אם אביב גפן היה כותב מחדש את המנון הדור, סביר שהפזמון היה מתחלף ל"אנחנו דור משתף" ועולה מיד לרשת. כאן, מתברר, טמונה התשובה המוחצת ל"איפה הכסף": ממש מול האף שלכם, על מסך המחשב התמים, שמספק, אך גם שואב, מידע יקר, ומייתר בהתמדה מקצועות שנהגו להתפרנס ממנו. מישהו פה מרוויח על חשבונכם, וזה לא הבאנרים שרצים בצד. זה האח הגדול ששומר הכל ובסוף ישלח את כולנו ללשכת העבודה.
"ככל שהטכנולוגיה משתפרת, הזדמנויות העבודה מצטמצמות”, אומר ג'רון לנייר, מחבר הספר "מי הבעלים של העתיד?", שקובע כי מעמד הביניים כורה לעצמו את הבור במו ידיו האוחזות בסמארטפון. רוצים דוגמה? תראו מה קרה לענקית הצילום קודאק. בשיא כוחה, טוען לנייר בספרו, החברה העסיקה לא פחות מ-140 אלף עובדים ושוויה הוערך ב-28 מיליארד דולר. כיום היא נמצאת בפשיטת רגל, לא מעט באשמת אינסטגרם – הלהיט התורן בשדה הצילום. אינסטגרם נמכרה לפייסבוק בשווי של מיליארד דולר בלבד, עם צוות של 13 עובדים בסך הכל. לאן נעלמו כל בעלי המשרות בקודאק הקורסת, ואיזה תלוש יממן עכשיו את הבית בפרברים?
ככה זה עם קדמה טכנולוגית, תאמרו, מקצועות ישנים נמחקים וחדשים צצים במקומם. אז זהו, שלא עוד. האינטרנט, מתברר, לא משאיר אף מקצוע על כנו ומאיים על העתיד הכלכלי של כולנו. "כל שרות שהופך היום לאוטומטי מבוסס על קראוד סורסינג (מיקור המונים) ושואב מידע חינם מהציבור", אומר לנייר בראיון מיוחד למגזין m. במילים אחרות: למה לשלם למתרגם כשגוגל טרנסלייט זמין לכל פועל? "תוכנות התרגום נעזרות במסמכים מתורגמים קיימים, מבצעות סטטיסטיקות ומציעות תרגום מיידי על סמך דוגמאות קודמות”. בפשטות: מתבססות על עבודה שעשה מישהו אחר, שלא מתוגמל על השימוש בה.
"תרגום זו דוגמה שאני משתמש בה המון", מוסיף לנייר, "אבל רק הבוקר שמעתי על פגיעה במגזר נוסף בגלל הטכנולוגיה. מתברר שיש ירידה בתעסוקה של רופאים רדיולוגים, שמפענחים צילומי רנטגן, כי כבר פיתחו אלגוריתם שמפענח צילומים. הוא מתבסס על מאגר עצום של ניתוחי רנטגן מהעבר, ומפיק תוצאות על ידי התאמה סטטיסטית לצילומים חדשים". למה זה כל כך רע? כי הרווח, כרגיל, לא מגיע לכיסנו. החברות הגדולות פשוט עושות הון על חשבוננו.
היו שלום, ותודה על המידע
אי אפשר לפטור בזלזול את נביא הזעם התורן: ג'רון לנייר הוא מחלוצי מדעי המחשב ומשחקי המציאות המדומה, שנבחר בידי אנציקלופדיה בריטניקה לאחד מ־300 הממציאים הגדולים בהיסטוריה ובידי מגזין טיים לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2010. ספרו הראשון, "אתה לא גאדג'ט", נכנס לרשימת עשרת הספרים המומלצים של השנה על פי הניו יורק טיימס. האיש, שנשר מהתיכון ומהלימודים בקולג', הוא גיק יהודי אמריקאי שלא נכנס למשבצת הסטריאוטיפית הטיפוסית: הוא מציג תערוכות ציורים, מלחין, אוסף כלי נגינה אקזוטיים ומגדל ראסטות לתפארת. בגיל 53, עם רזומה שכולל את החברות המובילות בעולם המחשבים והאינטרנט, לנייר חושש שאנחנו לקראת פריצת דרך טכנולוגית, אבל כזו שלא תיטיב עימנו כלל וכלל.
כשהרשת מוצפת במידע חינם, אומר לנייר, הכוח עובר לידי מי שיכול לעבד אותו באופן הכי יעיל ומחזיק במחשב הכי גדול וחזק – חברות, ממשלות, אליטה קטנה ומצומצמת. למצב המדאיג הזה יש השלכות לא רק על הפרטיות שלנו, אלא על הכלכלה העולמית בכלל, ובעיקר על מעמד הביניים, שמאבד משרה אחר משרה ללא תחליף.
