נכון לאמצע השבוע, זה הטרנד הלוהט בעולם: להוריד את קובץ הפרטים האישיים שלך מפייסבוק. אם אתה עיתונאי כדאי שתדפיס את כל העמודים ותשדך אותם כדי להמחיש לצופים את גודל וכמות המידע. אפשר לשגר פוסט מזועזע מכמות הפרטים שמצאת שם, על מספר הטלפון של האקסית ששכחת ופייסבוק זוכר, על התמונה ההיא ששימשה לזיהוי פנים, ועל המודעות שחשבנו שאנחנו לעולם לא לוחצים עליהן.
ואז אתה מרגיע לעצמך את המצפון ומרגיש יותר בשליטה. לאט לאט אתה מתרגל לרעיון שפייסבוק יודעת גם את האינפורמציה החדשה. אז היא מכירה את אנשי הקשר וספר השיחות, זה לא כזה נורא. לא סיבה למחוק. אבל זה לא הסיפור. זו הסחת דעת.
חפשו את התובנות
הנה פרטים שבאמת מעניינים את פייסבוק. למשל, העובדה שהותקפת מינית בילדותך, למרות שמעולם לא התוודית על כך. פייסבוק תוכל לנצל את זה ולהציף לך פוסט בנושא ברגע הנכון, אחד כזה שיגרום לך להתנתק משאר העולם ולצלול, ובכן, לתוך פייסבוק. העובדה שהחרדה העמוקה שלך היא שהבת שלך תתחתן עם ערבי, ואת מנסה להכחיש את זה בפני הסביבה ובפני עצמך - גם היא עלולה להיות עניין גלוי בפני פייסבוק. קל לנגן על הפחד הזה עם הפוסט הנכון. אתה חושש שאתה לא כזה חכם? את מפחדת להיות ענייה ומתקמצנת על כל שקל? אתה הומו בארון, שמפחד מאשתו פחד מוות?
אלה לא דוגמאות למידע שפייסבוק אספה עלינו. אלה דוגמאות לתובנות שהיא אולי עשויה להפיק מתוך המידע הזה. וזה הכוח האמיתי. זה לא באמת מעניין שפייסבוק גילתה שאני קונה בחצי חינם מדי יום שישי, לוחץ על מודעות של גאדג'טים טפשיים ולא קונה אף פעם, ושיש לי אקסית בחיפה. העיסוק בספרי הטלפונים שפייסבוק גילתה מטשטש את מה שחשוב, והניסיון המגושם של פייסבוק לתת לנו תחושה של שליטה על המידע שלנו - ואינו אלא הסחת דעת אחת גדולה. כי את התובנות שפייסבוק הפיקה עלי על בסיס המידע הזה, לא רק שהיא לא חולמת לחלוק איתי. היא אפילו לא מודה שהן קיימות.
אבל זה לא הגיוני שהן לא קיימות.
עוד לא הבנו את פייסבוק
בואו נלך בעקבות אלומת האור של קיימברידג' אנליטיקה.
הסיפור שלה הציף שוב מחקר שפורסם לפני כמה שנים, על כך שבעזרת לא הרבה לייקים אפשר לדעת מה טיבו של אדם. למשל, אם עשית לייק לצייר סלבדור דאלי אתה כנראה אדם פתוח יותר. אם עשית לייק לאלוהים, אתה אדם שנוטה להסכים. במחקר פורסם איך לייקים מסוימים בפייסבוק מעידים על מספר קטן של קריטריונים אישיותיים. אבל מי אמר שהמחקר נעצר שם? ומה לגבי פייסבוק. המידע הזה ברשותה שנים. לאן היא הגיעה במחקרים שלה? באיזו רמת דיוק היא מזהה נקודות תורפה פסיכולוגיות? אם אתה הורה שחושש שההורות שלו גרועה, כי סבלת מהורים מתעללים - יש לכם מושג איך אפשר לנצל את זה נהדר כדי להגדיל זמן שימוש בפייסבוק - למרות שמה שאתה צריך זה כנראה את ההיפך?
כשאנחנו נכנסים לפייסבוק, אנחנו בעצם בחדר חקירות עם מראה חד כיוונית. מעבר למראה יושב מוח-על בלתי נראה, בינה מלאכותית, שרוצה לתמרן אותנו לממש את המטרות שלה. מהן? האחת - שנבלה כמה שיותר זמן בפייסבוק. והשנייה - שנלחץ על מודעות ושנקנה. היא מודדת אותנו על כל צעד ושעל, מחברת את כל הנתונים - איפה אנחנו, עם מי, מתי, מה מצב הרוח שלנו ועוד ועוד - כדי להגדיר את התנאים האופטימליים שבהם אנחנו פועלים כמו שהיא רוצה, ואז למטב אותם עוד ועוד עד לשלמות - מבחינתה. אם רואים מישהו שלוחץ שוב ושוב על וידויים שקשורים בהורות גרועה, ושזה קורה רק בלילה כשהוא לצד אשתו אבל הטלפון שלה כבר כבוי - אפשר כבר להתחיל לסמן אותו. תכפילו את זה בעשר שנים ויותר ובשני מיליארד משתמשים - ואתם מבינים שרמות התחכום שפייסבוק יכולה לצבור הן מפחידות.
החולשות הפסיכולוגיות של האישיות שלנו, נקודות התורפה והדרך לנצל אותן כדי להשיג תוצאה רצויה - זה הנכס האמיתי, זה המנוף שבעזרתו פייסבוק מצליחה לגרום לנו לעשות דברים. אין ארגון כזה בעולם. אבל אין ארגון שלא רוצה להיות שם. כולם עושים לנו פרופיל פסיכולוגי שרלוונטי להם. שופרסלים למיניהם, בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות מוצרי צריכה. יש היום בישראל חוק חופש המידע, שמכריח ארגונים כאלה לשתף איתי את פרטי המידע שהם אספו לגבי, בדיוק כמו מה שפייסבוק מאפשרת לנו להוריד. אבל החוק הזה לא מכריח אותם לחלוק איתי את התובנות שהן גילו לגבי. להראות לי את הפרופיל הפסיכולוגי שלי.
ולכן, כל ההזיות על קריסה אפשרית של פייסבוק יישארו על הנייר. את היתרון הגדול שלה אף אחד עוד לא מספיק קרוב כדי לקחת ממנה, או כדי להבין אותו.