הרגע המכונן בחייה של אליאנה ברבל, 32, התרחש לפני חודשיים בתחנת דלק נידחת בגליל העליון. היא והשותפה שלה היו בדרך חזרה מהרצאה מול סטודנטים על הקמת אפליקציית ההיכרויות "אלי הבוטית" ועצרו לתדלק, כשהטלפון של ברבל צלצל. היא חיכתה לטלפון הזה מזה כמה ימים, ואפשר גם לומר שחיכתה לו כמעט שנתיים. על הקו הייתה עורכת הדין של איל ולדמן, מייסד חברת מלאנוקס, שב-2020 נמכרה בסכום של למעלה מ-7 מיליארד דולר. "היא אמרה, 'איל בוחר להשקיע במיזם שלך'. סגרתי את הטלפון והשותפה שלי ואני התחלנו לצרוח. אחר כך התקשרתי לאבא שלי בוכה".
לפני שבוע היא בכתה שוב. "העברתי משכורת לעצמי ולצוות שלי בפעם הראשונה אחרי כמעט שנתיים וזה היה רגע של קתרזיס. כל המתח הקיומי שצברתי יצא ממני ובכיתי 20 דקות בכי של הקלה. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיים שלי".
ואת?
"בדקתי את נתוני השימוש שלי וגיליתי שבחודש אחד ראיתי 3,000 פרופילים, החלקתי ימינה על 12, היה לי מאץ' עם 11 ונפגשתי עם אפס. הכי קל למסמס כשיש לך אינסוף בחירות. מי יכול לבחור מתוך 3,000 אופציות? זה דופק את המוח. מציינים עכשיו עשור לטינדר, ואנשים מבינים שזה בלוף, שזה לא עוזר למצוא אהבה. כל מי שאני מדברת איתו מותש מזה. את מוצאת את עצמך שוב ושוב באותן השיחות, מספרת את הסיפור שלך והוא מספר את שלו, וזה מעייף ומשעמם. אנשים מרגישים שהם עובדים בזה וזאת לא עבודה כיפית, זה שוק בשר ברמות הכי קשות שיש. אנשים מאבדים צלם אנוש".
לך היו מקרים קשים?
"היה מקרה שממש פחדתי. הלכתי לבית של מישהו, דבר שאני לא ממליצה לעשות, וכשהגעתי אליו מיד הבנתי שזה לא זה. שתיתי בירה מתוך נימוס ואמרתי שאני הולכת, וראיתי את הפנים שלו משתנות ונעשות זעופות. הוא שואל למה, אני מסבירה והוא שוב שואל, והוא כועס ואני בבית שלו, נועלת את הנעליים, מתחילה להתלבש, והוא מציע שננסה שוב. אני הולכת לכיוון הדלת והוא אחריי ואני מריצה את הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות. זאת הייתה אחת מהחוויות האלה שאחריהן את מוחקת את האפליקציות ואומרת לעצמך שלעולם לא תשתמשי בהן שוב, עד שאת שוב מרגישה לבד ושוב מורידה אותן".
נגמלת מהטינדר?
"הפסקתי לפני חצי שנה ואני מרגישה כמו בן אדם שנגמל. יותר קל לנשום, אני בריאה יותר. אני יוצאת פעם בחודש-חודשיים לדייט ומרגישה שזה יותר טבעי ואנושי".
השותף הראשון שלי עזב. באותו הבוקר היה לי פיצוח
אפשר לומר שהדור של ברבל התבגר אל תוך עולם הטינדר - כשטינדר הוא שם קוד לכל אפליקציות ההיכרויות. "אלה אותם האנשים בכולן. יש תחושה שאם אתה לא שם, אתה לא קיים. החידוש שהן הביאו לעולם היה שיותר לא היית צריך לספוג את ההשפלה שבסירוב בפרצוף. למה שאפנה למישהו בחיים האמיתיים אם אני יכולה להחליק למוות, זה מטשטש את זה ויותר קל ככה. פחות אנשים פונים ברחוב, בבר או במסיבה, במקומות שפעם אנשים הכירו בהם, לכן כולם חייבים להיות באפליקציה. זה מעגל שקשה לצאת ממנו וזה מייאש לכל הצדדים: נשים מבינות שאף אחד לא משקיע בהן, הן כבר חמש שנים שם ויצאו לכל כך הרבה דייטים רעים וכל הדבר הזה מתסכל ומגביר חרדות ודיכאון ופגיעה בביטחון העצמי".
מה לגבי גברים?
"גם להם זה קשה, גם להם נמאס. יש מעגל זדוני של גברים עייפים, יש 75 אחוז גברים באפליקציות ככה שהמון גברים נלחמים על מעט נשים, והם מרגישים שלא רואים אותם, והם צודקים. חיפוש אהבה לא אמור להיות סיוט, ואני הרגשתי שזאת הבעיה הכי חמורה של האנשים בגילי. חשבתי שחייבת להיות דרך אנושית ופחות מנוכרת להכיר. הרי פעם אנשים הכירו דרך חברים וחשבתי שגם היום הם היו רוצים, אז רציתי להבין איך זה אפשרי טכנולוגית".
ברבל, שמעידה על עצמה שהיא טכנופובית, פרסמה בטוויטר שיש לה רעיון ושהיא מחפשת מישהו שייצא איתה למסע. שותף אחד הצטרף אליה, ובמשך חודשים הם חשבו על פתרון. "החלטנו שקודם נראה אם אנשים באמת רוצים להכיר דרך חברים. לקחתי חמש חברות ואמרנו שננסה לשדך בין החברים שלנו. יצרנו לינק בו כל אחד יכול לכתוב כמה דברים על עצמו, שלחנו לחברים וחברות רווקים והם מילאו את הפרטים וכך יצרנו לוח של נשים וגברים שכל אחת מאיתנו מכירה כמה מהם וראינו מי יכול להתאים למי. למדתי המון מהניסוי הזה".
מה למדת?
"פנינו ל-40 רווקים ורווקות, וכולם מלבד אחד אמרו כן, כלומר, הם רצו להכיר באופן הזה. ואז ראיתי שהשדכניות מתעניינות בזה חמש דקות, אבל אחר כך חוזרות לחיים שלהן ולצרות שלהן והן לא יקדישו עכשיו זמן למציאת אהבה עבור חברים שלהן. הבנו שזה צריך להיות דרך חברים, אבל לא הצלחנו להבין איך עושים את זה".
בשלב הזה השותף הראשון שלה עזב. "הוא הרגיש שאין פה משהו מספיק מעניין, הוא לא האמין בזה. נפרדנו כחברים. זה היה בבוקר ובאותו היום היה לי פיצוח. ישבתי עם חבר שהוא מפתח אפליקציות, הוא אמר לי שזה צריך להיות דרך אנשי הקשר בטלפון והכל הסתדר".
חיפוש נוסף אחר שותפים בטוויטר הוביל את ברבל את דן קונסטנטינובסקי, השותף הנוכחי שלה, שהציע את הרעיון להתבסס על בוט בוואטסאפ – פלטפורמה מהירה וגם חינמית. "הרעיון הוא שאת נרשמת לאפליקציה והבוטית שואלת אותך שאלות ובונה לך פרופיל. ואז היא מבקשת ממך לשתף אותה באנשי הקשר שדרכם היית רוצה להכיר, שאת סומכת על דעתם ובחירת החברים שלהם. כשיש לך מאץ', את יכולה לפנות לאותו איש קשר שדרכו המאץ' הגיע ולשאול אותו מה דעתו ומה הוא יכול לומר על החבר שלו. בנוסף, בשאר האפליקציות את ממש צריכה לעבוד בזה, והיה לנו חשוב שאצלנו זה לא יהיה ככה. לכן באלי הבוטית את יכולה לקבל עד 14 פרופילים בחודש, וזהו - זה ממוקד ולא צריך לחפש בין מיליוני פרופילים, ובשאר הזמן את יכולה לנוח ולא לחשוב על זה בכלל".
ברבל וקונסטנטינובסקי ערכו מספר פיילוטים בהם השתתפו אלפי אנשים, גברים ונשים. "ראינו שמדובר בחוויה שונה, יותר אישית, שהאינטראקציה עם הבוטית יותר נעימה. ואז הצטרפה השותפה השלישית, מורית, שהיא מומחית לתורת הרשתות ויודעת לקחת את אנשי הקשר שבחרת ולהבין מי מהם יותר מתאים לך ומי פחות".
איך עושים את זה?
