חטיבת הקצב

לבראדלי זירו ופרד בוול (הידוע בתור Neue Grafik) יש הרבה דמיון משותף - שניהם רגועים, בעלי וייב חיובי ואנרגיה מלבבת. זירו אולי מוכר לכם בתור הבחור עם הראסטות של הבוילר רום, אבל היום הוא הבוס של רית'ם סקשן, לייבל וליין מסיבות שנוסד בפקהאם שבדרום לונדון, וכבר היום מבסס סאונד ייחודי משלו ומפיץ את מסיבותיו ברחבי העולם. הוא לקח תחת חסותו את בוול, אמן מוכשר בפני עצמו המגיע מפריז, שהוציא בלייבל את האי.פי האחרון שלו – "Innervision". שניהם מופיעים הסופ"ש במסיבות בברקפסט ובהרצל 16 במסגרת האירועים של רית'ם סקשן בתל אביב.

איך הכרתם?

בראדלי: "ניגנתי בפריז במועדון שנקרא "Djoon", ולפני כן יצאתי לארוחה, שאליה פרד הגיע ונתן לי כמה תקליטים לשמוע. בדרך כלל לוקח לי כמה חודשים עד שאני באמת מוצא את הזמן להאזין להם, אז פשוט שלחתי לו הודעה אחרי איזה חודשיים ואמרתי לו 'אחי, זה מטורף!'. את אחד מהתקליטים אפילו ניגנתי באלפאבית בתל אביב. אחר כך הוא הגיע ללונדון ואז הכרנו אחד את השני יותר".

פרד: "אני זוכר שהייתי צריך לנגן בכלל בצד השני של העיר, אז הגעתי מזיע עם כל הציוד שלי. פשוט נכנסתי ואמרתי לו 'אתה חייב להאזין לזה!'. אהבתי מאוד את רית'ם סקשן והרושם שקיבלתי מבראדלי היה חיובי. לא יכלתי להישאר למסיבה, אבל דיברנו לא מעט אחר כך. הוא שלח לי הודעה כשהוא ניגן אחד מהשירים שלי בתוכנית שלו ב-NTS, הודיתי לו, ומשם פשוט המשכנו את הקשר שלנו. אחר כך עברתי לפקהאם".

מה תכננתם להביא באיפי הראשון של Neue Grafik בלייבל?

פרד: "אפשר לומר שאני האמן, ובראדלי הבמאי. לרוב אני מבלה את זמני בפריז, אבל אני מעריך מאוד את המוזיקה בלונדון, מה שגרם לי לשאול את עצמי הרבה שאלות על העיר שלי. מצד אחד יש באי.פי שיר כמו “To Peckham Rye”, שמתאר באופן אבסטרקטי את המסע שלי לפארק בלונדון, אבל מצד שני יש שיר כמו "Aulnay's Tears", שמתאר איך ילד שחור רק עמד ברחוב בפריז, והמשטרה כיסחה אותו. זה מאוד אישי, אבל עבורי האי.פי הזה מתעסק בשאלות של רוחניות והמקום שלי בין שתי הערים".

בראדלי: "אני מרגיש שפרד רצה לייצג את השורשים שלו מפריז, אבל גם חיבר אותם לשורשים של הלייבל בפקהאם. הסאונד של האי.פי מאוד מתכתב עם סצינת ה"ברוקן ביטס" והג'אז בדרום לונדון. אני ראיתי את זה בתור אודה לשתיהן".

ללייבל יש זיקה גדולה מאוד לפקהאם, שנשמע שמאוד חשוב לכם לתווך למאזינים. מאיפה זה נובע?

בראדלי: "אם הייתי מתחיל את הלייבל עכשיו, כנראה שזה היה אחרת. אתה חייב להבין, כשהתחלתי את הלייבל, פקהאם לא הייתה ידועה בתור מקום מעניין ואומנותי שמוזיקה יוצאת ממנו. התייחסו למקום עם הרבה מאוד פחד. אם היית הולך לשם בלילה לפני 10 שנים, אנשים היו אומרים לך להיזהר. לא הייתה התייחסות חיובית לפקהאם, היא צמחה רק עם המוזיקה שיצאה ממנה. לא קפצנו על ההייפ או משהו, זה פשוט המקום שממנו התחלנו הכל".