אז נכון, זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה טכנולוגיה מחליפה את האדם, אבל לנייר מתריע שמשהו מהותי בחוקי המשחק השתנה: "העובדה שהעולם הפך לאוטומטי לא השפיעה עד כה על מעמד הביניים, כי החלטנו שזה הוגן לשלם לאנשים על עבודה, גם אם היא לא מפרכת". קחו למשל את המעבר ממרכבה עם סוסים לרכב ממונע: "להתעסק עם סוסים זו עבודה קשה", אומר לנייר, "צריך להאכיל אותם, להבריש אותם, לאלף אותם, חלקם פראיים ופרועים – עבודה קצת מסוכנת, בטח בהשוואה לנהיגה במכונית, שהיא קלה ואפילו כיפית. אז למה אנחנו משלמים לאנשים שנוהגים עבורנו? ככה החלטנו, גם בגלל ארגוני העובדים, שטענו כי גם עבודה מהנה ראויה לתשלום, וגם בגלל היזמים, שהבינו שכדי למכור מוצר צריך לדאוג שיהיו לו לקוחות". האינטרס של בעל מפעל המכוניות הוא לפרנס את פועליו, כדי שאלה יוכלו לקנות מכוניות ולפרנס אותו בחזרה. וכך, בעזרת שני כוחות מנוגדים, נשמר מעמד הביניים.
ההיגיון הזה, שעבד לאורך כל המאה ה-20 ושמר על מעמד ביניים יציב ואמיד, מתפורר ברגע שהאינטרנט מספק מידע שימושי בחינם – מידע שהופך למוצר ומפר את מערכת התגמולים. "היום אפשר להרוויח כסף רק מזה שיש לך מחשב חזק ברשת", אומר לנייר. "מרוויחים מזה כל כך טוב, שאנשים אומרים לעצמם, 'לעזאזל עם כל השאר, פשוט נעשה כסף ואין סיבה שנשלם'. וכך, ככל שהטכנולוגיה תתקדם, פחות ופחות אנשים יקבלו תשלום על המידע שברשותם, ויותר מידע וכסף יתרכז במחשבים הגדולים". מכאן לקץ הכלכלה הדרך קצרה, הוא מזהיר: "מה שאנשים לא מבינים הוא שאם אין לך מעמד ביניים, אין לך שוק ולא קפיטליזם. לא משנה אם אתה משמאל או מימין, בכל מקרה אתה הורס את העולם".
מקרה המבחן של לנייר מקבל חיזוק נוסף, כשמגלים שמפעל המרכבות, שנסגר בעקבות המעבר למכוניות, שכן ברוצ'סטר, ניו יורק – העיר שבה ישבו קודאק ופולארויד, ענקיות הצילום הקורסות. "כשמפעל המרכבות נפל, תעשיית הצילום עלתה ושוק המשרות התאזן", מספר לנייר, "אבל עכשיו גם התעשייה הזו נעלמה ומעמד הביניים בעיר נותר ללא עבודה".
כדי להבין את הנפילה הזו לעומק, הסביר לנייר בעבר בראיון לאתר האינטרנט "סלון" שהמעבר מקודאק לאינסטגרם הוא גם מעבר בין כלכלה פורמלית – כזו שיש בה שכר, זכויות סוציאליות ומיסים – לכלכלה לא פורמלית, שבה יש סחר חליפין: "גם באינסטגרם מושקע מאמץ אנושי, ומספרם של משתמשי החברה דומה כנראה למספר המשתמשים בקודאק. אבל בעוד שקודאק תגמלה רשמית את המאמץ האנושי במשכורת, משתמשי אינסטגרם מסתפקים בתגמול לא רשמי: מוניטין".
אז מה, המרנו את השכר שלנו ב"לייק"? ייתכן מאוד שכן, ויש לזה השלכות חמורות על חיינו. "שיטת התגמול הלא פורמלי לא תדאג לנו כשנהיה חולים, לא תטפח את ילדינו ולא תטפל בנו כשנזדקן", הבהיר לנייר באותו ראיון, "מספר קטן של אנשים יצליח להשיג מימון באמצעות קיקסטארטר (אתר מימון המון) או יוטיוב, וכל השאר יחיו על תקווה. זו חברה של הכל או כלום, אין בה מקום לאמצע. אז מה יעלה בגורל הקפיטליזם, שדרוש לו אמצע, ואמצע חזק? תסמכו על לנייר שהוא חשב גם על פתרון.
