אחרי 18 שנה של טיפולי פוריות: היא אמא לשלושה

חלק גדול מהאנשים שיראו דף לבן עם נקודה שחורה יתמקדו בנקודה. היפא נסראלדין, בת 45 דאליית אל-כרמל, בחרה להסתכל מעבר לה. במשך 18 שנה עברה נסראלדין טיפולי פוריות בלי להפסיק להאמין שתהיה אמא. כיום היא אם לארסלן, בן חמש, שנולד לאחר טיפולי פוריות, ולריתאל ולגולאן, שנולדו בלידות טבעיות. "אני אדם מאוד אופטימי", היא אומרת. "אני מכירה את הגוף שלי ואני יודעת שזה גוף שבנוי לאמא, הגוף שלי ככה בנוי", היא אומרת בשיחה עם mako.

"כמה חודשים אחרי החתונה, כשהייתי בת 21, כבר התחלתי לשמוע סיפורים על נשים שלא הצליחו להיכנס להיריון. בעלי בן יחיד ואצלנו בעדה זה מאוד חשוב. מהלחץ הגעתי לרופא נשים כמה חודשים אחרי החתונה. הוא אמר לי שאין טעם להתחיל בדיקות כבר עכשיו. נחכה שנה ואם לא אכנס להיריון נתחיל לבדוק".

"אחרי שנה התחלתי סדרת בדיקות והבעיה הייתה שאין בעיה. לא מצאו שום דבר, אבל לא הצלחתי להיכנס להיריון", היא אומרת. "גם בעלי עבר בדיקה והכל היה תקין. התחלתי בטיפולים, וכל כמה טיפולים החלפנו רופא. חיפשתי את הרופאים הכי טובים והגעתי עד רמת הגולן, כפר סבא, תל אביב וירושלים. כל הארץ. כולם אמרו אותו דבר: לא יודעים למה זה לא מצליח".

למרות זאת היא לא ויתרה: "היה לי ברור שאני אהיה אמא. יום אחד, אחרי 15 שנה של טיפולים, הזמינו אותי לבית חולים בצפון לוועדה עם ארבעה רופאים ומנהלת. הם בישרו לי שהם לא יכולים יותר לתת לי טיפולים, כי מצידם הם ניסו הכל. צריך גם להבין שאצלנו אין דבר כזה אימוץ או פונדקאות". לאחר מכן היא התסגרה בחדר ארבעה ימים: "אבל לא בדיכאון ולא מתחת לפוך. אני מסתגרת כדי לחשב שוב את צעדיי ולחשוב מה לעשות. אני לא מוותרת".

טיפולי הפריון לדבריה לא היו לה קשים: "לא היו לי תופעות לוואי מהטיפולים, שום דבר לא היה לי קשה. כל הזמן אמרתי לעצמי: הטיפול הזה לא הצליח, ננסה אחר. הכדור הזה לא עבד, ננסה אחר. רק רציתי להבין מה לעשות. ידעתי שאני אהיה אמא. ב-2011 גם אמרו שיש לי חצוצרה חסומה וחשבו שאולי זאת הסיבה שאני לא נכנסת להיריון. עברתי ניתוח להסרת אחת החצוצרות, אבל זה לא עזר".

איך זה הצליח?
"הגעתי לד"ר טל שביט, מנהל יחידת IVF באסותא רמת החייל. אז הוא היה בכפר סבא. הוא אמר לי: אין לך כלום, את תיכנסי להיריון. אמרתי לו: אני לא מחפשת נחמה או עידוד, אני רוצה להיות אמא. הוא פשוט ניסה דברים שעוד לא ניסיתי. הוא אמר לי להאמין בעצמי, ואני האמנתי בעצמי כל הזמן. הוא ניסה לשנות כיוון, לשנות תרופות, לשנות מינונים ואת דרך הטיפול. הוא נתן לי כוח והתחלתי לראות אור בקצה המנהרה. הוא לא הפסיק לעודד אותי, ואני האמנתי בעצמי. יש הרבה מטופלות שהיו איתי והפסיקו. עד עכשיו אין להן ילדים. הן לא חשבו שזה אפשרי. ואמרתי להן: תסתכלו מחוץ לקופסה".

את הרגע שהו בהבינה שהיא בהיריון היא לא תשכח: "אי אפשר לתאר במילים. זה היה פחד ולחץ. נתתי ללחץ של 18 שנות הניסיונות לצאת החוצה. ישנתי כל אותו יום. אמרתי לבעלי עמיר שאני לא יודעת אם זה חלום או שזה באמת קורה. לא הבנתי שאני בהיריון. לא היו לי בחילות, שום דבר. פתאום ארסלן לא רצה לינוק. היו לי כאבי גב וכאבי בטן, אבל לא העליתי בדעתי. אחרי שנה וחודש נולדה בת, ואחרי עוד שנה וארבעה חודשים נולד עוד בן".

"מתקשרים אליי כל כך הרבה לשאול מה עשיתי. אני אומרת: לקחתי את זה כפרויקט וכחוויה" היא אומרת. "כל רופא וכל טיפול היו חוויה. אף פעם לא אמרתי 'למה זה קורה לי'. כל חודש שלא נכנסתי להיריון אמרתי: חודש הבא. הבטחתי לד"ר שביט שיום אחד אתקשר אליו להשמיע לו בכי של תינוק".

"קודם כל צריך להבין ולהבהיר: לא כל זוג שלא הצליח במשך שנים יגיע וזה יצליח", אומר ד"ר טל שביט. "אני לא קוסם. זוגות אחרים כנראה הייתי שולח בשלב מוקדם יותר של הטיפולים לנסות פונדקאות. אבל בעדה הדרוזית זה לא משהו מקובל. הם הגיעו אליי אחרי 16 שנה של טיפולים שונים. כרופא אתה גם מפתח אינטואיציות ותחושות בטן. צריך להתאים את הטיפול למטופל. יכול להיות שאם זאת הייתה מישהי אחרת לא הייתי ממשיך בטיפול. אני לא רוצה שהמסר יהיה 'תמשיכו לעשות טיפולים, בסוף תצליחו'. זה לא נכון. חשוב להבין. אנחנו פשוט ניסינו את הדברים שהם לא ניסו. מעבדה אחרת, תרופות אחרות ושיטות אחרות. היו שם כל מיני דברים טכניים שלא עשו קודם. ניסינו פרוטוקול שונה, ולא כל טיפול שהצליח אצלה מתאים לכולם".

"גם כמטפל כישלון הוא דבר מאוד קשה. יש לי מטופלת שצריכה לעבור עכשיו הפסקת היריון. זה לא קל בכלל. היפא היא המטופלת היחידה שלי שהייתי אצלה בבית עם אשתי", הוא אומר "הם באמת זוג מיוחד. לא כל הזוגות שורדים את כל הטיפולים האלה. אצלם, כל פעם שהייתי מתקשר לבשר שזה לא הצליח, היא הייתה מעודדת אותי. היא הייתה אומרת לי: 'אל תהיה עצוב, אנחנו נצליח'. יש לה כוחות נפש נדירים".