WAZE (צילום: אורטל דהן)
במיליארד או ב-2.5 מיליארד דולר. בסוף וייז תימכר | צילום: אורטל דהן

פייסבוק או גוגל. השנה או בשנה הבאה. 900 מיליון דולר או 2.5 מיליארד דולר. אף אחד עוד לא יודע מתי תימכר חברת הניווט הישראלית, למי ובכמה. אבל על דבר אחד (כמעט) אין ספק – בסוף זה יקרה. ההיגיון מאחורי הצעד הזה ניכר לכל עין. לווייז יש שירות מעולה ומועיל, כיפי ואהוב. אפילו הסיפור שמאחוריו שובה לב. אבל הכסף, איפה הכסף. ווייז מצליחה לייצר היום הכנסות באופן עצמאי. הכנסות נחמדות. אבל הן לא מתקרבות לתועלת שתוכל לייצר עבור ענקית שגדולה ממנה בהרבה, כמו פייסבוק או גוגל.

איך ווייז מייצרת כסף? הרי ההורדה והשימוש בחינם. אז כמה אתם חושבים שאפשר להרוויח על המודעות האלה ל-Yellow על הדרך? כמה לירות. אפילו שטח המסך שווייז יכולה להעניק למודעות האלה מצומצם נורא. צריך להשאיר מקום למפה, וברגע שהרכב שלנו מגיח מהרמזור הירוק - המודעה חייבת לעוף. אז במצב הנוכחי, לווייז קשה לעשות את ההרים-של-כסף שבאמת מגיע לה לגרוף מהאפליקציה האולטרה-סופר-פופולארית שלה.

מכירים מישהו שיש לו סמארטפון ואין לו ווייז? כן, גם החברות הגדולות מבינות שבזכותה הן יוכלו לקבל דריסת רגל קריטית בתוך המוח שלנו. אבל זה הרבה יותר מדריסת רגל. לענקיות כמו פייסבוק, גוגל ואפל יש המון מוצרים ויכולות שווייז מתאימה להן פיקס לפאזל. הן מחזיקות באתרים הגדולים בעולם, יש להן משקל דרמטי בשוק הסלולר, הן יודעות לסלוק תשלומים, ועוד גלריה ארוכה של שירותים דומים ושונים. לכולם ברור שניידים הם העתיד, וכולם רוצים לחבר את השירותים שלהם למיקום שלנו באופן כזה או אחר.

ובאופן יותר ספציפי, אנחנו הרי צמודים למסך הזה כל הזמן – למעט כמה חורי זמן: כשאנחנו, ישנים, מתקלחים, עושים מה שעושים ונוהגים. כמו שהסלולריים העמידים במים מנסים להתגנב לנו ליד בזמן המקלחת – ככה ווייז היא בעצם הסיבה הכי טובה להשתמש בסלולרי בנהיגה. עבור פייסבוק, למשל, זמן הנהיגה שלנו הוא כרגע חור שחור.

מי שתקנה את ווייז תוכל לחבר את שירותי הניווט עם השירותים האחרים שלה, ולעקוב אחרי המיקום שלנו. לספק לנו הצעות, שירותים ואינטראקציה חברתית על הדרך. בדרך, כמובן, היא תאסוף עלינו נתונים הרבה יותר מלאים – בנוסף להר הנתונים שיש להן כבר עכשיו. הרוכשת של ווייז תוכל להפוך לשירות מבוסס המיקום המוביל בעולם. כל זה שווה הרבה יותר ממיליארד הדולר שהיזמים והבעלים של ווייז מתכוונים לשלשל לכיס.

אמיר שנער , שמוליק קרת , יעל אליש, אהוד שבתאי (צילום: רועי ברקוביץ)
התעקשו להישאר בישראל, ויכול להיות שהפסידו את עסקת חייהם. צוות וייז | צילום: רועי ברקוביץ

אז חוץ מזה שהענקיות האלה יידעו עלינו באמת הכל, מה שעוד מבאס זה מותה הצפוי של המגניבות הווייזית. היצורים החמודים האלה שמסמלים אותנו משייטים על המפה החלקלקה, הקלילות והנחמדות של האפליקציה הכבדה הזו – הם אולי עוד יהיו איתנו, אבל האווירה שבה נבנו כנראה שפחות. יצא לי גם להכיר כמה עובדים בווייז. מוכשרים, מעניינים, מתוחכמים, נחמדים. אוהבים לעבוד בסטארט-אפ. אני לא בטוח כמה מהם יילכו לעבודה במשרדיו הסטריליים של התאגיד.

וזה לא אומר שמשהו לא בסדר עם ווייז. ככה זה תמיד. זוכרים את גיאוסיטיז? האתר הפרוע של סוף שנות התשעים שבו כל אחד הקים עמודים ואתרים כרצונו היה נורא מגניב – עד שיאהו קנתה אותו כדי וייבשה אותו באור הפלואורסנט בקיוביקל. יאהו הורידה גם את הפירסינג מפליקר כשקנתה אותו באמצע שנות ה-2000. וכל האינטרנט רעד כשפייסבוק קנתה את אינסטגרם, מפחד שהיא תנסה למחוק ממנה את הקעקועים ולביית אותה עם תג עובד ופורד פוקוס. למרבה המזל, אינסטגרם נשארה עצמאית יחסית, לפחות למראית עין – אבל היא היוצאת מן הכלל.

ויש את העניין השלישי. ווייז נלחמת בינתיים על הישראליות שלה, ולפי הדיווחים האחרונים היא אולי אפילו הפסידה את העסקה עם פייסבוק בגלל ההתעקשות להישאר בישראל. אבל כך או כך או כך, המכירה של ווייז מסמנת את סוף הדרך של החברה הישראלית, העצמאית והמגניבה הזו, ותחילתה של דרך אחרת. אני לא יודע לאיפה תוביל הדרך ההיא, אבל כמשתמש, אני מאוד מרוצה מהדרך הנוכחית. וזה קצת מעציב אותי שווייז מחשבת עכשיו מסלול מחדש.

>> בטור הקודם:כך מחשבים ותוכנות גונבים לנו את העתיד

לכל כתבות המגזין