לך תמכור את החברים שלך
הפתרון שלנייר מציע הוא פשוט: כולנו – חברות, ממשלות ואנשים פרטיים – נשלם על המידע שאנו צורכים. צייצת בטוויטר? תקבלי תשלום. הורידו את השיר החדש שלך? תקבל תשלום. נקלטת במצלמות הרחוב של המשטרה, חברה מסחרית ניתחה את הסטטוס שלך בפייסבוק, את הבלוג שלך, את התמונות שלך? שישלמו. לנייר רוצה שנבין שהמידע שנצבר אודותינו ובעזרתנו הוא למעשה רכושנו, ומגיע לנו לקבל עליו תגמול.
"הכסף שנקבל על מספר החברים שצברנו בפייסבוק, למשל, יהיה קטן”, מחדד לנייר פרופורציות, "אבל כשנחבר יחד את שוויים של כל שביבי המידע, יתקבל סכום משמעותי של כמה אלפי דולרים בשנה, שרק ילך ויעלה". דוגמה טובה לאיך זה עובד, הוא מוסיף, אפשר לראות ברשתות סופרמרקט שמציעות הנחה תמורת שימוש בעגלת מיוחדת, שאוספת נתונים על הרגלי הקנייה. "סכום ההנחה מגלם את ערך המידע שתורם הלקוח – ואת העיקרון הזה אפשר ליישם בכל כך הרבה תחומים אחרים. אם הייתה לנו שיטה לתגמול כספי על מידע, היינו מקבלים חברה שיש בה רשת ביטחון; חברה שמשלבת קפיטליזם מתקדם עם סוציאליזם ויוצרת מהם דרך שלישית טובה יותר".
הדרך הזאת תשמור גם על הדמוקרטיה, הסביר לנייר בראיון לרשת הטלוויזיה הרוסית RT: "חברות ביטחון, ביטוח ואפילו רשתות חברתיות אוספות עלינו מידע ומשתמשות בו, אבל המדינה לא אמורה לקבל מאיתנו דבר בחינם. למשטרה יש תקציב שמממן הציבור ובמסגרתו היא פועלת. אם התקציב עולה היא עושה יותר ואם הוא יורד היא עושה פחות, אבל זה בשליטתנו וזה מאוזן. אותו המצב בדיוק צריך להתקיים בנוגע למידע, אחרת נאבד שליטה על האיזון הזה".
אז בפעם הבאה שתשבו מול המחשב, תחשבו על כמות ואיכות המידע שאתם מפזרים בנדיבות לכל דורש. "אם אתם מעלים משהו פופולרי, או מידע שמסייע לממשלה או לחברה מסחרית – תשאלו את עצמכם אם תקבלו עליו תגמול של חיים שלמים, או 15 דקות של תהילה", הוא מפציר. "תכירו בערך שלכם. אנשים צריכים להעריך את עצמם יותר. כרגע הם אומרים לעצמם שאם כולם מעלים מידע חינם לאינטרנט, אז זה לא משנה. אבל זה כן משנה. בשם הפופולריות וחכמת ההמונים, אנשים נתפסו למחשבה שהקולקטיב חשוב יותר מהאינדיבידואל. אז תרשו לי לתקן אתכם: הוא לא".
בעולם רדוף מיתון ורודף חינם, תשלום על מידע נשמע כמו מדע בדיוני, אבל לנייר חוזר ומזהיר: כל שימוש במידע ללא תגמול פוגע בחיים של כולנו. "אין דבר כזה חינם. זה תמיד עולה. על כל דבר שמקבלים בחינם משלמים מחיר גבוה בטווח הרחוק. כשאתה מוריד מוזיקה בחינם, אתה מוריד את הסיכוי להתפרנס ממוזיקה. לכל מקצוע אורבת גרסה חינמית שתדחק אותו הצידה ותחסל את הקריירה והעתיד של אלו שמתפרנסים ממנו. המחיר של חינם הוא צמצום האפשרויות שלנו, בעיקר אלו של מעמד הביניים. כך נוצרת חברה של עשירים מופלגים ועניים מרודים בלי שכבת ביניים שתאזן ביניהם".
אבל גם אם נתחיל לשלם, תמיד יהיו כאלה שידם משגת וכאלה שלא יוכלו להרשות לעצמם גישה למקורות המידע. איך בדיוק זה יתרום לחברה?
"אין ספק שבעולם בו אנשים ישלמו על מידע, יהיו מי ש'ירעבו' למידע. זה לא עולם שוויוני ולחלק יהיה יותר מלאחרים. השאלה היא איך תיראה העקומה של חברה כזאת: האם רק קומץ יזכה בכל ההטבות והיתרונות, או שתיווצר עקומת פעמון, שבראשה אליטה קטנה אבל רוב חבריה נמצאים באמצע. כדי להמשיך ולקיים כלכלת שוק ודמוקרטיה, חייבים לשמר אמצע - כלומר מעמד ביניים – יציב וחזק".
