״אמא, למה אנשים תמיד אומרים שאבא מסכן?״

רוב ההורים מאחלים לעצמם גיוון מגדרי בילדים, כשמחקרי עבר הראו שלאבות חשוב בדרך כלל שיהיה להם לפחות בן אחד, ולבנות אותו הדבר רק עם בת. למרות שכולנו אומרים בפומבי שמה שחשוב זו רק הבריאות שלהם, טפו טפו, במסתרי לבנו קיים איזור דמיוני בו משחקים ילדינו העתידיים הדימיוניים, והם ממין כזה ולא אחר. יש הורים שלמרות נסיונות חוזרים ונשנים, נותרים עם ילדים ממגדר אחד בלבד. וגם אם מבחינתם זה בסדר גמור, לסביבה תמיד יהיה מה להגיד. אם לארבע בנות החליטה לסתום קצת פיות ויצאה במכתב פתוח לכל הנשמות הטובות. זה מגיע, אני מרגישה את זה' פתחה טרי דייויס האמריקנית את הכתבה האישית שלה ב׳האפינגטון פוסט׳. אני רואה את העיניים שלהם מתרחבות ואז הם לוקחים נשימה עמוקה אל מול ארבע בנותיי. זה ככה כבר עשור כמעט אז השפתיים שלי מצרות ואני מחכה למשפט שיגיע: 'ארבע בנות?!' הם מזדעקים. 'וואו, את בטח עסוקה. אבא המסכן, אין לו סיכוי מולכן. תנסו להביא גם בן?' אני מרגישה בת מזל שיש לי ארבע בנות! אני ממהרת להשיב וחורקת שיניים,״ מספרת דיוויס. 'באמת?! מתפלאים האנשים שמולי. אבא המסכן. דיוויס מספרת שבנותיה נוטות להיות מוטרדות לאחר מפגשים כאלה. אמא, למה אנשים תמיד אומרים שאבא מסכן?, הן שואלות, ולמה הם רוצים שיהיה לנו אח? תינוקות בנות פחות טובות מתינוקות בנים? אבא עצוב כי אנחנו לא בנים? הכעס נבנה ומתגבר בתוכי. אני מחייכת בכח ועונה: מה פתאום. אבא משוגע על בנות, וגם אני. אחת הבנות אומרת: 'טוב, נראה לי שאנשים לא חושבים שבנות זה כל כך טוב'. אני מבינה אותן. יש לנו התקלויות כאלה כמה וכמה פעמים ביום, בכל יציאה משפחתית. שמונה פעמים ביום אחד זה השיא שספרתי. אנשים מרגישים חובה להגיב, ואת התגובות החיוביות ניתן לספור על אצבע. לאחותי יש ארבעה בנים, שזה משעשע בפני עצמו, מספרת דיוויס. והיא שומעת את אותם הערות, כל הזמן. מילות השתתפות בצערה, בדיחות, חטטנות לגבי הסיכוי שעוד תביא בת. היא מודה שהיא עצובה על כך שלא יהיו לה בנות ושמחה מכל בן שזכתה להביא לעולם. לא הייתי מחליפה אף אחד מהם, היא אומרת. כך גם אצלי. ואני מבינה את העובדה שאנשים לא רוצים להיות רעים או חצופים. רוב הזמן נדמה לי שהם חושבים שהם פשוט מנהלים שיחה ידידותית. אבל למילים יש משקל. ילדים קטנים מושפעים מהעוויות הפנים והצחוק המלגלג, מהבעות התנחומים. משקל המילים האלה יכול למחוץ אותם. דיוויס מודה שפיללה גם לבן.יש דברים שדמיינתי שלא יקרו, היא אומרת. ובעלי ודאי ציפה שילמד את בנו להתגלח או לפתוח את הדלת בפני בחורה, אבל הוא אוהב את הבנות שלו. יותר מהכל, מדובר באישור לכך שאנו מתבגרים, ושהחלומות שחלמנו בצעירותנו כבל לא יתגשמו במלואם. האפשרויות כבר אינן בלתי מוגבלות. הפרק של הילדים נסגר. כבר לא יהיה לנו בן. זה דורש הפנמה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מוקירים את מה שיש לנו. רציתי את כל הבנות שלי. ייחלתי להן. עדיין, לקח קצת זמן לעכל את העובדה שלא יהיה לי בן זכר. אני יודעת שהמראה של שיירת ילדות משעשע לפעמים, בעיקר כשהן לובשות טוטו ורוד וסרטים וכתרים, אבל אלא אם אתם עומדים לברך ולהתלהב, בבקשה תשמרו את ההערות לעצמכם.>> אף פעם לא רציתי בת: איך זה מרגיש להיות אמא לארבעה בנים?