צילומי לידה חושפניים, המתעדים ראש של תינוק מבצבץ מתוך הנרתיק, או נשלף מאישה הגוהרת וחושף את עכוזה, נפרשים לעינינו לעתים קרובות בכתבות, בלוגים של צלמות ומגזיני בריאות. בעוד חלק מהנשים רואה בתיעוד האינטימי שיר הלל לבריאה ולגוף האישה, רגע של עוצמה נשית-אימהית, חלק אחר של נשים נרתע ודוחה את הייצוג הוויזואלי הזה. מה עומד מאחורי הסלידה והרתיעה הנשית ואיך זה מתקשר ללידה בבתי חולים?

ממדהים ועד דוחה

שאלנו נשים מה הן חושבות על צילומי לידה חושפניים, (והדגמנו בתמונה מפעימה של רגע הלידה) הדעות נחלקו לכאן ולכאן. בין התומכות, היו כאלה שאמרו: "עברתי 2 לידות קיסריות ולכן התמונות הללו הן מדהימות עבורי, אני פשוט נפעמת ומתרגשת", הוסיפה שנייה.

עוד הסכימו איתה כשאמרו: "בעיניי זה מדהים. תיעוד של הרגע הכי מדהים בחיים. החוויה הכי עוצמתית שהייתה לי בחיים. מדהים לראות מהצד"; "זה מרגש ועושה חשק לעוד ועוד תינוקות קטנים וצורחים. עם זאת, לא לכל הנשים חווית הלידה היא עוצמתית. הרבה יולדות מתארות חוויה של אונס, חוסר שליטה וסבל. זה צפוי שנשים שעברו חווית לידה מזעזעת תזדעזענה גם מהתמונות. אני אישית הרגשתי סופרוומן אחרי שילדתי, אני שמחה לראות בתמונות נשים חזקות ועוצמתיות".

אבל כאמור לא כולן חגגו את הילולת הנשיות. "בתור אחת שעברה לידה זה מעורר בי צמרמורת ופחד, לא רוצה לחשוב מה מרגישה מישהי בהריון ראשון. ללא ספק לידה היא פלא הבריאה, אין יותר מעצים וחוויתי מזה אבל אני נגד התמונות", הגיבה אחת. "לי אישית זה משהו שקשה לראות. עברתי לידה טבעית, אבל אם זה היה מצולם היה לי מאוד קשה לראות את זה"; "אין לי בעיה לראות את זה, למרות שאוטומטית מתחיל לכאוב לי וזה רק מחזק אצלי את ההבנה שפעם אחת הספיקה לי לכל החיים".

לידה - תינוק נולד
"בעיניי זה מדהים. תיעוד של הרגע הכי מדהים בחיים" | צילום: cradledcreations.com

ל' הייתה ההחלטית מכולן. "בעיני זה נוראי", אמרה. "מעין טאבו. הייתי בארה״ב בקורס הכנה ללידה, שם לא מצנזרים. מראים לך את התינוק יוצא ממש מאיבריה האינטימיים של האישה, זה זעזע אותי ואת בעלי, הרגשנו שזה דבר שכל זוג צריך לעבור באופן אישי בלבד. בעיני לראות אישה עם איברים אינטימיים חשופים גם בסיטואציה של לידה זה לקחת איברים מיניים, ולעוות את הראייה כלפיהם עם כל מה שלידה קשורה בו, היה קשה לנו לראות ערבוב של 2 עולמות, ששניהם יפים לכשעצמם. בלידה שלי ביקשתי שלא ישימו לי מראה (כפי שנהוג לעשות בארה״ב) רציתי לראות רק את התינוק וזהו. ואני שמחה על כך!".

נ' העלתה טיעון מעניין בנושא. "יש תמונות יפות ויש תמונות דוחות (כמו זוג שיושב באמבטיה של דם ומיילד את התינוק שלהם) אבל כשאני רואה תמונות כאלו, אני נגעלת מכמה התמסחרנו כחברה. זה בסדר אם האבא, חברה או איזה קרוב שממילא היה נוכח בלידה מצלם, אבל נראה לי קצת מופרע להזמין צלם/ת בתשלום ללידה כדי לתפוס את הרגע. מה לגבי פשוט לחוות את הרגע? בשביל מה עוד בן אדם זר בחדר לידה? מגוחך בעיני". ואחרונה סיכמה: "לנשים שעברו לידה זה מהמם ומרגש לראות, אבל אם הייתי גבר לא הייתי יכולה להיות עם אישה אחרי שאני רואה את התמונות האלה".

