת מענה מהיר ככל האפשר.
"בסך הכל, רוב הנשים עם עובר במצג עכוז, שלא מצליחות או לא מנסות היפוך חיצוני ומגיעות למועד הלידה כשהתינוק עדיין עם הראש למעלה, בוחרות בקיסרי. יש לידות עכוז בודדות בשנה, אלא אם מדובר בתאומים, שאנחנו כן נוטים ליילד בעכוז (כאשר התאום הראשון נמצא במצג ראש) אם התנאים מאפשרים זאת. אחרי שהתאום הראשון נולד, אנחנו מכניסים יד - לעתים קרובות התינוק השני מגלה פתאום שיש לו המון מקום ברחם והוא מתהפך בעצמו, אבל גם אם לא, אנחנו עוזרים לו לצאת, בהליך פשוט בהרבה מלידת עכוז של עובר בודד".
עוד ב-9 חודשים:
>> זה מה שקורה כשמשאירים את התינוק אצל אבא
>> סיפורי לידה של נשים אמיתיות
>> טיפים של אלופות לקיסרי מושלם