מתי כדאי לפנות עם התינוק לטיפול פסיכולוגי?

"שום דבר לא קרה כמו שתכננתי. מהרגע שבישרו שהולכים ללידה קיסרית חירום, דרך הימים הארוכים בבית החולים, וגם כשהגיע השחרור המיוחל, הרגשתי ממש פחד. פחד לצאת עם התינוק הקטן הזה הביתה ולטפל בו לגמרי לבד". כך מספרת לנו נועה (שם בדוי). המפגש עם התינוק, שהיה אמור להיות רגע של הקלה ואושר, הרגיש עבורה כמו קפיצה למים עמוקים בלי מצופים.

נועה היא לא היחידה. השנה הראשונה לחייו של תינוק היא אחת התקופות המשמעותיות והעוצמתיות ביותר בחיי משפחה. לצד אהבה גדולה ותחושת משמעות חדשה, היא מביאה איתה גם עייפות עמוקה, דאגה, חוסר אונים ולעיתים תחושת בדידות או מתח אצל אחד ההורים או במערכת הזוגית כולה. גם כשמחכים לרגע הזה, קשה באמת להתכונן לשינויים שהוא מביא איתו: הזהות משתנה, הגוף משתנה, והיומיום כולו מתארגן מחדש סביב יצור קטן שתלוי בנו לחלוטין. עם לידת התינוק נולד גם ההורה, וזהו תהליך נפשי עמוק, שלא תמיד מרגיש טבעי או מיידי.

בשנה הראשונה להורות עשויים להופיע קשיים שונים: הסתגלות להורות (במיוחד בילד ראשון), דכדוך או חרדה לאחר לידה של האם, ולעיתים גם של בן או בת הזוג, תחושת הצפה ואשמה על עצם הקושי, חוסר ביטחון בתחושת המסוגלות ההורית, קושי להבין את התינוק או להתחבר אליו רגשית, שחיקה ועייפות קיצונית, דאגנות סביב הבריאות או ההתפתחות של התינוק.

אלא שבניגוד לתפיסה המקובלת, הקשיים אינם מתקיימים רק אצל ההורה. בשנים האחרונות הולכת ומעמיקה ההבנה שגם תינוקות, כבר מגיל ינקות, חווים, חשים ומגיבים לסביבה הרגשית שלהם וגם הם עוברים תהליך הדורש הסתגלות לאחר לידתם ונדרשים להתמודד עם עולם חדש של גירויים ושינויים חיצוניים ופנימיים. תינוקות שונים זה מזה באופן שבו הם מסגלים הרגלי ויסות, שינה, או אכילה, תהליכים שעשויים להשפיע על תחושות המסוגלות והדאגה אצל ההורה ולהשפיע על טיב הקשר ביניהם במהלך חודשים ראשונים אלו.

גם יעל (שם בדוי) שיתפה אותנו בתחושותיה לאחר הלידה: "אני עדיין שם. זה לא נגמר מבחינתי. היינו על אוטומט. נכנסתי לקיסרי חירום, לקחו אותה ממני מיד. רק אחרי יממה הגעתי אליה לפגייה מלאה חוטים, ואסור לגעת בה. אני עדיין לא מצליחה לקלוט שאני אמא שלה". מעבר לאתגרים הרגילים של תחילת ההורות, יש משפחות שבהן תחילת החיים מלווה במורכבות נוספת: היריון בסיכון, לידה טראומטית, אשפוזים, שמירת היריון, או מצב רפואי מורכב אצל התינוק או האם, כזה המצריך פגייה, אשפוז לאחר לידה או החלמה ממושכת. גם כשהמצב הרפואי משתפר, החוויה הרגשית לא תמיד נגמרת. הורים מתארים דריכות מתמדת, קושי להירגע, חרדה לבריאות התינוק ולעיתים גם ריחוק רגשי ראשוני. לא מתוך חוסר רצון להיות קרובים, אלא משום שהנסיבות לא אפשרו מגע, רצף ובניית קשר טבעית מההתחלה. במצבים כאלה, טיפול יכול לאפשר עיבוד של החוויה, להפחית דריכות וחרדה, ובעיקר לתמוך בבניית קשר רגשי בטוח בין ההורה לתינוק.

טיפול שמכוון לקשר

כשמדברים על טיפול פסיכולוגי בגיל הינקות, חשוב להבין: זהו טיפול שמיועד גם לתינוק עצמו, ולא רק להורה. מוקד הטיפול הוא הקשר הורה-תינוק: האופן שבו הם נפגשים, מגיבים זה לזה, מבינים זה את זה ובונים תחושת ביטחון הדדית.

הגישה הזו מבוססת על ההבנה שתינוקות, גם לפני שיש להם מילים, מבינים דרך הגוף, המבט, הקול והתגובה של ההורה. חוויות מוקדמות של קרבה, ניתוק, לחץ או רוגע נצרבות במערכת הרגשית והגופנית, ומשפיעות על האופן שבו הילד ילמד לבטוח, לווסת רגשות ולהיות בקשר בהמשך החיים.

מתוך ההבנה ההולכת ומעמיקה שהשנה הראשונה לחיים היא חלון הזדמנויות רגשי והתפתחותי משמעותי, פועלות כיום ברחבי הארץ יחידות טיפוליות המציעות טיפול פסיכולוגי להורים ולתינוקות עד גיל שנה. יחידות אלו נותנות מענה למצבים של קושי במעבר להורות, דכדוך או חרדה לאחר לידה, תחושת הצפה ושחיקה, תינוקות עם טמפרמנט מאתגר, וכן למצבים רפואיים ורגשיים המשפיעים על הקשר בין ההורה לתינוק.

יש לא מעט מסגרות הפועלות בתחום זה, בהן גם היחידה לטיפול הורה-תינוק במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, המציעה טיפול הממוקד בקשר בין ההורה לתינוק.

הכותבות הן פסיכולוגיות, מנהלות יחידת הורה-תינוק במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים