מוזיקת הטראנס היא לא נגע רע

אמש התעורר פעם נוספת השיח הציבורי סביב הקשר בין מוזיקת טראנס וסמים, בעקבות מותם המצער של שני מבלים בפסטיבל הטראנס "נוורדלנד" בצפון הארץ. גילוי נאות, סיקור הפסטיבל "נוורלנד" בו אירעו המקרים הוא האייטם הראשון שלי, לפני שנתיים בדיוק. אותה כתבה שבה ניסיתי בסך הכל להביא את זווית הראייה שלי במסיבה בתור בליין, התגלגלה עם הזמן למדור שלם, שבעקבותיו ערוצי המדיה השונים הבינו שיש לתת במה לסצנת חיי הלילה.

מאז אותו הפסטיבל זרמו הרבה מים בירדן, ולמדתי להכיר את סצנת הלילה כתרבות. למה תרבות? כי היא עוסקת ביצירת מוזיקה מקורית, בריקוד, בלבוש ובקודי התנהגות תואמים. למרות זאת, נראה שבשנת 2018 תרבות הלילה לא נקלטה בעין הציבורית כתרבות ממשית.

אתם חייבים להבין: כשדיג'יי ישראלי פורץ בשערי הליגה העולמית של המוזיקה, ומדבר על ישראל באור חיובי - אנחנו מרוויחים. כשהילד הסגור של הכיתה לומד להיפתח ולהביע את עצמו בריקוד ובלבוש, סימן שהוא מנסה להשתלב - וזה גם הרווח שלנו. כשאדם בעייתי מקבל הזדמנות לחוות, ולומד להיות סבלני כלפי אדם שנתקל בכתפו בטעות – הרווח הוא שוב, שלנו.

לכן, כשדוברות המועצה האזורית של הגליל העליון משחררת הודעה לעיתונות ובה הם מבהירים כי לא יאפשרו יותר לקיים מסיבות טבע, לא מדובר בניתוח מעמיק של הנושא וניסיון לבצע מהלך כירורגי לפתרון בעיה מקומית, אלא בניסיון לעקור תרבות שלמה מן השורש. התוצאות, אם תהיתם, יהיו קשות במיוחד. כשיתקיים, ויתקיים, פסטיבל נוסף של מוזיקה אלקטרונית בצפון הארץ, ראש המועצה יראה שהמסעדות מלאות, תחנות הדלק מפוצצות, המדפים בקיוסקים ריקים והצימרים בתפוסה גבוהה בהרבה מן הממוצע לעונה. איך זה יכול להיות? כי זו כוחה של התרבות. כשהיא אמיתית ואיכותית, היא יכולה ומצליחה לסחוף אלפי אנשים לכיוונה. אני מציע שמישהו ידבר עם התושבים ואת בעלי העסקים בצפון הארץ, ושישאל אותם האם הם רוצים לוותר על אותה התרבות. אני בספק.

הייתי בפסטיבל אתמול. מעבר למוזיקה המצוינת ולתפאורה המושקעת, ראיתי בעיקר את הסדר והארגון. ראיתי שוטרים וחובשים, צירי פינוי, ממטרות לצינון החוגגים וחנייה מסודרת. לא מדובר במסיבת מחתרת המתנהלת בחוסר אחריות וללא האישורים הנדרשים לקיום האירוע, מדובר בפסטיבל שמתקיים זו בפעם השמינית, ושתמיד מאושר על ידי כל הגורמים הרלוונטיים ונותן מענה לכל הנדרש.

לכן, כשבתקשורת מנסים לחבר בין מסיבות חסרות אישורים לבין פסטיבלים גדולים ומאושרים מדובר בטעות. כן, יש פה סמים - מה חדש? סמים היו פה מאז ומעולם, והם יהיו פה גם אם לא יתקיימו מסיבות בכלל ומסיבות טראנס בפרט. כן, יש סמים במסיבות וכן, היו גם סמים בפסטיבל. יש סמים בכל מקום, בכל מסיבה, בכל הופעה, בכל בית קפה בתל אביב, בכל חתונה ובכלל בכל אירוע או ישיבה מזדמנת של צעירים בין הגילאים 21 עד 30. לנסות ולהפיל את הכל על הז'אנר הטראנסיסטי, זה מיותר וצבוע. קריאות האשמה כנגד תרבות הטראנס היא פשטנית וצרה. האם בכביש 6 כולם נוסעים במהירות המותרת? האם לא נתפסים שם מידי שבוע נהגים פזיזים במצלמות המהירות? ברור שכן, אבל אף אחד לא חושב לסגור את כביש 6. ההמלצה שלי - תחגרו חגורות בטיחות.

אינפקטד מאשרום בנוורלנד | צילום: רועי צור

בזכות פסטיבלים והפקות דוגמת נוורלנד, אין ספור אמנים ישראלים קיבלו במה. חלקם הצליחו לפרוץ ולהשתלב בסצנה העולמית. אם תהיתם, גם כאן הרווח שלנו. אינפקטד מאשרום, סקאזי, אסטריקס ועוד טובים ואחרים מהווים מכונה משומנת של יחסי ציבור למדינה, כשאף אחד לא מממן אותם או מדרבן אותם להיות שגרירים של ישראל. לפעמים הם מדברים על ישראל בראיון כזה או אחר ולפעמים הם קופצים על הבמה עטופים בדגל המדינה מול אלפי חוגגים. צריך להבין, מוזיקת הגואה שהיגרה לפה לפני 30 שנה התפתחה למשהו הרבה יותר גדול. היא כבר לא גואה, היא מוזיקה ישראלית שבונה תרבות בילוי, ויוצרת יחסי ציבור למדינה. היא מהווה תעשייה כלכלית שלמה והכרחית למאות בתי אב, שרובם נמצאים בפריפריה.

שני מקרי המוות שאירעו אמש בהחלט מצערים, אסונות ואבדות אמיתיים. אבל מוזיקת הטראנס היא לא נגע רע, והמפיקים הם לא פושעים - אין להם דרך לפקח על מה שכל בליין מכניס לעצמו לגוף. האם צריך למהר ולסגור את הברז לסצנה כל כך משמעותית בחיי הלילה של ישראל? אני לא חושב כך. נחכה קודם לדו"ח הניתוח שאחרי המוות, לפני שאנחנו ממהרים לצאת בהצהרות.