נולדים תחת אש: תשעה חודשים המתינו ג'ולי ועידו ברגר, בני 30 מחיפה, להולדת בתם הראשונה. ימים ספורים לפני שהיא הגיעה אל העולם, הכה הרוע במדינת ישראל - ופרצה מלחמה.
"כשג'ולי הייתה לקראת סוף החודש התשיעי, בדיוק תכננו לסדר את החדר של התינוקת", משחזר ברגר, "ההורים שלה באו לעזור לנו, ובשמונה וחצי בבוקר בשבת שעברה, הקפיצו אותי למילואים. אחת המשימות שלנו שם, הייתה לתפוס יישוב בדרום ולהגן עליו באזור הלוחמה, ומאז אנחנו בעוטף".
שבוע ימים מפרוץ הלחימה, הגיעה ג'ולי לרמב"ם, כשהיא עם צירים: "הייתי על קוצים מרגע שעידו עזב", היא מספרת, "פחדתי שתתפתח לידה והוא לא יספיק להגיע, והתחלתי להשלים עם זה. מה שהוא עושה במילואים זה מאוד חשוב - זה שם את הכול בפרופורציה. סיכמנו בינינו שאם יש התפתחות אעדכן אותו, אבל לא רציתי שהוא ייסע בלילה, ולידה ראשונה לוקחת המון זמן. בהחלט לא ככה חלמנו שתיראה התקופה הזו".
בלילה שבין שישי לשבת האחרונים, אביה של ברגר התקשר לחתנו, ובישר לו על הלידה המתפתחת. בתוך שעתיים הוא כבר התייצב בחדר הלידה של רמב"ם, והגיע בזמן ללידת בתו.
"התחושות מעורבות", אומר כעת האב המאושר, "למרות שבתי בטוחה ועטופה, אני רוצה להיות איתה. אבל אני גם מבין שחשוב שנהיה שם, במילואים - צריך אותנו שם עכשיו. בגיל 18, בזמן "צוק איתן", הייתי בקבע ולא היה לי פחד. אמרתי, "יאללה, ניכנס" ודחפתי קדימה, אבל היום אני במקום אחר. אנחנו זוג רגיל שרוצה לגדל פה משפחה, אבל עושים את הסוויץ' - וצריך לשנות גישה", הוא אומר, ושני ההורים הטריים מבהירים פה אחד: "מה שחשוב זה שכולם יחזרו בשלום הביתה".
"אני יולדת, ובעלי בשטח - לא זמין"
בצד השני של קומת היולדות של רמב"ם שוכבת שני, גם היא ילדה בשבת האחרונה בן. זהו ילד שלישי לה ולכ', בן זוגה, שלו יש עוד שלושה ילדים מנישואים קודמים. גם שני התכוננה להיכנס לחדר הלידה ללא בן זוגה, בגלל המצב. הוא נקרא בבוקר של אותו יום שבת גורלי למילואים, והצטרף לכוחות ההגנה על מדינת ישראל. על תפקידו בצבא אסור לדבר.
"ביום חמישי האחרון הוא הגיע בצהרים להתרענן ולראות את הילדים, וכבר נסע בשישי בבוקר", משחזרת שני, "כמה שעות לאחר מכן התחילה הלידה, ואמא שלי לקחה אותי בערב לרמב"ם. הוא בכלל לא היה זמין, ורק כשהגענו לביה"ח הוא ענה. אמרתי לו שאני לא בטוחה אם זה יתפתח, כי לא רציתי שהוא יבוא סתם. כשנכנסתי לחדר הלידה, הוא שוב לא היה זמין. שלחתי הודעה לאחד מהחברים שלו, שעדכן אותו, וכך הוא הצליח להגיע בזמן. בלידה עצמה הוא נרדם ולא הצלחנו להעיר אותו", היא משחזרת בחיוך, "כולם מעודדים אותי, ורק הוא ישן. בשתי הלחיצות האחרונות הוא התעורר, אז צילמנו אותו וצחקנו. זה מסוג הרגעים המדהימים האלה, שאת יודעת שכולם מאחורייך. כל היחידה התגייסה כדי שהוא יוכל לצאת ולהיות אתנו".
אמנם לא מדובר בלידה ראשונה עבור שני ובעלה, אבל זו בהחלט לידה שלא תשכח: "זו הפעם הראשונה שכולם מרגישים אותו הדבר. כולם באבל. התקופה הזאת עצובה מאוד", אומרת היולדת. "אבל יש נחמה בלהביא חיים לעולם - זה סימבולי. החיים חזקים מהכול, וחשוב לשמור על אופטימיות, ולהיאחז בטוב, בילדים ובמשפחות שלנו, באהבה למדינה. יש נקודות חיוביות גם עכשיו, וחייבים להיאחז בהן - אחרת יקרה מה שהם רצו שיקרה לנו, אנחנו נישבר. אבל אני יודעת שאנחנו לא נישבר, ואני מאחלת לכולנו שנחזור לשגרה טובה במהרה".
תינוקות של תקווה
מעל 100 תינוקות נולדו ברמב"ם מאז פרצה המלחמה ביום שבת שעברה, ישר אל מציאות שכנראה אף הורה לא מאחל לילדיו. אביה רחל גל, מיילדת במערך ההיריון והלידה של רמב"ם, שקיבלה גם את ג'ולי וגם את שני, מספרת על המציאות המורכבת בחדר הלידה – המקום הכי שמח בבית החולים, גם בימים עצובים וקשים: "זה היה ממש מרגש לראות את הבעלים מגיעים לאירוע הלידה. היה שם איחוד משפחות, שכן אפילו ההורים שלהם לא ראו אותם כבר כמה ימים, ובטח דאגו", משחזרת גל, "הם הסתובבו שם במדים ונתנו תחושת ביטחון כזו, ואני הרגשתי שאני שותפה למאמץ המלחמתי - כשאני שומרת על הנשים, והבעלים שומרים עלינו".