מתכון לסטארטאפ המושלם
לא נראה לכם מוזר שדווקא לנייר – אזרח כבוד בעמק הסיליקון ובכיר בתעשיית המחשבים – הוציא תחת ידיו כתב אישום כה חמור נגד כלכלת הרשת? ובכן, מדובר בחוזר בתשובה. בעבר הוא היה תומך נלהב של המידע החינמי ואף כתב מאמר תקיף על האופן שבו מוזיקאים צריכים להשתחרר ממתווכים, אבל לנוכח הנזק שגרמה החינמיות לתעשיית המוזיקה, הוא התעשת ושינה את דעתו. "אני גם מוזיקאי מקצועי", הוא מספר, "וגיליתי שאותן הנחות שאני ואחרים עשינו לגבי יתרונות הטכנולוגיה עבור מוזיקאים היו פשוט מוטעות. זה נראה כאילו מוזיקאים יכולים כיום לקדם את עצמם ברשתות החברתיות מבלי להיעזר בחברות הגדולות, אבל בפועל, הרווח של מוזיקאים – גם המצליחים שבהם – יורד בהתמדה".
עוד נתון שפקח את עיניו היה משבר האשראי העולמי של 2008: "פתאום הבנתי שאנשים משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות בדרך שמחבלת ביציבות הכלכלית של העולם התעשייתי". בראיון לערוץ 4 הבריטי הוא הוסיף: "אומרים שהאינטרנט יצר יותר משרות מאשר הרס, אבל אם נביט בעולם נראה שבמקום רנסנס של עושר, קיבלנו מצוקת אבטלה ובעיות כלכליות בכל העולם המפותח. הכל מוביל לבעיה של כסף, מידע וכוח, שהם זהים”.
הפיתרון שהוא מציע פועל לטובת העסקים והיזמים ולא כנגדם, הוא מדגיש: “="אני לא אנטי קפיטליסטי ולא נגד עסקים – להפך, אני אוהב להיות יזם וחושב שזה נפלא כמה שיזמים ישראלים הצליחו בעולם. אבל בעיני להפוך מידע למשהו ששווה יותר הוא רעיון קריטי, שיביא לצמיחה כלכלית. קפיטליזם עובד רק אם הכלכלה גדלה ומשקפת עלייה ריאלית ברמת החיים. היעדר צמיחה מפחית לא רק משרות לעובדים, אלא גם אפשרויות השקעה ליזמים".
למרבה הפלא, הרעיון הזה לא עורר מחאה אצל הקולגות בעמק הסיליקון: "אנשים שם מבינים על מה אני מדבר ומגלים עניין", אומר לנייר, "זה לא שנרקמה שם איזו מזימה מרושעת או שהאנשים שם רעים. אני מתקבל בצורה ידידותית ומשוכנע שהשיח הזה ימשיך ויתפתח". אלא שבמקרה הזה, הכוח לא נמצא רק בידיהם של בכירי האינטרנט, אלא תלוי גם בנו, האנשים הפשוטים: כדי לאפשר את השינוי יידרש שילוב כוחות. "שיתוף פעולה כזה קרה בעבר וסלל את הדרך למאה העשרים”, הוא מזכיר. "קריסתו של מעמד הביניים יכלה להתרחש כבר קודם, אבל במקום זה חיזקנו אותו, וזה מה שצריך להמשיך ולעשות".
איזה עצה היית נותן ליזם הייטק ישראלי, שיבקש ליישם את הרעיון שלך?
"פשוט מאוד: למצוא דרך לאסוף מידע מאנשים באופן שיאפשר להם להמשיך להיות הבעלים שלו ולקבל עליו תגמול. התכנית העסקית הפופולארית כיום מפתה אנשים לתת מידע לחברה, שמצידה מוכרת אותו למפרסמים ובשלב מסוים נמכרת לחברה גדולה. הבעיה היא שיש כבר הרבה חברות כאלה, ובקרוב החברות הגדולות יפסיקו לרכוש אותן".
אז מה כן יכול לעבוד?
"למשל, להמציא מכשיר שאוסף נתונים רפואיים ולהבטיח לאנשים שאם יקנו אותו ב-100 דולר ויספקו באמצעותו נתונים, תוך מספר שנים נקוב החברה תתחייב להנפיק להם רווח. בטווח הזמן הזה מוצאים למי למכור את הנתונים – נניח, חברות ביטוח או חברות רפואיות – וכך יש הזדמנות נפלאה ליזמות שתהיה טובה לאנשים, לחברות ולכלכלה כולה".