"למרות המגבלה הצלחתי להגשים את החלום הכי גדול שלי"

שמי דנה מרום, אני בת 37 מרמת גן ואמא גאה מאוד לאלונה הקטנטנה. אני נס רפואי, נולדתי עם שיתוק מוחין שכתוצאה ממנו אני משותקת בשתי רגליי ומתניידת בעזרת כיסא גלגלים. הרופאים אמרו להוריי שאני לא אדבר, שלא אלך. נולדתי פחות מ-900 גרם והייתי בפגיה כחצי שנה. לימים, למדתי בחינוך מיוחד בבית ספר און. השתלבתי לאחר מכן בבית ספר רגיל כשברקע הקפדתי גם בשביל השיקום הפיזי וגם בשביל הכיף, להתאמן בג'ודו ובשחייה במסגרת מועדון הספורט ספיבק של עמותת איל"ן ואף זכיתי בלא מעט תחרויות לאורך השנים.

במשך כשלוש שנים וחצי הייתי במכינה מותאמת לאנשים עם מוגבלויות בצפון שם ממש תרגלתי כישורי חיים ומגורים עצמאיים. נסעתי לבד ברכבת, למדתי לשטוף כלים ולעשות הכל בעצמי. זו היתה תקופה מאד מרגשת ומשמעותי עבורי.

אני יודעת שאני לוחמת. לוחמת לעצמאות. במשך כל חיי נלחמתי כדי להשיג את מה שאני רוצה, אף פעם לא הפסקתי ולא אפסיק לחלום, וכחלק מכך כבר בילדות הבנתי זאת. בגיל 8 הייתה לי כלבת שירות ונלחמתי כדי שאנשים עם מוגבלויות ונכים באופן כללי יוכלו להיכנס למקומות ציבוריים עם הכלבים שלהם. הייתי חלק מהמאבק והצלחתי. נלחמתי כדי להתגייס לצה"ל וגויסתי לגולני לתפקיד משרדי, נתתי את כל כולי למען המדינה שאני אוהבת והוכחתי לעצמי שאני יכולה. בהמשך, גרתי בבית קסלר, מסגרת מגורים של איל"ן בחיפה, אבל כל הזמן שאפתי להגיע לדיור עצמאי ולגור לבד והצלחתי. כיום, אני מנהלת חיים עצמאיים לחלוטין ומתגוררת בדירה רמת גן.

אני גאה מאוד בכל מה שהשגתי, אבל אני חושבת שהחלום הכי גדול ומשמעותי שלי היה דווקא להביא ילד לעולם. כאן ידעתי שזה באמת מורכב ולא פשוט, פיזית וגם תפעולית. עם זאת, היו לא מעט קולות מייעצים ברקע שאמרו לי שיהיה לי וקשה ושלא אעמוד בזה פיזית, שהוריי מבוגרים ושלא תהיה לי עזרה. אבל אני חושבת שדווקא הקולות הללו הם אלה שדרבנו אותי כן להמשיך ולדחוף, להמשיך ולהילחם, להגשים את החלום הכי גדול שלי, החלום לאימהות.

לאחר הליך ארוך ולא פשוט, הבאתי לעולם את אלונה. אלונה בת שנה היום והיא הדבר הכי מדהים שקרה לי, היא הנס שלי. מסביבי יש משפחה מאוד תומכת, יש לי גם מטפלת שמסייעת לי. הכל אפשרי ויש ניסים בעולם.

השנה האחרונה הייתה לא פשוטה עקב המלחמה. במהלך מלחמת "שאגת הארי", העיר רמת גן ספגה כמות משמעותית מאוד של ירי טילים ועברנו תקופה מאוד מותחת וקשה. להיות אדם עם מגבלה שלא יכול לצאת מהבית מהפחד שמא תהיה אזעקה ולא אספיק להגיע למרחב מוגן בגלל הקושי הפיזי, הפחד על הילדה שלי, זה לא פשוט. עם זאת, השנה גיליתי עד כמה הלב יכול להתרחב, עד כמה עוצמתית היא האהבה לילדה שלך ועד כמה שאין מגבלה לאהבה והלוואי, שכל מי שיקרא את המילים שלי, יקבל כוח, גם אם במעט, כי הכל אפשרי.

היום, ב-12.5.26 יתקיים יום ההתרמה השנתי לעמותת איל"ן. העמותה פועלת למען ילדים ובוגרים עם מוגבלויות פיזיות במטרה לקדם אותם, לאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית כשווים, לשפר את עצמאותם ואת איכות חייהם. דווקא בתקופות קשות, חשוב שנעמוד, כחברה, זה לצד זה. שנוכל לתמוך באנשים, ולעזור להם לצמוח ולחיות בכבוד. אני קוראת לכם לתמוך ולפתוח את הלב, כדי שיהיה אפשר להרחיב את המענים, להגיע לעוד ילדים ובוגרים ולהושיט יד.

לתרומה: אתר איל"ן ובאפליקציית Pay Box או בטלפון 03-5248141