איך נראים צירים: פרצופים של יולדות

הרפואה הרחיקה את הנשים מגופן ומתהליך הלידה

ובכל זאת, עולה השאלה מה גורם לנשים להזדעזע כל כך מצילומים אינטימיים של חוויה שהן עצמן עברו?
"לידה היא 'עסק' נשי, דבר שמתרחש בגוף הנשי", אומרת לנו ד"ר ענת גור, פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנשים, מנהלת מרכז חוכמת נשים ומחברת הספר "גוף זר". "עד המאה ה-18 היה טבעי שהלידה התקיימה בספירה הביתית בעזרת נשים אחרות כמו מיילדות. בשלב מסוים, הרפואה השתלטה על הלידה בהרבה מובנים. למרות שיש יותר ויותר נשים רופאות, הרפואה מייצגת באופן משמעותי את ההגמוניה הגברית", אומרת ד"ר גור ומסבירה כי ההיריון והלידה הפכו להיות מעין מחלה, היולדת וגם היילוד מורחקים לבית החולים ועוברים הרבה פרוצדורות רפואיות. התוצאה היא שהרפואה ניכרה את האישה מתהליך הלידה וגם מהגוף שלה. "אנחנו מגיעות לבית חולים ומפקידות שם את הגוף שלנו ואת תהליך הלידה בידי הרופאים והמיילדות, השליטה והקרבה לאירוע הטבעי והמיוחד הזה הלכה והתרחקה מאיתנו".

אמא אחרי לידה עם תינוק בן יומו
" רציתי לראות רק את התינוק וזהו". אילוסטרציה | צילום: ויקיפדיה

ב-1976 יצא ספרה של אדריאן ריץ', משוררת ותיאורטיקנית פמיניסטית, "יילוד אישה". ספר זה נחשב לאחד מאבני היסוד המשמעותיים בספרות ובחשיבה הפמיניסטית, והוא סוקר את מוסד האימהות בחברה הפטריארכאלית ואת המדיקליזציה של תהליכי ההיריון והלידה. ריץ' מנתחת בספר כיצד השפיעו תהליכים פוליטיים, דתיים, וחוקתיים על תהליכי הפריון והמיניות הנשיים. כאבי הלידה לדוגמא, נתפסים בספר בראשית כעונש לדורי דורות על חטאה של חווה אימנו. במקביל להדרתן ורדיפתן של מיילדות וההשתלטות הגברית על תחום המיילדות, עלה השימוש במכשירים, שגרמו לא פעם נזק ליילוד ולגוף האישה.

"היום יש תנועת נגד, כמו הדולות ותומכות הלידה שהן לא מעולם הרפואה, שמנסה להחזיר את הלידה הביתה, לשליטה שהופקעה מהנשים", אומרת ד"ר גור, "באירופה שיעורי לידות הבית גבוהים, בישראל הרבה פחות כי אנחנו תמיד מפגרים מאחור, אך עדיין שיעור לידות הבית הולך ועולה. כל עוד גברים ניהלו את הלידות שלנו וקבעו שצריך לחתוך בכל מקרה, או לקחת את היילוד מהאישה ושהצוות הרפואי יטפל בו, ברור שהתרחקנו מהגוף שלנו ומהתהליך הלידה".

הפנמנו את יחס החברה לגוף שלנו

לדברי ד"ר גור, גוף האישה על כל הפרשותיו, דימומיו ולידותיו, עבר תהליך של משטור, הן ברמת השומן או במידת השיעור שלו, וכלה גם בתהליכי הלידה. הנשים אימצו והפנימו את יחס החברה לגוף הנשי המשול לחפץ דקורטיבי ולא מהווה את מה שהוא: גוף פונקציונאלי.

