לאחרונה התפרסמו באמצעי התקשורת ידיעות על לידות שהתרחשו בבית (לידת של תאומים, ולידה לאחר ניתוח קיסרי) שהסתבכו וחייבו פינוי לבית החולים. אחת הטענות שעלתה הייתה שלידות בית הן לא בטוחות. בשלב זה חשוב להדגיש את העובדה שמדובר בלידות שמלכתחילה לא היו מתאימות לבית מכיוון שהיולדות לא השתייכו לקבוצה של לידות בסיכון נמוך. ושאיש המקצוע שהסכים ללוות את לידות הבית האלו שגה. ולכן, זו ממש לא סיבה לשלול את התופעה כולה.
פעם כל הנשים ילדו בבית. אפילו לא קראו לזה "לידת בית" כי פשוט לא הייתה קיימת אופציה אחרת. מה שאנחנו מכנים היום לידת בית זה משהו אחר - תופעה חדשה שקיימת בעולם פחות ממאה שנה.
במתכונתה החדשה, האופציה ללדת בבית מקובלת על ידי רשויות הבריאות במספר מדינות מתקדמות בעולם ובהן: ארה"ב, קנדה, אנגליה, הולנד, אוסטרליה, ועוד. וכך גם המצב בארץ: האופציה ללדת בבית היא אופציה מוכרת ומקובלת, אשר מאפייניה הוגדרו באופן מפורט על ידי משרד הבריאות הישראלי בנוהל שפורסם בינואר 2008.
לא רק לפריקיות ויפאסנה
נכון שמדובר בתופעה חדשה בעולם, אך היא מתבססת על ידע ישן נושן ואמיתי, והוא הידע של נשים אודות גופן. נשים יודעות ללדת, והידע שלהן בנושא בא לידי ביטוי בעת הלידה, כאשר היא מתרחשת בתנאים מתאימים.
חשוב לציין כי נשים שמעוניינות ללדת בבית הן נשים רגילות ממש כמוך. הן לא יותר או פחות חכמות ממך. הן אוהבות את הילדים שלהן. הן מאמינות כי זו הדרך שלהן לעשות את זה. והן גם חושבות שזו הדרך המתאימה ביותר לקבל את פני תינוקותיהן: בבית עם המשפחה. הן נוהגות ביושר עם עצמן, מוכנות להתעמת עם המשפחות ומעגל חברים וכל זה כדי להיות נאמנות לאמונות שלהן.
נשים שיולדות בבית הן בעלות מוטיבציה גבוה. הן משתייכות לקבוצה שמוגדרת בסיכון נמוך, שזה אומר נשים בריאות, עם הריון תקין, ועוברים שהתפתחו טוב ושהם לא גדולים ולא קטנים מדי. סיכון נמוך זה גם אומר שמדובר בהריון של עובר אחד, שמגיע עם מצג ראש. יש להדגיש כי לידת תאומים ולידה נרתיקית לאחר ניתוח קיסרי, נכון להיום, אינם משתייכים לקבוצה זו.
בנוסף, נשים שיולדות בבית, מלוות על ידי צוות (מיילדות, רופאים) מיומן בלידות בית, אשר מוכר ומורשה עי משרד הבריאות. חשוב לציין כי בכל מקרה שמתעורר הצורך, קיים אמצעי פינוי זמין ערוך ומוכן, וגם בית חולים בקרבת מקום, אליו תתפנה האישה אם כך יוחלט על ידי המיילדת. עובדות אלה ידועות לנשים שבוחרות ללדת בבית, והן גם מביעות הסכמתן לכך בכתב.
הכי טוב בבית
בחמישים השנים האחרונות פורסמו עשרות מחקרים, ממדינות רבות בעולם, אשר בדקו את התוצאות המיילדותיות של לידות חוץ אישפוזיות והן קובעות באופן חד משמעי: התוצאות המיילדותיות הן עבור תינוקות והן עבור אמהות, הן דומות ואף טובות יותר בלידות בית בהשוואה ללידות בבית חולים עבור אוכלוסיית הנשים בסיכון נמוך.
הממסד הרפואי טוען כי המחקרים הקיימים אינם מספיקים כדי לקבוע עובדה זו כי הם לא מחקרים RCT (מחקרים מתוכננים, המתבססים על חלוקת נשים באופן אקראי לקבוצת מחקר או לקבוצה ביקורת, ומנטרלים פרמטרים אשר עשויים להפריע). ובכן תרשו לי לגלות לכם שאין אף מחקר בספרות ברמה הזאת (RCT) אשר מוכיח כי לידות בבית חולים הן טובות יותר מלידות בית עבור אוכלוסיית נשים זו.
מה מאפשר את התוצאות הטובות בלידת בית?
ראשית, מדובר באוכלוסייה שהסיכוי לסיבוך אצלן הוא מלכתחילה נמוך. שנית, בבית כמעט ולא מתערבים בתהליך הלידה, וזו דרך מסוימת להקטין את הסיכוי לסיבוך. לידיעתכם, סיבוכים רבים שמתרחשים בחדרי לידה הן תוצאה של ההתערבויות שלנו: אחרי פקיעת קרומים או מתן פיטוצין, השראות לידה ועוד.
בנוסף, בבית, האישה מלווה על ידי אותה המיילדת לאורך כל הלידה, ביחס של אחד על אחד. מיילדת אחת על יולדת אחת, בעוד שבבית חולים היחס הזה הוא במקרה הטוב 1:2 ובדרך כלל 1:3. במצב זה, סיבוכים מאובחנים מהר מאוד. בבית גם אין בעיה של מקום ואין צורך ללדת מהר כדי לפנות מקום לאישה אחרת. בנוסף, אין כניסות מיותרות והפרעות שונות, מה שמאפשר למשחק ההורמונלי ולתהליך עצמו לזרום חופשי.
כל מלוויה של האישה שיולדת בבית נבחרו על ידה. במצב זה קיימת תמיכה רגשית טובה יותר. קיימות מסקנות מחקריות חזקות וחד משמעיות באשר לתרומה של תמיכה רגשית ביולדת להצלחת הלידה: בעזרת התמיכה הרגשית הלידות הן קצרות יותר, יש בהן פחות התערבויות, יש בהן צורך מופחת באלחוש, הסיכוי גבוה יותר ללידות נרתיקיות ללא מכשירים ובהן בדרך כלל מקושרות עם שביעות רצון גבוהה במיוחד מצד היולדות.
זה המקום לציין כי מספר מוסדות ואיגודים תומכים בלידת הבית עבור נשים מתאימות. ביניהם נמנים: ארגון הבריאות העולמי (WHO, The American Public Health Association , איגוד הגינקולוגים האנגלי, איגוד הגינקולוגים הקנדי ועוד).
אז מה עדיף, לידה בבית או לידה בבית חולים?
השאלה הזאת היא לא רלוונטית. אין דבר כזה טוב או רע לכולן. כל לידה שייכת לאישה אחת בלבד. אישה זו, ורק היא, יודעת מה טוב לה. ועלינו לכבד את החלטתה המתבססת על זכותה לבחור. בייחוד על רקע מחקרי חד משמעי הקובע כי לידת בית זאת אופציה סבירה.
אינני מתכוון לשכנע נשים ללדת בבית או להוריד מערכו של חדר לידה קונבנציונלי. מטרת המאמר היא פשוטה: להציג את העובדות כפי שהן. והעובדות הן שלידת בית היא אופציה סבירה לנשים מתאימות. יש לכבד את רצונותיהן באותה המידה בה אנחנו מכבדים את הנשים שרוצות ללדת רק עם אפידורל. אין הבדל בנוגע לזכותה של האישה לבחור, ואין כאן מקום לשיפוטים ערכיים.
בבואנו לדון על לידות בית, יש צורך להיפטר מהמחשבות ברוח "אני בחיים לא הייתי יולדת בבית" או "אני כרופא בחיים לא הייתי מלווה אישה בלידת בית". מחשבות אלה הן לא רלוונטיות לדיון. מדובר כאן על זכותן של נשים לבחור עבור הלידות שלהן, באופציה מוכרת ומקובלת על ידי מדינת ישראל, כל זאת בתמיכת הספרות המקצועית המצביעה באופן חד משמעי על בטיחותן.
יש לקחת בחשבון שלידה הוא תהליך ששייך לחיים, ומוות גם הוא חלק מהחיים. זאת הסיבה בגללה בכל העולם קיימות סטטיסטיקות המצביעות על תחלואה ותמותה, הן של אמהות והן של תינוקות. ברור שעלינו לעמול ללא ליאות כדי להקטין שיעורים אלה, אך יש לעשות זאת מתוך הבנה עמוקה על מהות קיומם. מוות ותחלואה של אמהות ותינוקות הם חלק בלתי נפרד מהלידות באשר הן: בתי חולים ובתים כאחד.
ייתכן שההתנגדות העיקשת של הממסד הרפואי נובעת בין היתר מהעובדה שלידות הבית שמלוות לרוב על ידי מיילדות זוכות למינימום התערבויות, ובשל כך הן זולות יותר, ושביעות רצון הנשים היא גבוהה במיוחד. מה לעשות? עובדות.
אתר הבית של ד"ר קרלוס רוזנברג
צרו קשר כאן