בחרו בחיים: גל הלידות שמשנה את פני עוטף עזה

מאז מתקפת ה-7.10 קרה משהו מדהים: יישובי עוטף עזה לא רק שרדו – יש שם יותר תושבים כיום מאשר ערב המתקפה, וגל לידות שוטף את הקהילות מצפון ועד דרום. מאחורי הנתונים היבשים עומדות משפחות שחוו זוועות, אובדן ושבי - ובחרו, בכל זאת, להביא חיים לעולם.

סהר דמארי (32) מכפר עזה ילדה את בתה השלישית, הודיה, במרץ 2025. זו לא היתה הפתעה, ולא טעות. "קיבלנו את ההחלטה הזו כי היינו צריכים להיאחז בחיים", היא אומרת בשיחה עם mako. “היינו במקום מאוד נמוך וחשוך, וזה הדבר היחיד שהחזיק אותי. בדיעבד אני יכולה להגיד שההחלטה ליצור חיים - זה מה שהציל את המשפחה שלנו. זו החלטה שנתנה לנו תקווה, ולהיאחז במשהו טוב".

דמארי ובעלה תם היו אמורים לטוס למחרת לחופשה ביוון ב-8.10. זו היתה אמורה להיות הפעם הראשונה שהם עוזבים את שתי בנותיהם. במקום זאת, מצאו את עצמם נעולים בממ"ד בכפר עזה, ממתינים לחילוץ במשך 12 שעות. תם כיבה את המזגן כדי שהבית ייראה ריק. "הרבה משפחות מהשכונה שלנו לא איתנו עכשיו", אומרת דמארי. "הבאנו שתייה, מים, קצת עוגיות לבנות — וזהו. הוואטסאפ לא הפסיק לעבוד, אבל ניסיתי להישאר מנותקת. לא ממש הצלחתי להכיל את מה שקורה".

במהלך אותן שעות הגיעה הודעה מגיסתה אמילי: מחבלים נמצאים בביתה. ב-10:26 נותק הקשר. אמילי נחטפה לעזה - ביתה נמצא במרחק שתי דקות הליכה מבית משפחת דמארי. כשחולצו לבסוף על ידי כוחות הביטחון, ביקשו מהם הלוחמים לכסות את עיניהם. "נתנו לנו תמונת מצב שקורה משהו מאוד נורא בחוץ. כיסינו עיניים כל הדרך וחלפנו ליד גופות בתוך רכב ממוגן".

ההחלטה על ההיריון התגבשה בתקופת הפינוי, כשהמשפחה שהתה בקיבוץ רוחמה - שם שוהים כיום כ-40% מקהילת כפר עזה. בתוך חוסר הוודאות הקיצוני, דמארי החליטה שהטרור לא יבחר עבורה אם להרחיב את המשפחה. "איבדנו כל כך הרבה - אז גם את הדברים האלה ייקחו מאיתנו? את הדבר הכי טהור ותמים בעולם?". היא פנתה לבעלה: "אמרתי לתם, אם אתה רוצה אישה בריאה בתוך כל הטרלול הזה אתה חייב ללכת איתי יד ביד עם ההחלטה הזו".

לדבריה, היא גם כרתה "דיל עם אלוהים": שאמילי תחזור בחיים לפני הלידה. "החזקתי באמונה שהתינוקת שלי לא יוצאת לאוויר העולם כל עוד אמילי בשבי. זה מה שהחזיק אותי כל אותו זמן - וזה בדיוק מה שקרה". אמילי שוחררה מהשבי ב-19 בינואר 2025, חודש וחצי לפני הלידה. "החזרה שלה מהשבי היתה הדבר הכי קרוב ללידה מחדש". לבת השלישית הם קראו הודיה - על שם ההודיה על הנס ועל שלמות המשפחה שחזרה. לשמחה הזו נוספה לאחרונה גם בשורת האירוסין של אמילי. "אנחנו מאושרים שהיא מאושרת".

