לפני מספר ימים עלה בפייסבוק פוסט בנושא כאוב. הפוסט בכתבה נעמה עמית וייצמן, העלה תופעה לא מאוד מוכרת אך מאוד מטרידה במערכת הרפואה הישראלית: מתברר שנשים בהריון שעוברן מת ברחם, נאלצות להסתובב עם עובר מת במשך שבועיים או אפילו חודש, על פי הנהלים בבתי החולים.

הפוסט הפך ויראלי, וזכה לאלפי שיתופים ולייקים, והכותבת קיבלה גם מאות הודעות וסיפורים של נשים שנאלצו להתמודד עם הסיטואציה הזו. עמית וייצמן אינה מתחום הרפואה, והיא גם לא כתבה את הפוסט כי עברה סיפור דומה. אבל היא החליטה להיות זו שתרים את הכפפה ותחשוף את התופעה. "עברתי טיפולי הריון אז יש לי רגישות יתרה עם מערכת הבריאות לנשים ובכלל", אומרת עמית וייצמן. "מאז שאני אמא אני חברה בכמה קבוצות של אמהות בפייסבוק, ואחת לכמה זמן אני קוראת פוסטים של אמהות שחוות מוות של עובר ושואלות 'זה הגיוני שמת לי העובר וקבעו לי תור רק לעוד שבועיים, שלושה?'. הייתי בהלם מהתופעה והבנתי שזה לא קורה רק לאישה אחת-שתיים, מדובר בתופעה רווחת".

כשהיא העלתה את הפוסט, היא לא האמינה שהוא יגיע לכזו רמה של חשיפה. "אני שמחה שזה קרה", היא אומרת, "האינבוקס שלי מפוצץ בהודעות של נשים שלא רוצות לחשוף את עצמן. איכשהו כשנשים עוברת טראומה הן רוצות לשמור את זה לעצמן ועוברות את זה לבד. זה נושא שלא מדברים עליו, זה לא נושא סקסי ששווה להעלות בכותרות, זה נושא כאוב".

 איזה יופי, את בהריון?

 אחת הנשים שהחליטה כן לחשוף את הסיפור שלה היא שני לני עוז, שעברה לידה שקטה כמעט חודש אחרי הבשורה הכואבת שיש לה עובר מת. "התחתנתי כשהייתי בשבוע 12. בשבוע 14 הייתה אמורה להיות לי סקירת מערכות. יומיים לפני הרגיש לי אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר, התעקשתי לגשת לקופת חולים בתחושה שמשהו לא בסדר", מספרת לני עוז. "הלכתי לעשות אולטראסאונד והרופא מיד אמר לי שהוא לא רואה דופק אבל שאגש לבית החולים כי המכשור שלו פחות משוכלל. נסעתי לבית חולים עם תחושה של היסטריה, בכי ולחץ, אבל עם שביב תקווה שהכל בגלל המכשור. לבדיקה בבית החולים הצטרף עוד רופא, ואזעוד שניים, וכבר הבנתי שהמצב לא טוב. הם הציעו לי לקבל כדור ולעבור לידה שקטה עם צירים לחיצות והכל. העדפתי שלא לעבור את הטראומה הזו, וביקשתי לעבור תהליך של גרידה".

לני עוז קיבלה אישור לגרידה והופנתה לבית חולים אחר כדי לעבור את התהליך. לאחר שהיא חיכתה בתור במשך שעתיים וחצי ("תחושה של לא צריך למהר אצלה זה כבר אבוד"), היא עברה בדיקת אולטרסאונד וקיבלה הסבר על התהליך, והופנתה להתקשר לקביעת תור לגרידה. "משם זה התחיל להיות קטסטרופה. התקשרתי למספר ונתנו לי תור לחודש אחרי. התחננתי לפקידה, אמרתי לה שאני לא יכולה להסתובב עם בטן עם עובר מת חודש. זה נורא לי קשה לי", נזכרת לני עוז. אבל הפקידה לא יכלה לעזור, והיא נאלצה להסכים לקבל תור לעוד חודש.

"שבועיים שלמים הלכתי עם העובר מת בתוכי, עם תחושות קשות בלי לילה ובלי יום. איפה שלא הלכתי אמרו לי 'וויי איזה יופי, מה את בהריון? מה יש לך בן או בת?', וזה הדבר שהכי שבר אותי בסופו של דבר. לכי תסבירי עכשיו, זה סיפור בפני עצמו. את הולכת בשקר עצמי ובשקר לסביבה. אחרי שבועיים לא יכולתי  יותר, חזרתי לבית חולים הראשון לקחתי את הכדורים עברתי צירים ועברתי לידה שקטה, שנפשית לא יכולתי לעמוד בה אבל פשוט לא הייתה לי ברירה. זה אבסורד והזוי שלא עושים את זה מיד".

