mako
פרסומת

האם רעלת היריון קשורה בכלל לאבא?

רעלת היריון אינה קשורה רק לבריאות האם: גם לגנטיקה של האב עשוי להיות תפקיד בהתפתחות השליה. מחקרים מצביעים על קשר אפשרי בין מערכת החיסון של האם לחשיפה לבן הזוג, ואף מצאו הבדלים בסיכון בהתאם להיסטוריה הזוגית. מה עוד משפיע על הסיכון לרעלת היריון, כיצד ניתן לזהות אותה מוקדם והאם אפשר למנוע אותה?

ד"ר איתן לויטס
mako
פורסם:
אישה בהיריון אילוסטרציה
אילטסטרציה | צילום: 123rf
הקישור הועתק

כשאנחנו מדברים על רעלת היריון, אנחנו חושבים בדרך כלל על לחץ דם גבוה, חלבון בשתן וסכנה לאם ולעובר. אך מאחורי המחלה הזו מסתתר סיפור מורכב ומרתק הרבה יותר, שמתחיל לעתים עוד לפני שהאישה נכנסת להיריון. ואולי ההפתעה הגדולה ביותר היא שגם לאב העובר יש תפקיד בהתפתחות המחלה.

רעלת היריון מופיעה בכ-2%–8% מההריונות בעולם, ובדרך כלל מתפתחת לאחר השבוע ה-20 להיריון. היא מתאפיינת בעלייה בלחץ הדם, ולעתים משפיעה על הכליות, הכבד, מערכת העצבים או מערכות נוספות. אלא שלחץ הדם הגבוה הוא בדרך כלל תוצאה של תהליך עמוק יותר. בלא מעט מקרים שורש הבעיה נמצא בשליה ובאופן שבו היא מתפתחת ומתקשרת עם כלי הדם של האם.

בתחילת היריון תקין, תאים שמקורם בשליה חודרים לרקמת הרחם ומשנים את מבנה העורקים המספקים לה דם. כך נוצרת מערכת שמאפשרת אספקת דם גדולה לעובר המתפתח. כאשר התהליך הזה אינו מתרחש באופן מיטבי, עלולה להתפתח הפרעה בתפקוד השליה, ובחלק מהמקרים משתחררים לדם האם חומרים שפוגעים בתפקוד כלי הדם ויוצרים את התסמונת שאנחנו מכירים כרעלת היריון. חשוב לציין שלא כל מקרי רעלת ההיריון נגרמים מאותו מנגנון, ולעתים יש גם תרומה משמעותית לבריאות כלי הדם ולמצב המטבולי של האם.

ומה הקשר לאבא? כאן הסיפור נעשה מעניין במיוחד. השליה אומנם מתפתחת בתוך גופה של האם, אך מבחינה גנטית היא נושאת חומר תורשתי משני ההורים. לכן, גם הגנים שמקורם באב עשויים להשפיע על האופן שבו השליה מתפתחת ועל יחסי הגומלין בינה לבין מערכת החיסון של האם. מחקרים אפידמיולוגיים מצאו שהסיכון לרעלת היריון עשוי להשתנות כאשר אישה נכנסת להיריון מבן זוג חדש. מחקרים אחרים הראו כי גם להיסטוריה של האב עם בת זוג קודמת עשויה להיות משמעות מסוימת בהערכת הסיכון. אחת ההשערות שנחקרו היא שמערכת החיסון של האם מפתחת לאורך זמן היכרות עם אנטיגנים שמקורם בבן הזוג, בין היתר באמצעות חשיפה לנוזל הזרע. לפי ההשערה, חשיפה ממושכת עשויה לתרום להתפתחות סבילות חיסונית התומכת בהשרשת השליה. חלק מהמחקרים מצאו קשר בין משך קצר של יחסי מין לפני ההיריון, שימוש באמצעי מניעה חוצצים או החלפת בן זוג לבין סיכון מוגבר לרעלת היריון.

עם זאת, חשוב להדגיש: מדובר בעיקר בקשרים שנצפו במחקרים תצפיתיים. לא הוכח שחשיפה ממושכת לזרע מונעת רעלת היריון, ואין כיום המלצה רפואית לשנות התנהגות מינית במטרה להפחית את הסיכון למחלה. לצד גורמי הסיכון המוכרים, כמו היריון ראשון, רעלת היריון בעבר, יתר לחץ דם כרוני, מחלת כליות, סוכרת, השמנה והיריון מרובה עוברים, קיימים גורמים נוספים שעשויים להשפיע על הסיכון. הנה כמה מהם:

פרסומת

היריון מתרומת ביצית: נמצא קשור לסיכון מוגבר לרעלת היריון, ככל הנראה בין היתר בשל הבדלים במערכת היחסים החיסונית בין האם לשליה. זהו אחד הממצאים המעניינים בתחום רפואת הפריון.

היסטוריה משפחתית מצד האב: מחקרים מצביעים על תרומה גנטית אבהית אפשרית, אם כי היא אינה משמשת כיום כגורם עצמאי מרכזי במודלים המקובלים לחיזוי רעלת היריון.

מרווח ארוך בין הריונות: גם אישה שכבר ילדה בעבר עשויה להיות בסיכון מוגבר כאשר חלפו שנים רבות מאז ההיריון הקודם.

מחלות אוטואימוניות: למשל זאבת ותסמונת הנוגדנים האנטי-פוספוליפידיים, שעלולות להשפיע על כלי הדם ועל תפקוד השליה.

כיום קיימות דרכים להעריך את הסיכון כבר בשליש הראשון להיריון. שילוב של מאפיינים אימהיים, מדידת לחץ דם, בדיקת זרימת הדם בעורקי הרחם ובדיקות ביוכימיות מסוימות מאפשר לזהות חלק משמעותי מהנשים הנמצאות בסיכון לרעלת היריון מוקדמת. אצל נשים שנמצאות בסיכון מוגבר, טיפול באספירין במינון נמוך, המתחיל בשלב מוקדם של ההיריון בהתאם להנחיות הרפואיות, עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה, בעיקר לרעלת היריון מוקדמת או לפני המועד. חשוב לזכור: רעלת היריון אינה נגרמת בגלל פעולה לא נכונה של האישה, והיא אינה תמיד ניתנת למניעה. מדובר בתסמונת מורכבת המושפעת מגורמים שלייתיים, גנטיים, חיסוניים, מטבוליים וכלי דם. ההבנה שהאב עשוי להשפיע על התפתחות השליה ועל הסיכון לרעלת היריון מרחיבה את נקודת המבט שלנו: היריון הוא תהליך ביולוגי משותף לשני ההורים, גם כאשר הביטוי הרפואי של המחלה מתרחש בגופה של האם. ככל שנבין טוב יותר את יחסי הגומלין בין הגנטיקה של ההורים, מערכת החיסון והשליה, כך נוכל בעתיד לזהות מוקדם יותר נשים בסיכון ולהציע מניעה וטיפול מדויקים יותר.

הכותב הוא מומחה במיילדות וגינקולוגיה במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום