"זה היה קצר והוא חזר לבסיס. זו המציאות שלנו"

אחי, איפה אתה? שלושה חודשים עברו מאז שאפרת קובי (27) מקרית מוצקין ראתה את אחיה הצעיר, צלף בצנחנים שנמצא בימים אלה בעזה. ר', שנשאר בבסיס בערב סוכות, היה למעשה בשטח, שבוע מאוחר יותר, עם פרוץ אירועי השבת ב-7 באוקטובר, ולא הצליח להגיע הביתה מאז. לפני כמה ימים הוא יצא הביתה לכמה שעות, והתזמון לא יכול היה להיות מושלם יותר – ר' הגיע היישר אל מחלקת היולדות ברמב"ם, כדי לפגוש לראשונה מזה שבועות ארוכות את ההורים, את אחותו, הסבא והסבתא, וגם את האחיין שזה עתה הצטרף אל המשפחה, ובעצם חיכה רק לו.

"כל העיכוב היה כדי לפגוש את הדוד"

"כבר עברתי את התאריך המשוער וכלום לא קרה", מספרת קובי, "ישבנו לאכול כל המשפחה ופתאום אחי התקשר להודיע שהוא יוצא הביתה. תוך שלוש שעות הייתי בחדר לידה. כמה שעות אחר כך התינוק כבר נולד, בזמן לפגוש את אחי. לא הפסקנו לצחוק שבעצם כל העיכוב היה כדי שהבן שלי יגיע בזמן לפגוש את הדוד שלו".

הרגע המשמח שבו הגברים של המשפחה נפגשו, מספרת קובי, היה מרגש בצורה בלתי רגילה. "כל כך הרבה זמן לא התראינו. שבועות של לחץ, חרדה, מתח וחששות. בתקופה שבה את רוצה להיות מוקפת במשפחה ולחגוג את החוויה של היריון ראשון עם מי שאת אוהבת", היא מספרת, "הלב והראש נודדים לכל הכיוונים. אחי מאוד התרגש לפגוש את התינוק. אני מאוד התרגשתי לראות אותם יחד. זה היה קצר והוא חזר לבסיס. זו המציאות שלנו. כולי תקווה שיצליח לצאת גם לברית".

המפגש המשפחתי המרגש מתרחש כמובן בצל המציאות המורכבת והמלחמה. קובי, אשת קבע בעצמה, מבינה היטב את הסיטואציה הלא פשוטה: "במשך שבועות ארוכים אנחנו עוקבים בדאגה אחרי אחי. הוא היה בשטח כשהכול התחיל, סייע בפינוי בארי ונלחם בכל זירה שאליה נכנס. יש ימים שבהם אנחנו לא שומעים ממנו ולא יודעים מה קורה איתו. זה לא פשוט. אנחנו פה בסיטואציה שבה הכול מתערבב, האישי עם הלאומי, השמחה עם העצב והדאגה. מי חשב שאת הילד הראשון שלי אגדל בצל מלחמה מדרום וחזית שמאיימת להיפתח מצפון. אבל", היא מכריזה בנחישות, "אנחנו משפחה של לוחמים ומדינה של גיבורים. אני בטוחה שננצח ונצא מזה לעתיד טוב יותר".