אף פעם לא היה לי קשה מדי עם המרחק. לא הייתי מאלה שקופצים פעם בחודשיים לביקור בארץ ובין לבין מעבירים את הימים בגעגועים. אך הפעם הראשונה שעלו סימנים שאולי הלבד הזה עלול להוות בעיה היה כשגיליתי שאני בהריון.
"בדיקות גנטיות? למה צריך?"
אני ובעלי גרים בצרפת כבר כמעט ארבע שנים, אבל רק כשנכנסתי להריון הרגשתי פעם ראשונה ובמלוא העוצמה מה זה אומר לגור בארץ זרה. תחשבו על כל הפחדים ואי הידיעה שבהריון ראשון, תוסיפו לזה את כמות ההורמונים ששוטפת אותך והופכת אותך למשוגעת אפילו יותר מכרגיל ועכשיו תחשבו שאת כל זה צריך לעבור לבד.
אז נכון שבעלי מקסים ותומך, אבל מה לעשות שהוא גם גבר, ולא יכול להבין את ההתרגשות או לחילופין את החרדה מכל בדיקה או החששות מהלידה הקרבה. בשביל זה צריך אמא, אחות חברה טובה ואת האפשרות להתבטא על כל מה שאת מרגישה בשפה שלך.
בצרפת, במהלך הריון תקין עושים שלוש בדיקות אולטרסאונד, אחת בכל טרימסטר. כשביקשתי מהרופא שלי שיישלח אותי לבדיקות גנטיות, הוא הביט בי במבט מבולבל ולא הבין למה צריך לעשות כל כך הרבה בדיקות, אם אין היסטוריה משפחתית של מחלות.
הבנתי שהוא צודק, אבל החלטתי שאני עושה את זה בכל זאת. משמעות הדבר הייתה צבירת לא מעט מיילים בחברת התעופה הלאומית כי טסתי לארץ וביצעתי כאן את הבדיקות.
אגב, בניגוד לארץ, מאוד מקפידים פה על המשקל במהלך ההריון ולא רואים בו סיבה טובה בשביל לתפוח. לעלות מעל 11 ק"ג זה חריג והרופאים מסתכלים על זה בעין לא יפה ומעירים. למזלי עמדתי בתקן.
הצרפתיות יוצאות לחופשת לידה 6 שבועות לפני הלידה
הבדיקות היו תקינות, החודשים התקדמו ואני הייתי צריכה למצוא מלתחה שתתאים למידותיי החדשות. החיפוש אחר חנויות בגדי הריון היה מתיש וגם כשכבר מצאתי אחת המחירים היו כל כך יקרים התחלתי לחשוב שאצטרך לארגן משלוח מהארץ. אבל אז, להפתעתי הנעימה, גיליתי שכמעט בכל הרשתות הגדולות כאן יש אזור ״אמהות לעתיד״ ובמחירים רגילים, שפשוט לא שמתי לב אליו מעולם.
הפתעה נעימה נוספת חיכתה לי בתור של כל חנות וסופר, כשהמוכרות הורו לאנשים לפנות לי את הדרך לתחילת התור. להגנתי אומר שאם לא מיהרתי סירבתי לכך בנימוס והכרת תודה.
כשנכנסתי לטרימסטר השלישי, הסיפור התחיל להיות קצת כבד ובחודש שמיני כבר התחלתי להרגיש את הקושי בעבודה שכללה נסיעות רבות. אז גיליתי שהצרפתיות מפסיקות לעבוד שישה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער, אבל אני לא הייתי אזרחית ולא הייתי זכאית לכך.
למרות זאת הרופא שלי שהבין את הקושי, רשם לי ימי מחלה כך שלמעשה כבר מחודש שמיני לא עבדתי ואת חופשת הלידה התחלתי רשמית רק כשילדתי. למרות הנסיעות התכופות לארץ, האופצייה ללדת שם נשללה די מהר מאחר וידענו שעקב העבודה בעלי לא יוכל להיות נוכח.
פגישת הכנה עם מיילדת יועצת בבתי החולים
בצרפת צריך להירשם בבית החולים בו את מתכננת ללדת. כך, כשתגיעי ללידה, יהיה להם את התיק הרפואי שלך עם כל פרטי הליך ההריון כפי שמסוכם בדוח אותו כתב הרופא המטפל.
בחרתי ללדת בבית חולים פרטי בפרובנס, שם התגוררנו באותה תקופה. זהו בית חולים קתולי שמתעסק רק בלידות ומאוד ידוע בשמו פה. צוות בית החולים מורכב מרופאים, מיילדות ואחיות. כלל המנהלה מתופעלת על ידי הנזירות, שחלקן משמשות גם אחיות.
לאחר שנרשמנו לבית החולים הזמינו אותנו לפגישה עם מיילדת יועצת שישבה איתנו להכין את תכנית הלידה שנרצה: חיבור למוניטור או הסתובבות בזמן צירים, לידה טבעית או אפידורל, האם נרצה להחזיק את התינוק ישר כשיצא או שנעדיף שינקו אותו קודם.
הכל נרשם ונכנס לתיק האישי שלי כך שכאשר אגיע לצוות המטפל יהיה מושג כל איך אנחנו רוציים שהכל יתנהל. בנוסף בית החולים העמיד לרשותי מפגשי הכנה להנקה לפני ואחרי הלידה, שבדומה לקורס הכנה ללידה נהוג פה.
כששמעתי סיפורים על לידות מהארץ, נורא פחדתי שאני אגיע וייקח המון זמן עד שמישהו יתייחס, אבל לשמחתי כשהגיע הרגע קיבלתי טיפול צמוד ואישי עם מיילדת מקסימה וקשובה.
קורס "חזרה לכשירות" אחרי הלידה
לאחר הלידה הועברתי לחדר פרטי בו סידרו מיטה נוספת גם לבעלי. כל בוקר היו עוברות האחיות ועוזרות לי לרחוץ אותו, והן ועזרו לי גם עם ההנקה. מכיוון שלא רציתי להישאר את כל חמשת ימי האשפוז הנהוגים פה לאחר הלידה, בתום 3 ימים הגענו הביתה עם הגוזל, כשההורים שלי ושל בעלי הגיעו בסירוגין על מנת לעזור.
צרפת ידועה בחוקים הסוציאליסטים שלה, ולנשים אחרי לידה ובכלל משפחות יש הרבה עזרה. כל אמא לילד מתחת לגיל 3 זכאית לעזרה בגובה של מינימום 180 יורו והחזר על מטפלת בגובה של מינימום 600 יורו, תלוי בהכנסה.
בנוסף, כל יולדת נוהגת לעשות קורס "חזרה לכשירות" לאחר הלידה במימון ממשלתיץ מטרת הקורס היא לעבוד על שרירי הנרתיק ולשקם את רצפת האגן שנפגעת במהלך הלידה. לי באופן אישי זה נראה מאד מוזר והחלטתי שלא להשתתף, למרות שכולן פה עושות את זה.
במבט לאחור, אני לא חושבת שחווית הלידה היתה עוברת לי יותר טוב בארץ אפילו להפך, אני בספק אם הייתי מקבלת את אותו היחס. לעומת זאת, אין לי ספק שהתקופה שאחרי הלידה היתה יכולה להיות הרבה פחות קשה אם לא היינו כל כך רחוקים מהתמיכה והעזרה של המשפחה.
למזלנו, הקשר החזק ביני לבין בעלי עמד גם במבחן הרגעים הקשים.
הדס בר זיו, 26 , נשואה ואמא לאריאל, 7 חודשים. הגיעה לפרובנס, דרום צרפת במסגרת עבודתה וילדה שם את בנה הבכור. מתגוררת היום בפריז.