כשהאמהות מעצימה את הגעגוע: הנשים שמגדלות ילדים בלי אמא
כשהן הופכות לאמהות, נשים שאיבדו את אימן מרגישות יותר את מי שחסרה להן. בקבוצת טיפול חדשה באיכילוב הן מדברות על הגעגוע והקנאה באמהות שזכו לסבתות: "פתאום הבנתי שזאת תחושה שעוברת על לא מעט. זה מחזק ונותן לגיטימציה להמון תחושות"

המעבר לאמהות יכול להעצים את הגעגוע לנשים שאיבדו את אימן. לצד השמחה על התינוק, הן מתמודדות עם ההבנה שאמא שלהן לא תהיה שם כדי לחבק, לייעץ ולהיות סבתא. במרכז "פעימה" במרכז הרפואי איכילוב זיהו את הקושי הזה. לאחרונה נפתחה במקום קבוצת טיפול בשם "אם ללא אם", המיועדת לנשים שעוברות את המעבר להורות לאחר שאיבדו את אימן. הקבוצה מספקת מרחב לעיבוד האובדן ולהתמודדות עם החלל הרגשי. היא גם מאפשרת לדבר על השאלות שמתעוררות סביב האמהות.
את הקבוצה מעבירות כרמל אוליאל, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, ומיקה רזילי, פסיכולוגית קלינית מומחית. "יש משהו מאוד מעצים בתחושה של אמא וילד", אומרת אוליאל בשיחה עם mako. "נשים שאיבדו את האמהות שלהן עוברות את זה לגמרי אחרת. הן מגיעות לקבוצה רגילה של אמהות ומרגישות לא שייכות".
בקבוצה השתתפו שמונה אמהות, שהגיעו עם התינוקות שלהן. המפגשים התייחסו גם לקשר בין הנשים וגם לקשר בין האמהות לתינוקות. "המחשבה הייתה שנוכחות התינוק תאפשר שיח", מספרת אוליאל. "יש משהו בתינוק שמעורר את הסבתא שהלכה לעולמה. הסבתא כאילו חיה בתוך הקשר הזה של אמא ותינוק".
הנשים שיתפו בחוויות שלהן, ובשלב מסוים כבר לא נדרשו להסביר זו לזו את הרגשות. הן יכלו להביע כל רגש שעבר עליהן. "לחלקן היה בהתחלה מאוד קשה", מספרת אוליאל. "לאט לאט זה אפשר להן לתת מקום לאמא בתוך האמהות שלהן". לדבריה, הקשר עם התינוק המחיש לעתים את הפרידה מהאם. היא מתארת גם מקרה של אחת האמהות, שכעסה מאוד על אמה על כך ש"נטשה אותה ונפטרה": "התינוק שלה בכה המון", היא מספרת. "ברגע שהיא הצליחה לדבר על זה התינוק שלה לא היה צריך יותר להחזיק אותה".
לקראת סיום הקבוצה הביאו האמהות חפץ או דבר אחר שהזכיר להן את אימן. בין היתר הן הביאו הודעה אחרונה, תמונה או שיר. "היה מאוד מרגש, בעיקר שזה היה בנוכחות התינוק", אומרת אוליאל.
שיר, בת 31 ואם לילד בן שנה וחודשיים, איבדה את אמה לפני שלוש שנים. הקבוצה, היא מספרת, נתנה לה יותר ממה שחשבה. תשעה חודשים לפני שאמה אובחנה, שיר ובני משפחתה היו בחו"ל ברילוקיישן. לאחר שאמה אובחנה בסרטן הלבלב, הם חזרו לישראל. "בהתחלה ממש גרתי אצלה", היא מספרת. "אחר כך התחלתי לגור שבוע בבית בתל אביב ושבוע בבית אצל ההורים בכרמיאל. היה לא קל". שיר נסעה עם אמה לטיפולים, הייתה איתה ביום הטיפול ובימים שאחריו. אביה היה אחראי על הלוגיסטיקה. לאמה היה חשוב לדבר איתה על האמהות שלה. שיר, הצעירה מבין חמישה ילדים, שמעה ממנה גם על הדיכאון אחרי הלידה שחוותה שנים קודם לכן. "אז לא הייתה מודעות, וגם היא לא הבינה", היא מספרת. אמה גם דיברה איתה על הצורך בקשר עם אמהות אחרות, שיוכלו לתת לה כוח בתקופת ההורות. כשהצטרפה לקבוצה, היא הרגישה שהשיחה עם אמה ממשיכה איתה. "הרגשתי שהיא ממש שולחת אותי לשם", היא אומרת. "הצורך הזה לפגוש נשים נוספות שעברו את זה היה מאוד חזק".
עבור שיר, אחד הדברים המשמעותיים בקבוצה היה ההבנה שהתחושות שלה אינן חריגות. היא גילתה שגם נשים אחרות חוות קנאה כלפי אמהות של בני הזוג שלהן, שזוכות להיות סבתות. "היה לי קשה להרגיש את זה", היא אומרת, "ופתאום הבנתי שזאת תחושה שעוברת על לא מעט. זה מחזק ונותן לגיטימציה להמון תחושות".
אחד הדברים שהקבוצה חידדה עבור שיר היה הקשר בין פרידות יום-יומיות מהתינוק. לדבריה, פרידה מהתינוק כשהוא הולך לגן או נשאר עם בייביסיטר יכולה להיות מורכבת במיוחד עבור חלק מהנשים. הפרידה מהתינוק עשויה לעורר גם את זיכרון הפרידה מהאם. "לכולנו יש את הצורך שאמא תהיה שם", היא אומרת. "היא האדם הראשון שאצלו אנחנו רוצות להשאיר את התינוק שלנו". הבן של שיר לא הכיר את סבתו, אבל היא מספרת שהיא מדברת עליה איתו הרבה. "הוא יכיר את השם שלה", היא אומרת.
בקבוצה עלתה גם השאלה אם לקנות לתינוק מתנה מסבתא. שיר מספרת שיש נשים שאצלן זו דרך טבעית לשמור על נוכחותה של האם. "אמא אחת סיפרה שאמא שלה מאוד אהבה לקנות את הצעצוע הכי רועש ומעצבן", היא אומרת. "צעצוע שהיא עצמה לא הייתה קונה, אבל היה ברור לה שעכשיו היא תקנה בשביל סבתא. קיבלתי כל כך הרבה מהקבוצה הזאת. הרבה יותר ממה שציפיתי. היה שם משהו נגיש ונעים".
"הרבה מהנשים האלה מרגישות לבד", היא אומרת. "יש משהו בתמיכה של אמא שהוא שונה מתמיכה של כל מישהו אחר". לדבריה, האמהות מציבה מחדש שאלות שלא תמיד יש להן תשובה. "פתאום הן בתפקיד האמא ואין להן עם מי להתייעץ. הן צריכות להישען על דברים שהן זוכרות, אבל תמיד עולה הספק". גם החלטות יום-יומיות יכולות להפוך לתזכורת להיעדרה של האם. אוליאל מספרת על אמא שהתלבטה אם להפסיק להניק ושאלה את עצמה מה אמה הייתה אומרת ומייעצת לה. "מה שמאפיין את רוב הנשים זאת הפנטזיה איזו סבתא מהממת הייתה אמא שלהן", אומרת אוליאל. "לחלק יש גם מקור להשוואה, כי אמא שלהן כבר זכתה להיות סבתא".