"האויבים רצו להחליש אותנו - אנחנו לא ניתן להם את זה"

גם אפרת ביליה (36) מקיבוץ סעד, כיום אם לשישה, בחרה להרחיב את המשפחה על רקע אובדן כבד. בבוקר ה-7.10 יצא בעלה טל להגן על שערי הקיבוץ, ואפרת נשארה בבית עם חמשת ילדיה. אחת מניצולות מסיבת הנובה דפקה על דלתה ואמרה שראתה מחבלים. "הסברתי לה שאנחנו גרים פה המון שנים - שמחבלים לא יכולים להיכנס". אחרי חצי שעה רצו לעברה עוד 11 צעירים בוכים. "ראיתי אותם לוקחים סכינים מהמטבח ומסתובבים בבית. הם אמרו: 'אפרת, אנחנו חייבים להיות מוכנים כשהם יגיעו'. ואני אמרתי: 'אף אחד לא יבוא לפה'. לא הייתי מוכנה לקבל את זה".

בזמן שביליה ניסתה לשדר רוגע לילדיה ולניצולים, טל כבר היה עמוק בלחימה - ואף נכנס ברכבו הפרטי לכפר עזה תחת אש כדי לחלץ שני חיילים פצועים. בשעה 14:15 הגיעה השיחה שלא תישכח: מחבלים פרצו לבית אמו של טל באופקים, ואריאל ביליה, אחיו של טל ודוד לילדיהם, נהרג. הוא הגן על משפחתו עם מוט ברזל בלבד, חיפה עליהם בזמן שברחו מהחלון לגג - ונורה למוות רגע לפני שהספיק לעלות בעצמו.

שנה וחצי לאחר מכן, ביליה ילדה את בנה השישי. "אחרי שלצערנו הכרנו כאב ואובדן מקרוב - החיים הרבה יותר חזקים", היא אומרת. "ההבנה שאתה מביא חיים לעולם זה חזק יותר. זה נותן כוח. זה גורם למשפחה להיות בתנועה". לבן קראו אחיה דוד: "אחיה - לזכר אחיו של בעלי, ולאחווה הלאומית ולאחדות שהרגשנו בזמן המלחמה. דוד - כי רצינו לתת לו גבורה וחוזק". על השאלה אם הם מפחדים לגדל ילדים באזור, ביליה עונה ללא היסוס: "בחרנו לגור פה. הילדים מחוברים לכאן, אנחנו שייכים לפה. האויבים רצו להחליש אותנו - אנחנו לא ניתן להם את זה. נמשיך לגדל פה ילדים ולהביא עוד תינוקות חדשים".

עשרות תינוקות חדשים

הסיפורים של סהר ואפרת אינם יוצאי דופן. גל הלידות שוטף את כל יישובי העוטף. מנהלת תקומה פרסמה לקראת יום המשפחה נתונים מפורטים: בשלומית נולדו השנה 20 תינוקות, בבארי 18, בארז 16, באור הנר וביכיני 15 בכל אחד, ובזיקים 14. בגברעם נולדו 13 תינוקות, בניר עם 12, ובכפר עזה, יד מרדכי ומפלסים 11 בכל ישוב. בנתיב העשרה נולדו עשרה תינוקות, בכרמיה ובכרם שלום שמונה — שלושה מהם נולדו למשפחות חדשות שהצטרפו לקיבוץ בעיצומה של המלחמה. בנחל עוז שש לידות, בניר יצחק, נירים וסופה חמש בכל אחד, ברעים וגבים ארבע, בניר עוז שלוש, ובחולית שתיים.

"השיקום של העוטף לא נמדד רק בבנייה מחדש של בתים ותשתיות, אלא בראש ובראשונה בבניית עתיד לקהילות שחוזרות ומתחדשות כאן", אמר אביעד פרידמן, ראש מנהלת תקומה. "מאחורי כל תינוק שנולד כאן יש משפחה, קהילה וסיפור. כל לידה היא עדות לכך שהאזור לא רק משתקם - אלא מתחיל לצמוח מחדש. התפקיד שלנו הוא ללוות את התהליך הזה לאורך זמן ולוודא שלמשפחות שחזרו ולמי שבחרו להצטרף יהיו התנאים לחיים: חינוך, שירותים, תשתיות וקהילה חזקה שמאפשרת להסתכל קדימה".