"משתמשי האפליקציה בוחרים בממוצע שבעים אנשי קשר שדרכם היו רוצים להכיר. אנשי הקשר שאת בוחרת ממקמים אותך בתוך קהילות: אם, למשל, בחרת אנשים שלומדים באוניברסיטה, אז כנראה שאת מכירה סטודנטים או אנשים שעוסקים במקצועות מסוימים והם מכירים אנשים כמותם, והרי בסוף רוב האנשים רוצים לצאת עם אנשים דומים להם, וזה גם מה שעובד הכי טוב".
לפני כמה חודשים חבר טוב שלי סיפר לי שנרשם לאלי הבוטית וקיבל את גרושתו.
"יש פאדיחות, כן. אנשים קיבלו את האקסים, זה לא היה כיף. זאת האחריות שלנו וככל שיעבור הזמן דברים כאלה לא יקרו, כי יתווספו עוד פיצ'רים".
את בעצמך משתמשת באלי הבוטית?
"כן. היה לי דייט לא מזמן והיה נחמד לחוות על בשרי את הסיבה שבגללה הקמנו את הדבר הזה. קיבלתי פרופיל של מישהו שבטינדר הייתי מחליקה שמאלה, כי הוא לא הטייפ קאסט שלי. ראיתי שהוא חבר של דן, השותף שלי, ושאלתי את דן שאמר עליו דברים מדהימים ולכן נתתי לזה צ'אנס. הוא היה נחמד, לא הייתה מספיק כימיה, אבל זה בסדר. אני לא מצפה שהדייט הראשון שלי משם יהיה אהבת חיי. בניגוד לדייטים מהטינדר, לא פחדתי ולא חששתי וידעתי שתהיה שיחה טובה".
בגיל 16 חשבתי שאני אהיה ראש ממשלה
ברבל מוכרת אולי לחלקנו בהקשרים פחות רומנטיים: באפריל 2021 היא ארגנה מחאה מול אגף השיקום בעקבות הצתתו של איציק סעידיאן. יום קודם לכן כתבה בחשבון הפייסבוק שלה, "מי בא לעמוד איתי מחר מול משרד הביטחון על הבושה שנקראת אגף השיקום? בן אדם הצית את עצמו. המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה להשמיע בשבילו קול. נעמוד בשעה 11 בצפירה לזכר מי שנפלו, ונמשיך לעמוד שם בשביל מי שעוד כאן, ובשביל מי שעוד לא יודע שהוא יצטרך את אגף השיקום. אני אהיה שם, פליז תבואו".
"אני סרן במילואים, כשסעידיאן הצית את עצמו זה שרף לי את הלב", היא אומרת, "ראיתי שעבר יום, יומיים והנושא ירד מסדר היום, אז החלטתי לעמוד שם בצפירה ולהביא אנשים. כל ערוצי התקשורת הגיעו והיה שם בלגן ובסופו של דבר זה הוביל לרפורמה".
וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שברבל הובילה מחאה: לפני ארבע שנים היא ארגנה מאבק נגד הדרת נשים במעיינות בירושלים. "היו אז שני מעיינות לפחות שבימי שישי גברים דתיים היו טובלים בהם בעירום ומגרשים את הנשים שהיו באות לשם. זה הרתיח לי את הדם, אמרתי שאין מצב שאישה לא יכולה להגיע למעיין בטבע ששייך לכולם. ארגנתי קבוצה של 30 גברים ונשים, בלי מגפונים, רק באנו לשם מדי יום שישי במשך חודשיים וזה היה קשוח מאוד. בכל פעם זה היה עימות וצוות יס"מ היה צריך לאבטח אותנו. זה סוקר לא מעט, והיה מי שרצה לצייר את זה כשנאת חרדים ודתיים למרות שזה לא היה הסיפור. היו ימים שהייתי יוצאת מהבית וחושבת שמחפשים אותי".
איך זה נגמר?
"הזמינו אותי לפגישת גישור במשטרה עם מנהיג הקבוצה שנלחמה בנו, שהיה בעצמו מורשע לשעבר. הגענו לפשרה שאני מפסיקה להגיע בצורה מאורגנת והוא דואג שלא תהיה אלימות נגד נשים, ובסוף הפגישה הוא אמר לי 'טוב שהגעת לפשרה הזאת כי אחרת זה היה נגמר בפיצוץ. השם שלך בפה של ראשי פשע'. זה נאמר מול השוטרים, ואז הבנתי שאין לי גב, שהממסד לא מגן על הטובים אלא עושה מה שנוח לו, שאף אחד לא רוצה לפתור את הבעיה ושאני מסכנת אנשים ואת עצמי".