בראדלי, היית בתל אביב לא מעט פעמים. אתה חושב שהעיר מעצבת סאונד משלה?

בראדלי: "שאלה מעניינת, כי כשרק הגעתי לפה בפעם הראשונה, הסאונד של העיר היה הרבה יותר סולפולי, עם זיקה גדולה לדטרויט. לאט לאט תל אביב הלכה לכיוון של המועדונים הגדולים עם הסאונדים המסיביים, כמו ברלין. אבל מלבד זאת, ראיתי את הדברים היותר אקספרימנטליים עם ההשפעות המזרח תיכוניות, כמו רד אקסס, מוסקומן, פורטונה ובאוהאוס רקורדס. כל הסאונדים האלה לא נבנים רק בתל אביב, כל העולם קוטף אותם עכשיו. רד אקסס ענקיים, הם מופיעים בפסטיבלים בכל העולם. הרבה אנשים מנסים לחקות את הסאונד שהולך פה, שזה סוג של פוסט-פאנק עם פסיכדליה אוריינטלית. זה מה שהדליק אותי בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, כשראיתי את הקטיק מנגן בתדר עם כלבתא וצח בר. הודהמתי לגמרי, לא האמנתי. לא שמעתי דבר כזה לפני כן, כל מה שהבאתי איתי חזרה ללונדון מאוד הושפע ממה שהולך פה".

איך עובדת הדינמיקה ביניכם, כשלמעשה בראדלי הוא "הבוס"?

בראדלי: "אני ופרד דיברנו על המשמעות של להיות בוס, מה זה אומר כשאתה אחראי על אנשים אבל אתה לא אומר להם מה לעשות, אלא נותן להם השראה. חשוב להוות כוח חיובי ומשמעותי, זה לא רק הביזנס – הם יכולים לשים את עצמם בספוטיפיי. משפחה זו מילה קלישאתית, אבל אני לגמרי מרגיש כמו דוד. אני מכניס אותם למשפחה ונותן להם ללמוד ממני אבל באותו הזמן אני גם לומד מהם, כדי שנתפתח כתנועה".

פרד: "כשאני מגיע ללונדון, יש לי הרבה דברים שאני צריך להתחשב בהם בתקופה הזו בחיים שלי, הרבה דברים לעשות. אבל כל פעם שאני עם בראדלי, זו חוויה כל כך כיפית ומצחיקה. אנחנו פשוט נכנסים לרכב, מקשיבים להרבה מוזיקה טובה, ומדברים תוך כדי הנסיעה. אנחנו מתואמים, יש לנו את אותו החזון למוזיקה, אותו הטעם. אנחנו עושים הרבה צחוקים, זה הרבה יותר מזה שבראדלי הוא 'הבוס'".

אז, מה מצפה לנו בסופ"ש הקרוב?

בראדלי: "זו הפעם הראשונה שאני מנגן בברקפסט. כל שאר הפעמים שניגנתי פה היו באלפאבית, בסקוואט בבלוק, וברוטשילד 12, שם המשטרה סגרה אותנו. אני מאוד מתרגש לתקלט שם, אני מתכנן לנגן דברים די קשוחים".

פרד: "אני אנגן את מופע הלייב החדש שלי. זה מופע חדש בגלל שה-MPC (סאמפלר לייצור ביטים) שלי התרסק לפני חצי שנה, אז התחלתי פרויקט חדש שבו אני מנסה לשלב נגינה בפסנתר עם רפרנסים השירים קיימים. אני אוהב לשים רפרנסים שנוגעים בי אישית, בין אם זה סאמפלים, משפטים מגניבים או שירים שאני מאזין להם בטיולים שלי. זה יהיה סוג של שילוב בין סול, ברוקן ביטס והאוס".