אולטרסאונד (צילום: By Dafna A.meron)
צילום: By Dafna A.meron

חלק מהנשים מגיעות למצב הזה אחרי מסכת ייסורים בניסיון להיכנס להריון,  אחרי שנים של טיפולים, הורמונים וכאבים, ואינסוף ציפיות ואכזבות. ל', שביקשה להישאר בעילום שם, ניסתה להיכנס להריון במשך 5 שנים. בסופו של דבר היא הצליחה להיכנס להריון ראשון בטיפול IVF. "הייתה ההתרגשות שיא, סופסוף היריון", היא מספרת. אבל השמחה הייתה מוקדמת. "כשהייתי בשבוע 10 הלכתי לביקורת סטנדרטית ובבדיקה גילינו שאין דופק. לא ציפינו שזה יקרה זה בא בבום. באותו יום כבר תכננו להיפרד מיחידת הההפריות, הכנו שוקולדים ומכתבי תודה, וזה היה פשוט עצוב".

ל' קיבלה את כל האופציות לסיום ההריון. העובר היה קטן, אבל שק ההריון היה גדול ולכן התברר שהיא הזדקקה לגרידה. בקביעת התור אמרו לה שהיא ובעלה ייצטרכו להמתין כשבועיים, כי הגרידה מתבצעת אחת לשבועיים, למעט במקרה שהיא לא תרגיש טוב ויהיו לה דימומים. "היה  לי מאוד קשה. תקופה כזאת שאת הולכת עם עובר מת שאת צריך להתנתק ממנו רגשית, ומה לא תלכי לעבודה? תהליך הגרידה עצמו היה בסדר והמחלקה היו איתי בסדר. הבנתי שזה לא הם, זה הבירוקרטיה".

 במשרד הבריאות לא מכירים את התופעה

אל המחאה הזאת, שעורר הפוסט של נעמה עמית וייצמן, הצטרפה ח"כ יעל כהן פארן, ועמית וייצמן מקווה שיחד איתה ייגרם שינוי מהותי. "צריך לעשות רעש בכנסת, נשים צריכות לתת יותר עדויות", אומרת עמית וייצמן. "במשרד הבריאות נתנו תגובה מגוחכת ואמרו שלא שמעו על התופעה, ושכנראה מדובר בנשים בודדות. הם הציעו שניתן לתת להם שמות של נשים והם יבדקו. לי זה נראה שבתי החולים לא בתקשורת איתם. בעיניי זה נתפס כדיני נפשות."

ח"כ יעל כהן פארן החליטה להרים את הכפפה ולטפל מידיית בנושא. "זה זעזע אותי. זה בלי נתפס בעיניי שאישה שיש לה עובר מת בבטן צריכה לחפש מי ינתח אותה, לעשות סבב בתי חולים כי לאף אחד אין תור בשבילה. כשאני רואה את האטימות של המערכת מול האזרח הקטן אני נזעקת כאזרחית וכחברת כנסת. אני אמא שחוותה 3 לידות בריאות, ואני יכולה רק לדמיין חס וחלילה את הסיטואציה. קראתי פוסט אחד שזעזע אותי, שאחד הרופאים אמר לאמא 'מה את מתבכיינת?'. לא האמנתי שיש רופאים כאלה, שלא מסוגלים לתת אמפטיה לסיטואציה כזאת".

ח"כ כהן פארן טוענת שהיעדר האמפטיה במערכת הבריאות הציבורית היא אחת הבעיות הקשות ברפואה בישראל. "הרופאים שלנו מצויינים, אבל הם צריכים לעבוד על אמפטיה. יכול להיות שזו שחיקת המערכת ועומס מאוד גדול, אבל אנשים עם בעיית אמפטיה אולי לא מסוגלים לעבוד עם אנשים, אז שיילכו לעבוד מאחורי הקלעים".

כהן פארן פנתה בחוזר לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, והיא מתעתדת להעביר לו שאילתא דחופה בנושא. היא גם פנתה לוועדת הכנסת למעמד האישה על מנת להעלות את הנושא הזה על סדר היום בדחיפות. בין האפשרויות לפתרון הן קביעת נהלים במשרד הבריאות, או הצעת חוק של ממש, ובכל מקרה – נדרשת הסדרה של הנושא. גם כהן פארן אומרת שבמשרד הבריאות לא מכירים את התופעה הזו. "אין פרוטוקול של התנהלות לגבי מה עושים במקרה כזה, וצריך לתת מענה בדחיפות – מענה רגשי ומענה פיזי הולם", היא אומרת. "אני רוצה הנחיות מוסדרות וברורות שבתי החולים יעמדו בהן: אישה המגיעה עם עובר מת צריכה להיכנס מידיית לניתוח ולא לחכות שבועיים. זה הכל".