זו הייתה השנה שלהם. הם נכנסו להריון, גדלו, תפחו והפכו להורים טריים- רובם, בפעם הראשונה. אתם ליוויתם אותם במשך כל המסע המטלטל הזה, על כל התחושות, הפחדים ורגעי האושר, שהיו חלק בלתי נפרד ממנו. אז איך הם מסכמים? תשעה חודשים ועוד קצת, בכמה מילים.

זוהר ישראל: "עדיין מנסים להמציא את עצמנו מחדש"

זוהר ישראל עם נועם - סיכום שנה (צילום: תומר ושחר צלמים)
הי, אני המבוגר האחראי. זוהר ונועם ישראל | צילום: תומר ושחר צלמים

בדיוק לפני שנה הייתי על החוף בתאילנד, שם בילינו אשתי המהממת ואני את ירח הדבש שלנו. ביד אחת אננס טרי, ביד השנייה בירה קרה, ראש שקט, בלי דאגות, חלום.
זה. היה. החופש. האחרון (פם פם פםםםם...).

שבועיים אחרי שחזרנו גילינו שהמהממת בהריון. אלה היו תשעה חודשים לא פשוטים. עלייה במשקל, בחילות, התפרצויות זעם בלתי נשלטות, וזה עוד לפני שדיברתי על האישה. החיים בכלל והזוגיות בפרט עברו טלטלה בתקופה הזאת, ואנחנו עדיין מנסים למצוא את עצמנו ואולי להמציא את עצמנו מחדש. בינתיים נועם כבר בן שלושה חודשים ואנחנו מאוהבים בו קשות.

החדשות הרעות: מחסור של שעות שינה שלא יחזרו לעולם, ובעיקר חרדות קיומיות שרק הולכות ומתעצמות, במיוחד בסעיפי הכלכלה והחינוך. החדשות הטובות: הפתעתי ואני עדיין מפתיע את עצמי בכמה שאני 'קול' בהתנהלות עם הילד. לא נבהל מבכי, לא מתרשם משלשול, לא מתרגש כשהוא פולט עלי ומחרב לי חולצות, לא נלחץ להישאר איתו לבד בלי השגחה של מבוגר אחראי. אני ממש ילד גדול.
שנה אחרי, תאילנד נראית כמו זכרון מאוד רחוק. ביד אחת חיתול מלא בכל טוב, ביד השנייה תינוק תובעני. חלום.

מאיה זמיר: "מצאתי את השקט"

מאיה זמיר ושירה (צילום: יוגב ארדיטי)
הריגושים השתנו. מאיה פלוס 1 מהממת | צילום: יוגב ארדיטי
השנה שלי התחילה בריגושים גדולים: הצעת נישואין במלון "בראשית", הלילה בו גילינו שאנחנו בהריון, ההכנות לחתונה, החתונה, ירח דבש באיים בתאילנד וזו הייתה רק ההתחלה.

במהלך תקופת ההריון השתדלתי לעשות חיים משוגעים עד כמה שניתן (כשחיים משוגעים אומר שלוק של יין ופרישה לשינה בחצות ודקה), ואחרי שהפכתי מבליינית להריונית הגיעה הלידה והפכתי להיות גם אימא לשירה.

כיום, קצב החיים הרבה יותר איטי. ההיילייט של היום מסתכם בגיחה לגן "רות" ואולי קפה משותף בבית קפה ברדיוס של הבית, והריגושים האמיתיים שלי הם הגרפסים שלה, הפוקים שלה, השינה שלה, המבט שלה, התגובות והקולות שלה. החיים.

מלהיות צרכנית אובססיבית לריגושים גדולים מהחיים, הפכתי לאימא של שירה שחיה את אינספור הריגושים הקטנים שמפוזרים על גבי יממה. אני מוצאת את עצמי בוהה בקטנה שלי ישנה, הצטרף לאינספור הפעולות שעשיתי כשהייתי רק מאיה, ולהיות מאיה פלוס 1 זה מרגיש לי הרבה יותר בית. ובית זה שקט.

לילי: "הפכתי לקלישאה מהלכת"

לילי עם אוהד, אלה מאחור (צילום: Moranka)
רק חסר כלב ובית עם גינה. לילי שרצקי אלמליח, אמא לשניים, הפכה למשפחה | צילום: Moranka

שבועיים אחרי שחזרנו מחופשה חולמית האיטליה, בעודי בעבודה, גיליתי שני פסים בבדיקה ביתית בשירותים. פייר? ההתרגשות הייתה גדולה גם בפעם השנייה. נסעתי אל יניב לעבודה וביקשתי שיירד למטה, בדיוק כמו שעשיתי בפעם הראשונה כשגיליתי שאני בהריון עם אלה. הפעם הוא כבר הבין לבד.

על אף שילדתי בשבוע 41 עם אקסטרות, ועל אף שהיו בו שלל תופעות שלא התמודדתי איתן בהריון עם אלה (ע"ע: צרבות, כאבי כתפיים נוראיים, השמנת יתר באזור העכוז, לחץ דם מרקיע שחקים ועייפות כרונית מצוקתית), ההריון הזה חלף לו ביעף. וכך גם הלידה. לא הספקתי להגיד: "תנו לי אפידורל" (באמת לא הספקתי), ואוהד כבר היה בחוץ.

היום, כשאנחנו נכנסים למעלית, זה פתאום מכה בי: אנחנו משפחה. לא זוג + אחת, אנחנו אבא, אמא, ילדה ותינוק. עכשיו רק חסר לנו כלב וגדר ואנחנו קלישאה מהלכת. אבל אני מגלה שאין לי בעיה להיות קלישאה. אז נכון שאני לא ישנה בלילה, שאני מוטרדת הרבה יותר מערימה של דברים שקשורים בקטנים, ושאני בקושי מוצאת לעצמי זמן להיות עם עצמי, אבל באמת, בכנות, הכי עמוק שיש: אני מאושרת. כי אין תחליף ולא יהיה, לרגע הזה שבו את מביטה בשניים שעשית ביחד עם הבחור שבחרת לך, והם משיבים לך מבט תמים וטהור, ואומרים לך: אמא, את יודעת שאני אוהבת אותך. נו, קלישאה. אתם יודעים.

עינת אקר: "במקום בקבוק בירה, בקבוק סימילאק"

עינת אקר ויהונתן 2 (צילום: תומר ושחר צלמים)
5 בבוקר? פעם הכרתי את השעות האלה מהצד שני של הלילה. עינת אקר והיורש | צילום: תומר ושחר צלמים

בשנה שעברה עשינו משתה חברים לכבוד ראש השנה, לא האמנתי שהשנה במקום בקבוק בירה אני אחזיק בקבוק סימילאק; בשנה שעברה הייתי הולכת לישון בארבע בבוקר במקרה הטוב, עכשיו אני מתחננת אל היורש שרק לא יעיר אותי לפניי חמש.

בשנה שעברה הייתי מופיעה עם הלהקה שלי ונותנת ברוק, בחודש האחרון אני מזמזמת רק את כושי כלב קט.

בשנה שעברה חשבתי ש- nb זה new balance, השנה גיליתי שלתינוקות יש מידות משלהם; בשנה שעברה הכרתי את כל הקולקציה של שוגר דדי, היום אני עושה שופינג רק בקרטרס ובגולף בייבי.

בשנה שעברה נכנסתי להריון בלתי מתוכנן ולמרות כל הקשיים, הלבטים, הכאבים, המעברים והחתול העקשן שעשה צרות, החלטתי להמשיך אותו. ועכשיו כשאני כותבת את המילים האלו, ישן לידי יצור קטן ומושלם שאני לא מבינה מה עשיתי כל השנים האלה בלעדיו.

בטי קפרא: "שנה של רכבת הרים"

בטי ודודו קפרא עם מיכאל (צילום: רועי ברקוביץ')
סוף סוף מתחברת. בטי, דודו ומיכאל ניסים הקטן | צילום: רועי ברקוביץ'

השנה הזו הייתה סוג של רכבת הרים עבורי. הכרתי את דודו במועדון ושלושה חודשים לאחר מכן, כבר החלטנו להתחתן. העניינים קיבלו תפנית בלתי נשכחת, כאשר הודיעו לנו שהתקבלנו לתוכנית "האח הגדול", שהתחילה בערב החתונה שלנו  - והסתיימה בבית "האח הגדול".

הגילוי על ההריון היה מפתיע ומסעיר לא פחות, וההודעה על שני הפסים לפני כל עם ישראל, היממה אותנו. ההריון לא היה פשוט עבורי, על החששות והלחצים שאופייניים לכל אישה בהריון, התלוו לא מעט תופעות לוואי ולכל אורך ההריון היה לי כרטיס חופשי חודשי ב"קפלן".

נפשנו, חגגנו, התארגנו, התאשפזנו והשתחררנו וכל הזמן הזה לא הצלחתי לקלוט שאני הולכת להיות אמא. ואז זה קרה. מיכאל ניסים שלנו נולד, והפך אותי לאמא, ואת דודו, שלא הפסיק לבכות, לאבא. לא אשקר ואומר שאני עדיין לחוצה, יש הרבה מאד דברים שאני לא יודעת, אבל אני לומדת כל יום מחדש. אבל סוף סוף, אני מרגישה מחוברת".

>> השנה זו תהיה השנה שלכם? שתפו אותנו ביומם ההריון שלכם

אגב, יש לנו כבר יורש: תכיר את אבא לעתיד יאיר הנר בטור חדש