"הציעו לי כבר לפני כמה שנים להקים אפליקציה להזמנת מוניות", סיפר לי בעצב לפני כמה חודשים בעלים של תחנת מוניות גדולה בתל אביב. "אמרתי: 'מי צריך את זה? מי ירצה לא לדבר עם הסדרן בתחנה?'". התאפקתי להחזיק את עצמי ולא להגיב מהבטן. אבל אם הייתי משחרר, היה יוצא משהו כמו: "אתה דפוק? אתה מבין בכלל את העסק שלך? הרי מי בכלל רוצה להזמין מאנשים שתודעת שירות נמוכה יותר משל מענה טלפוני אוטומטי? שעוד כשאתה מחכה על הקו אתה כבר מרגיש שאתה רק מפריע להם בעבודה?"
מאז שתחנת המוניות המקוונת גט-טקסי יצאה לדרך, לפני כשלוש שנים, התחנה שלו התכווצה כמעט ב-50%. לקוחות גדולים עזבו, עשרות נהגים נטשו, המחזור העסקי קטן דרמטית. זה קרה בתחנות רבות. גט-טקסי הפכה לתחנה ענקית עם 1,500 נהגים. אותו בעל תחנה כבר יודע ששילם ביוקר על זה שקפא על שמריו ולא הבין את השינוי הגדול שטלטל לו את הספינה. ואל תתבלבלו – המהות כאן היא לא טכנולוגיה. זה השינוי הטכנולוגי שאיפשר לספק לנוסעים חוויה טובה יותר, ולייעל ולהוזיל את עבודת הנהגים.
המקרה של גט טקסי ראוי להילמד בבתי הספר. חברת סטארט-אפ מסתערת על שוק עתיק, שמנוהל על ידי אינספור הרגלים ומעמדות. תוך שנה וחצי השוק הזה היטלטל לגמרי. אנשים מזמינים באפליקציה מונית פנויה שנמצאת בקרבת מקום, ורואים את הנהג מגיע אליהם על גבי מפה, כולל פרטיו ופרטי הרכב. אפשר לשלם באשראי, להזמין מונית מראש – והכל בלי טלפון אחד. אבל לא חשבתם שזה יעבור בשקט, הסיפור הזה. נהגי מונית לא יהפכו בתוך יום לעובדי סטארט-אפ, ועובדי סטארט-אפ לא יבינו בתוך יום את נהגי המוניות.
דורכים על בן-אדם
"אתה מבין מה זה שדורכים על בנאדם בלי לשאול אותו? איזו חוצפה? זה כל כך מעליב. יום אחד אני נכנס למונית בבוקר, מפעיל את הקופסה, ועולה לי הודעה – האם אתה מוכן לוותר על הגבייה של 5.20 שקל בתחילת נסיעה? ומתחת יש רק אופציה אחת – 'מסכים'. האופציה של 'לא מסכים' לא עובדת. אז הורידו לי את דמי הנסיעה ועכשיו אני מפסיד 1,000-2,000 שקל בחודש בגללם".
ההחלטה האחרונה של גט-טקסי לבטל את התשלום הבסיסי על הזמנת נסיעה (במטרה לחסום את הכניסה לשוק של Taxi Pay של ישראכארט) עוררה חמת זעם בנהגים רבים, העובדה שמדובר בתשלום ישן על הטירחה שבהגעה לבית הלקוח, שהצטמצמה מאוד בעידן האפליקציות (לפי גט-טקסי, משך הנסיעה בין לקוחות התקצר ב-75%) לא מעניינת אותם. "אבל גט-טקסי מנסה להפוך אתכם לתחרותיים יותר, להביא לכם בטווח הארוך יותר נסיעות ויותר הכנסות", ניסיתי. זה לא עניין רבים מהם. כסף ביד, זה הכל. רק נהג אחד אמר לי ככה: "אני לא רוצה להיות יותר צדיק מאברהם אבינו. מה אכפת לי 5 שקלים ו-20 אגורות, אני אפילו לא רוצה לקחת אותם. רוב הסיכויים שגם ככה הייתי קרוב, ואנשים יזמינו יותר כי זה עולה פחות". אבל הוא היה רק נהג אחד.
כסף ביד ועכשיו
אני מודה, לא הייתי בטוח מה יותר מסוכן לתחנה – להיות חשופה לתחרות החדשה, או לעצבן את הנהגים שלה. האסימון נפל לי באחת הנסיעות האחרונות, כשהנהג הציע הנחה של 5-10 שקלים כדי שאשלם במזומן ולא באשראי, ואפילו עם חשבונית לפי החוק. "העיקר שהכסף יהיה אצלי ביד עכשיו. יש לי הוצאות על דלק, מוסך, עניינים, אני אוהב שיש לי מזומן להתגלגל אותו". מבחינה עסקית זו טעות - עדיף לו לקבל את התשלום המלא, אפילו אם בעוד חודש. אבל לא ככה נהגי המוניות התרגלו לחשוב. הם רגילים לכסף ביד ועכשיו, אפילו אם פחות. הם מעדיפים את הטווח הקצר על הטווח הארוך.
חברת סטארט-אפ חושבת הפוך. כל מה שמעניין אותה זה הטווח הארוך, והיא כמעט תמיד מוכנה להקריב את הווה למען העתיד. לכן, לא מפתיע שהנהגים לא מזדהים עם מהלך שמקטין להם את ההכנסות עכשיו, אבל עשוי להגדיל אותן בעתיד. המשבר הזה הוא תולדה בלתי נמנעת של המפגש בין אנשי ההיי-טק והביזנס מצד אחד - ובין אנשי הכביש, סליחה על הביטוי. אי אפשר להאשים את הנהגים שהם כועסים (בעיקר על הדרך שבה המהלך הזה הועבר להם), ואי אפשר להאשים את גט-טקסי שהיא מנסה להיות תחרותית, זריזה ויצירתית מול התחנות הקיימות ומול התחנות החדשות, שנכנסות לתחרות ישירה מולה.
אבל הפן המרתק באמת הוא הפן האישי. כי בעסק הזה, הסטארט-אפיסטים ונהגי המוניות תלויים אלה באלה. אנשי העולם הישן והעולם החדש מביאים עסקים אחד לשני, ואם הקשר ינותק, גט-טקסי תישאר עם תוכניות עסקיות, והנהגים עלולים להישאר עם הכביש.