"כמומחית וכמי שמתפרנסת מסקס ויחסים, כמובן שאני מודעת לעובדה שיחסי מין הם דבר חשוב", כתבה קוקס בטור הקבוע שהיא מתחזקת ב"דיילי מייל". "אבל באותה נשימה, אני יכולה לקבוע שיש תקופות בחיים שהם נדחקים הצידה - וזה בסדר גמור. אם אתם מתאבלים על הורה או חבר שהלך לעולמו, לחוצים עד מוות בעבודה או ישנים שעה בשבוע בגלל תינוק צורח - מי בכלל מסוגל לחשוב על סקס, לא כל שכן לעשות משהו בפועל?
"הדיון על נוכחות של הבעל בחדר לידה, וההשלכות השליליות שעלולות להיות על חיי המין העתידיים שלכם, מיותר בעיניי. ברגעים שאת נאבקת להוציא אבטיח מחור בגודל של תפוז, ומוכנה למכור את נשמתך לשטן בשביל רגע אחד של הפוגה מהכאבים, את לא צריכה להיות מודאגת מרמת המשיכה העתידית ביניכם - את צריכה את בן הזוג שלך איתך.
ממי, אני בחוץ. תתמודדי
"רק דמייני את הסיטואציה. את בחדר הלידה, מתפתלת מצירים, ובן זוגך - זה שהבטיח להיות איתך בבריאות ובחולי (ובלידות עקובות מדם) - אומר: 'יודעת מה מותק? נראה לי שאני אחכה בחוץ. אני מבין שאת עוברת את הכאב הכי נורא שיצור אנושי מסוגל לחוות, אבל אני לא רוצה שזה יפריע לי לשכב איתך כשתתאוששי'. את באמת רואה את עצמך אומרת לו: 'כמובן, אני מבינה אותך! תחזור כשהתינוק יהיה רחוץ ולבוש, ואני כבר אספיק להתאפר וללבוש את הבייבי-דול שהבאתי בתיק לבית החולים'? הרי סביר יותר שתתקשרי בכוחותייך האחרונים לעורך דין לענייני משפחה, ותחתמי על חוזה גירושין בין ציר לציר.
"כמובן שלידה היא טראומטית עבור בן הזוג. לראות את האיבר שמשמש בדרך כלל מקור להנאה גורם כל כך הרבה סבל זה לא עניין פשוט, וכמובן שהמראה לא מלבב, אבל גם הנשים עוברות טראומה לא פשוטה, והן לא צריכות לעבור אותה לבד. לעבור הריון, לידה ומאבק במשקל אחריה, גוף שמשתנה ומקבל סימני מתיחה - אבל זו צריכה להיות התמודדות משותפת. אני מבינה את הקושי של גברים, ואת הרתיעה שלהם מלהיכנס עם בת הזוג לחדר הלידה - אבל היא באמת צריכה אתכם. תהיו שם בשבילה".
עוד ב-9 חודשים:
>> זה ללא ספק התינוק העייף בעולם
>> ההיריונית שתומכת בהפלות סתמה לכולם את הפה
>> מה עושים כשאין כימיה עם המיילדת?