בכל משפחה יש את המור"קים שמשווים בין תקופות הינקות של האחים. לפעמים הבכור הוא זה שסופג את הטינופים על תינוקותו הקשה, לפעמים דווקא ילדי הזקונים הם שעשו להורים המנוסים בית ספר, אבל כולם מסכימים שאין סוג אחד של תינוקות, ואם הגרלתם סוג אחד, ממש לא בטוח שהבא (או הבאים) יהיו מאותו שטאנץ. זה בדיוק מה שקרה לפרי קלאס, רופאה ובלוגרית, שהחליטה לשתף קצת את הקוראים בחוויות מאמהות, ובכן, מגוונת.
"את ה'ישן המצטיין' שלי קיבלתי שני. הבכור שלי לא ישן לילה שלם עד אחרי גיל שנתיים. כן, ניסינו ללמד אותו להירדם לבד כשהוא מתעורר בלילה, ולא, לא הצלחנו. ניסינו כמה שיטות, כלום לא עבד ובסוף ויתרנו.
"ה'ישן המצטיין' היא בעצם ישנה מצטיינת, והיא הבת השנייה שלי. היא הייתה ככה מההתחלה. היא ממש קראה את כל ספרי ההורות לפני שהיא נולדה, כנראה, כי היא עקבה במדויק אחרי הלו"ז המפורט בהם, הגדילה בהדרגה את המרווח בין הארוחות בלילה ופשוט הייתה נרדמת כשהיינו מניחים אותה בעריסה. אפשר להניח שהתבגרנו כהורים, שלמדנו דבר או שניים, אבל האמת היא שעשינו הכל בדיוק אותו דבר - אלו הילדים שלנו ששונים זה מזה.
"מאז הילדים גדלו, ואני התפתחתי מקצועית. כיום אני מפקחת על מתמחים ברפואת ילדים, ורואה בעין בוחנת איך הם מתמודדים עם שאלות של הורים שמתייסרים בענייני אכילה, גמילה מחיתולים - וגם שינה של תינוקות ופעוטות. שוב ושוב אני רואה את אותו דבר: רופאים שאין להם ילדים - יותר מילד אחד - פשוט לא מבינים את המורכבות והשוני שיש בין ילד לילד. כל ההנחות והספרות הרפואית מצויינים, אבל איכשהו הם מתארים בדיוק את סוג המשפחות והילדים שהכי פחות זקוקים להם.
"צריך להגיד את זה. זה לא אומר שאוהבים אותם בצורה שונה, יותר או פחות, זה לא אומר שסוג אחד של ילדים טוב יותר מסוג אחר, אבל יש הבדלים, והם משמעותיים. יש ילדים שקשה יותר להתמודד ולהכיל אותם, שמאתגרים את ההורים הרבה יותר ומקשים עליהם - זה הסוד השמור של ההורים ושל רופאי הילדים, וכמישהי שמתשתייכת לשני המגזרים, אני רוצה שזה יפסיק להיות סוד, כי אין סיבה. זו לא בושה להודות שקשה לכם עם ילד אחד יותר מעם האחר, זה לא מעיד שום דבר עליכם או על ההורות שלכם. אי אפשר לשנות אותם, אי אפשר לשנות אתכם - וממש לא צריך לשנות שום דבר.
"וגם אם זה לא נראה ככה עכשיו: זה לא יימשך לנצח. אם אין בעיה רפואית אמיתית, כל ילד ישן בסוף, וגם הילד שנשכב לכם על הרצפה בקניון כל שני וחמישי ילמד להתאפק בסוף. חשוב מזה: זה לא אומר שום דבר לגבי העתיד. למשל, אצלי במשפחה, דוקא התינוקת המושלמת גדלה להיות ילדה עקשנית ומאתגרת הרבה יותר מאחיה, התינוק שלא ישן דקה, ושום דבר בהתנהגות של התינוק שלכם לא מעיד על האופי שיהיה לו כמתבגר וכאדם. בסוף, כולכם תביטו לאחור ותחייכו - אז אולי כדאי שתשפטו קצת פחות בחומרה את הילדים שלכם - ואת עצמכם - כבר מעכשיו".
"ילדים מגיעים לעולם עם מטען גנטי ביולוגי, ועם אישיות התנהגותית משלהם", מסבירה דר' סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים. "אנחנו רואים סימנים לקווי אישיות ממש מרגע הלידה - תינוק שיבכה יותר יהיה קשה יותר לתחזוקה, וידרוש יותר טיפול בהשוואה לילד רגוע יותר. חשוב לציין שזו לא גזירה משמיים, ותינוק קשה לא חייב להפוך לילד, מתבגר ומבוגר בעייתי. ההורים כן יכולים למתן את זה בעזרת הצבת גבולות, וחשוב לזכור שלילדים, וגם לתינוקות, יש יכולת השתנות. כלומר, אם ההורים יהיהו זמינים לצרכים של הילדים אבל ידאגו להציב להם גבולות - ממש מגיל אפס - ההתנהגות לא תתקבע כבעייתית, והילד ילמד להתנהל מול העולם בצורה טובה יותר, למרות הקושי. אנחנו כמובן מדברים ילדים בריאים בגופם ובנפשם, שכן יש פתולוגיות שונות, אבל לרוב, כשהילד וההורים בריאים, האינסטינקט ההורי מנחה את ההורים איך לפעול - ואם לא, תמיד אפשר ורצוי להיעזר באנשי מקצוע".