"כשנשים רואות לידה, לא פלא שזה מרתיע אותן כי אנחנו כבר מנוכרות לגוף שלנו ולתהליכים הטבעיים שמתרחשים בו. לידה, דם, חבל טבור, אלו מושגים ששייכים לבית החולים. כשאישה מנוכרת מהתהליך הטבעי הזה, סביר שתירתע או תיגעל ממנו. אילו לידות היו ממוקמות במקום טבעי כמו בבית והיינו נחשפים לזה בגילאים צעירים, הייתה פחות רתיעה", מסבירה ד"ר גור.

הריון
עד המאה ה-18 היה טבעי שהלידה התקיימה בספירה הביתית בעזרת נשים אחרות כמו מיילדות | צילום: Kati Molin, Shutterstock

ומה עם נשים שרואות את תיעוד הלידה כפלא הבריאה?
"אנו נוטים בדרך כלל להתפלג לשחור או לבן, יפהפה ונפלא או גועל נפש. חווית הלידה היא גם כואבת מאוד, לא טיול לגן עדן, וצריך להכיל את המורכבות שלה. רוב הדברים החשובים בחיים שלנו הם לא קלים או נעימים, גם להיות אימא זו חוויה משמעותית ומורכבת, המציפה קשת של רגשות וזה לא רק נפלא ומהנה". 

לטענת ד"ר גור, קיים כשל בטיפול בנשים בהרבה תחומים של רפואה, גם בבתי חולים פסיכיאטריים, בנשים שחלו בסרטן השד, וכמובן שגם ביולדות. "הרפואה היא ממסד מאוד גברי ואין רגישות לסוגיות של נשיות". לפיכך, החזרה של הלידה למקום הטבעי שלה, להיות מוקפת במיילדות, תומכות לידה ונשים קרובות, תקרב אותנו לגוף ולחוויה של הלידה, שהיא אחת החוויות היותר משמעותיות בחיי האישה. "ריץ' כותבת שהלידה אינה אירוע מבודד, ואם היו מרכזים נשיים מיטיבים ומלווים לכל אורך הרצף, באופן אינטגרטיבי וגם לאחר הלידה, נשים היו יכולות לעבור ממקום של פסיביות וניכור גופני למקום של העצמה וחוויה מיטיבה שאפשר לצמוח ממנה יחד עם הקשיים, ואז החיבור לגוף שלנו היה מתחזק", מוסיפה ד"ר גור.       

המלצה לכל גבר: אל תסתכל

 

דנה אופז צילמה עשרות נשים שכרעו ללדת בחדרי לידה, כולן (למעט 2) רצו שהיא תצלם ותתעד את הכול, גם את החלקים הכי אינטימיים. "לא לכל אחת פשוט לראות את הסיטואציה הזו. חלק מהיולדות נכנסות לעולם משלהן ולא ממש נמצאות ברגע הלידה. את צריכה להיות אישה מאוד חזקה כדי לראות את זה מצולם מזווית שלא תראי אף פעם, ובכלל, לראות את מה שהיה שם באמת. יש נשים שלא מתחברות ללידה שלהן, וכל מה שהן רוצות זה אפידורל או קיסרי, הן לא חוות את הלידה או מחוברות למה שקורה שם. אני מאמינה שלהן יהיה קשה לשאת תמונות מהסוג הזה. רובן מבקשות בפירוש מהבעל שלא יסתכל על החלק התחתון", אומרת אופז ומסבירה שבשיחה שקיימה עם סקסולוגית של מרכז רפואי במרכז, נאמר לה באופן חד משמעי שההמלצה לכל גבר היא שלא יעז להסתכל על אשתו יולדת, כי זה יכול לעשות לו טראומה, ולגרום לו בהמשך להימנע ממצבים אינטימיים עם האישה, דבר שמוביל לא פעם להרס הזוגיות.  

"אני מניחה שאישה ששוכרת את שירותיי יכולה להתמודד עם זה, אבל עדיין יש טווח של זמן שנמשך לעתים שנה, שבו הן לא מסוגלות לראות את התמונות (למעט אותן פריקיות לידה, שאין להן שום בעיה עם זה). הנשים בעיקר רוצות להסיק מסקנות ללידה הבאה, ולהיות נקיות ממה שהיה בחדר הלידה", מוסיפה אופז.  


 >> קיסר נולד: צילומים מדהימים מחדר הניתוח