"אני עכשיו שוב בהיריון אך החרדה עדיין איתי"

ענת פרולינגר, עורכת דין בת 40 מתל אביב ואם לשתי בנות, נושאת עד היום את הטראומה של הלידה השקטה שעברה בשנת 2020. כיום, כשהיא נמצאת בהריון נוסף, היא מספרת כיצד מכשיר אולטרסאונד ביתי שרכשה בעקבות החרדות שליוו אותה סייע לזהות מצוקה אפשרית אצל העוברית שלה, והוביל להתערבות רפואית דחופה.

הכל החל בהריון הראשון שלה. לדבריה, כל הבדיקות שביצעה היו תקינות, והיא המתינה במיוחד לתוצאות בדיקת מי השפיר. אלא שכאשר הגיעו התוצאות, התברר כי לעוברית יש תסמונת דיג'ורג', תסמונת גנטית העלולה לגרום לפגיעות קשות במערכות שונות בגוף. בעקבות כך הסתיים ההריון בלידה שקטה בשבוע 22.

לאחר מכן נאלצה פרולינגר להתמודד עם תקופה מורכבת. "יצאתי לחופשת לידה, רק בלי תינוקת בבית", היא אומרת. המשפחה והחברים ליוו אותה לאורך הדרך, וגם סיפור משפחתי דומה העניק לה מעט פרספקטיבה. "אמא שלי עברה לידה שקטה לפני שנולדתי. אבא תמיד אמר שלמרות הטראומה שעברו, אם אותו אירוע לא היה קורה, אני לא הייתי כאן היום".

פרולינגר ידעה שתרצה להיכנס שוב להריון ברגע שהדבר יתאפשר מבחינה רפואית. אלא שההריון הבא היה שונה לחלוטין מזה שקדם לו. "איבדתי את התמימות שהיתה לי בהריון הראשון", היא מספרת. "לא קניתי ציוד, לא חשבתי על שמות ולא תכננתי שום דבר. פשוט עברתי יום אחרי יום. כל מה שרציתי היה להגיע לרגע שבו אחזיק את התינוקת שלי בידיים".

לדבריה, החרדה ליוותה אותה לאורך כל הדרך. היא עברה מעקב רפואי צמוד וביצעה בדיקות נוספות כדי לקבל ביטחון. "החרדה היתה כל כך גדולה, שכמעט אין לי תמונות מההריון. אפילו תיק לבית החולים לא הכנתי".

במהלך אותה תקופה שמעה על אפשרות להשתמש במכשיר אולטרסאונד ביתי. הרופא שביצע את בדיקת מי השפיר המליץ לה עליו והסביר כיצד הוא פועל. "בהתחלה חששתי שאתמכר לזה", היא אומרת. "התחלתי עם מכשיר דופלר פשוט, ובהמשך כבר היה לי ברור שאזמין את האולטרסאונד הביתי של כללית, שעולה 350 שקל".

המכשיר נעשה לחלק בלתי נפרד מההריון. בשבוע 37, במהלך תקופת מלחמת "חרבות ברזל", הוא גם מילא תפקיד משמעותי במיוחד.

"בערב הרגשתי שהיא לא זזה כרגיל", היא מספרת. "בדקתי עם המכשיר, ראיתי שיש דופק ונרגעתי מעט. הלכתי לישון בלי להמתין לפענוח". למחרת בבוקר התחושה לא חלפה. "ניסיתי לאכול משהו מתוק ולשכב על הצד, כמו שממליצים, אבל הרגשתי שהתנועות עדיין חלשות". היא ביצעה בדיקה נוספת באמצעות המכשיר הביתי. הבדיקות נשלחות לפענוח אצל רופאי בית חולים בלינסון מקבוצת כללית.

זמן קצר לאחר מכן התקשרה אליה רופאה שפענחה את הצילומים. "היא אמרה שהיא לא מזהה מספיק תנועות ושאני חייבת להיבדק בדחיפות. היא ביקשה שאנסה שוב לאכול משהו מתוק ולשכב על הצד ואם אין שינוי, להגיע מיד למיון".

פרולינגר נסעה למיון נשים. בתחילה נמצא דופק תקין, אך בשל הדיווח על ירידה בתנועות העובר בוצעו בדיקות נוספות. "הרופא ראה שגם באולטרסאונד העובר לא זז מספיק והחליט להשאיר אותי להשגחה", היא מספרת. בהמשך המצב השתנה במהירות. "תוך כדי הניטור החלו ירידות בדופק. פתאום נכנסו רופאים לחדר ואמרו לי שאני יורדת מיד לניתוח קיסרי דחוף. הכל קרה כל כך מהר, שלא הספקתי אפילו לחתום על הטפסים".

כעבור דקות ספורות נולדה בתה, אורי. "הצוות הרגיע אותי ואמר שבתוך כמה דקות היא תהיה בחוץ. זה היה רגע שלא אשכח לעולם". כיום בתה הבכורה מיה בת ארבע וחמישה חודשים, ואורי בת שנתיים וחצי. שתיהן בריאות, ופרולינגר נמצאת כעת בהריון נוסף. למרות השנים שחלפו, היא מודה שהחרדה עדיין לא נעלמה. "היא תמיד שם", היא אומרת. "גם בהריון הזה המכשיר נמצא ליד המיטה. אני מניחה שהפחד יישאר איתי עד שאחזיק שוב תינוק בידיים".