שום דבר במילים "רשת חברתית" לא קשור לאמת. רוב האנשים שם לא באמת חברים שלנו (רק עם 10% מהם באמת היינו מוכנים לבלות). ומה שקורה שם הוא בטח לא חברי.
מה הדבר הראשון כשאנחנו מסתכלים עליו כשאנחנו נכנסים? על הניוז-פיד, לראות מה חדש אצל החברים שלנו? ממש. אם הספרה האדומה הקטנה ההיא למעלה דולקת, הנוטיפיקיישנס, אנחנו מסתערים עליה ברעבתנות כדי לראות מי הגיב לנו, מה אמרו עלינו, מי עשה לייק, מי תיגג תמונה. את מי שהזמין אתכם לקנדי קראש מותר לאנפרנד על המקום. החברים יכולים לחכות – עד שנגמור לעבור על כל ההתייחסויות שאנחנו קיבלנו מהם.
במילים אחרות, פייסבוק היא לא רשת חברתית. היא המקום שבו אנחנו מודדים את מצב המנייה החברתית שלנו, בזמן אמת. החברים שם הם רק כלי שבעזרתו אנחנו בודקים כמה אנחנו אהובים ופופולריים. אז זו המטרה, ככה זה עובד, אין שם כמעט חברים אמיתיים אלא קרב תמידי על משאבים של פרגון ותדמית. האנשים האלה, שמעולם לא פגשתם לקפה, מתחזים להיות חברים שלכם - אבל התוכנית שלהם לשאוב מכם מקובלות חברתית היא כל כך סודית, שלא בטוח שהם בעצמם מודעים אליה. אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה, וזה כן אומר שזה הזמן להוריד את הכפפות. אז אחרי שזרקנו את תחושת החברות מהחלון, אפשר להיות מעשי.
מה שלומך? מצוין, תודה
אנחנו שולפים את זה על אוטומט, זה כל הקטע. שלומנו? מצוין. תמיד. זה שאני מובטל לא אומר שאני לא יכול לפתוח את היום בסבבה שלי בים ולהעלות משם תמונה לפרופיל אחרי קצת פילטר של סטלבט. זה שאת יוצאת עם החברות שלך ומצטלמת בפאב בראשון לציון "עם היפות שלי" בפילטר של דאק-פייס לא מגלה לאף אחד שלא דיברת כבר שלושה ימים עם החבר שלך. וזה שאתה משתף את תוצאת הריצה שלך זה אמיתי לגמרי – רק לא מספר שאתה מבואס מזה שעלית 7 קילו בחודש.
נדמה לכם שאתם שקופים, וכולם רואים דרך השקר הלבנבן שלכם? ממש לא. חצאי האמיתות האלה עובדות. זה כנראה הדבר הכי מדהים ברשתות החברתיות: השטיקים שאנחנו מפעילים על אחרים - עובדים עלינו לחלוטין. כמה שלא נשתדל לבחור את התמונה שבה אנחנו הכי יפים ורזים ומהממים – כשהחברים שלנו מעלים תמונות כאלה, אנחנו מיד מאמינים להם.
אף אחד עוד לא כעס על לייק
אם אין לכם כיוון, אבל דאגה. בפייסבוק יש המון אנשים. להם יש רעיונות, ואתם יכולים לקבל השראה. איך להצטלם, אילו לינקים לשתף, כמה לכתוב (כמה שפחות), כמה פוסטים להעלות ביום. להעתיק פוסט? השתגעתם. אני בחיים לא אומר לכם להעתיק פוסט. התמונה הזו של הלביאה שמסתכלת על גור איילות בעיניים תוך כדי שהיא טורפת אותו, ומתחתיה שטות-זן-עאלק מרגשת על זה שצריך להיות ישרים גם אם זה כואב או איזה שיט אחר, את זה הבוס שלכם באמת כתב וצילם בעצמו.
אז להעתיק פוסטים מילה במילה לא, אבל לקחת רעיונות? חופשי. אף אחד לא יתעצבן אם תעשו לייק ללהקה מגניבה שבחיים לא שמעתם (אבל מופיעה אצל האנשים הנכונים בפרופיל). להיפך. בכלל, כל עוד פייסבוק לא לוקחת כסף על לייקים, תנו בלייק. אל תתקמצנו. אף אחד עוד לא כעס על זה שנתנו לו לייק אחד יותר מדי. להיפך. הוא שמח שאתם מעריכים את המאמץ שלו להרשים אתכם.
כל העניין זה להיות חסר בושה – רק בגבולות הטעם הטוב. לא להציף, לא לחפור, לא להזיע. אבל גם להתנער מהדביקיות הצופיפניקית שאנחנו לפעמים נופלים בה. אם כל זה נדמה לכם מסובך – תסתכלו שוב בפרופיל שלכם. סביר מאוד שתגלו שבדיוק כמו כולם, גם אתם כבר עושים לא מעט מניפולציות בלי שחשבתם על זה.