בסוף השבוע האחרון, מארגני פסטיבל מטאור ספגו מהלומה כאשר מספר אמנים ביטלו את הופעתם בארץ ברגע האחרון, כשהבולטת שבהן הייתה לנה דל ריי. לצד לנה דל ריי ביטלו אמן הדיפ האוס הבריטי לאון ויינהול, ומפיק האלקטרוניקה וההיפ הופ היהודי מקליפורניה שלוהמו.
לכל הביטולים המארגנים שלפו פתרונות יצירתיים, שלעיתים אף לא פחות מבריקים מהמקור. לדוגמה, את שלוהמו החליף אמן האלקטרוניקה המוכשר והמסקרן אקטרס (Actress). ללאון ויינהול עדיין לא הכריזו על מחליף, אבל הם מסרו שהוא ״ביג ממש״.
בפסטיבלים, מרכיב מאוד חשוב והכרחי הוא האחווה. בפסטיבל מוצלח כולם מפגינים אהבה וכבוד אחד כלפי השני. אנשים מכירים אנשים חדשים, שמגיעים עם מרקעים שונים לחלוטין, ויוצרים איתם חיבור. כולנו בונים עולם שלם שלכמה רגעים, אין אחר מלבדו.
מהרגע שהפוליטיקה נכנסת, היא פוגעת באותה מהות חשובה וקריטית. אותם דיג׳ייז רמסו את כבודה של התרבות הזו, עם ביטולים גורפים ללא כל התחשבות בקהל המעריצים או מארגני הפסטיבל (שלא נדבר על הזלזול שבביטול הגעתם לפסטיבל שבוע לפני ההופעה המיוחלת).
רוג'ר ווטרס | צילום:
Kevin Winter, GettyImages IL
בהרבה מובנים, מארגני הפסטיבל נכנסים למלחמה של ממש על זכותה של התרבות להתרחש במדינת ישראל. הם מתמודדים מול צבא לא פשוט בכלל - ארגון ה-BDS, (״חרם, מניעת השקעות ועיצומים״), כשהאמן הכי ידוע בתנועה הוא אליל הרוק רוג׳ר ווטרס, יוצא להקת פינק פלויד.
אבל מעבר לכך, הצביעות חוגגת. רוג׳ר ווטרס הופיע בשבוע שעבר בסנט פטרסבורג ובמוסקבה שברוסיה, מדינה שבה אסור להפגין חיבה בקרב זוגות להט"בים בפומבי, משיכה חד מינית מוגדרת כמחלה נפשית, והשלטון מחזיק בשבי ומענה אנשים גאים בצ׳צ׳ניה. הם אפילו תומכים כלכלית ומספקים כלי נשק לסוריה, שמבצעת פשעים נגד האנושות.
דיג׳יית הענק האני דיז׳ון יצאה נגד אותה הצביעות, שיחררה הצהרה נועזת בנוגע ל-BDS: ״לכל אלו שמבקרים אותי על לנגן בישראל, כשתבואו לאמריקה ותיצנבו נגד הרצח של נשים שחורות וטרנסיות (דיז'ון אישה טרנסג'נדרית בעצמה) ובעיית תעשיית בתי הכלא, אז נוכל להתווכח. אני מנגנת עבור אנשים, לא ממשלות״. היא המשיכה: ״זה למען המוזיקה, ולאנשים יש ביקורת כל עוד זה תואם את האג׳נדה שלהם. אנשים לא אמורים לסבול בגלל הרוע של דתות וממשלות״.
כל כך הרבה אמנים ודיג׳ייז הופיעו פה בעבר (ג'ף מילס, דני טנגליה, מר. פינגרס, מודימאן, סולומון, קרל קוקס, ריצ'י הוטין, בן קלוק, דיקסון ועוד רבים וטובים), ומהרגע שהם מגיעים הם יודעים שמה שקורה פה יותר מסובך משחור או לבן. חרם תרבותי זה הדבר האחרון שיכול לקדם מסר של אהבה ושלום, אלא כעס ושליליות.
עתה, נוכל רק לקוות שיום יבוא בו הם יחשבו מחדש את הצעדים שהם לקחו, ואולי יתנו צ׳אנס מחדש ללהופיע כאן. כך או כך, הפסטיבל הזה גדול מדי מכדי שמשהו יזיז אותו ממסלולו להביא לראשונה תרבות בסטנדרטים של חו"ל למדינתנו הקטנה.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