היא נולדה בפרברי בואנוס איירס, ובגיל 4 עלתה לישראל עם שני הוריה ואחותה הקטנה. המשפחה התמקמה בנצרת עילית. "בארגנטינה היו להוריי עסקים וחיים טובים ונוחים, אבל בארץ הם עבדו במפעלים 12 שעות ביום ואבא גם חילק דואר לפרנסתו. הם באו לכאן בשבילי ובשביל אחותי, כדי לתת לנו עתיד טוב יותר. תמיד השקיעו בהשכלה שלנו, דחפו אותנו ומאוד רצו שייצא מאיתנו משהו. זה לא שלא היה אוכל על השולחן, אבל לא היה כסף והייתי צריכה להסתדר. גם אחותי וגם אני ידענו שלהורים שלנו יש בעיות משלהם ואנחנו לא רוצות להכביד עליהם, וזה הולך איתי עד היום. חשוב לי להסתדר לבד. מבחינה מקצועית בשביל הסטארט-אפ שלי אני דווקא יודעת טוב מאוד לבקש, אבל ברמה האישית אין לי יכולת להראות חולשה מול אנשים קרובים. באיזשהו מקום אני שמחה ששום דבר לא הוגש לי עם כפית זהב. אף אחד לא יכול להגיד שההצלחה שלי היא בגלל שאני פריבילגית".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"בגיל 16 חשבתי שאני אהיה ראש ממשלה, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שפוליטיקה זה פחות. הייתי דוברת של ח"כ יכל רוזין, והעבודה האחרונה שלי הייתה כמנהלת שיווק בחברת סטאראפ, אבל ככל שעבר הזמן היה לי פחות ביטחון לגבי מה אני אעשה ובמה אני טובה. אלי הבוטית הצילה אותי מהבחינה הזו".
כמעט שנתיים שברבל עסקה בגיוס כספים לסטארטאפ בזמן שהיא עצמה לא עובדת וחיה מחסכונות, קרנות השתלמות והלוואות בבנק. "לפני חצי שנה חטפתי התקף חרדה. הייתה לי הבנה שבכל רגע כל זה יכול להיגמר ואני נשארת בלי שקל. זאת הרגשה של בדידות, כי גם אין לי גב. לא הצלחתי להרדם. הבנתי שאני בסמי דיכאון, כי אני לא יודעת מה יקרה בעוד חודש או חודשיים, ופתאום בעל הדירה מתקשר ואומר שהצ'ק חזר ואני בוכה לפקידה בבנק ואותה זה לא מעניין כמובן".
היא ידעה שהיא צריכה לגייס חצי מיליון דולר כדי להתחיל. "היו לי שיחות עם 40 משקיעים והרוב המכריע אמרו לא. תחום הדייטינג נחשב למאוד קשה, כי יש חברות גדולות כמו טינדר ולכן להשקיע בזה מרגיש מסוכן". ואז, רגע לפני ששרפה את כל החסכונות, לפני חצי שנה הגיע המשקיע הראשון. "פרסמתי בטוויטר שאני מחפשת חצי משרה, ואז פנה אליי משקיע שאמר לי 'את צריכה להשקיע במה שאת עושה. אני נכנס כמשקיע ראשון ובואי נעשה גיוס'".
מי הוא?
"הוא מעדיף להישאר אנונימי, אבל הוא מנטור שמלווה יזמים והוא האמין בנו מספיק כדי להשקיע. לאט-לאט הגיעו עוד משקיעים, עד שהגיע איל ולדמן שהוא המשקיע האחרון מבין שישה".
מה הלאה?
"השלב הבא הוא פיילוט בניו יורק ואני נוסעת לשם בימים הקרובים. אנחנו נתמקד שם בקהילה הישראלית והיהודית, כי אנחנו מבינים שכשעושים רילוקיישן יש עוד יותר צורך בהיכרות דרך חברים. משם תוך כמה חודשים נצא לאוכלוסייה הכללית. בינתיים גם עברנו לטלגרם ומזה חודש אלי הבוטית עובדת גם עבור הקהילה הגאה".
זה אומר שאולי תעברי לניו יורק?
"ככל שעובר הזמן מחלחלת ההבנה שאולי תוך שנה אני עוברת לשם, וזה מטלטל. ישראל היא המדינה שלי, אני מחוברת כאן לאנשים ולתרבות ולעבור לחו"ל אולי גם מרחיק אותי עוד יותר ממציאת אהבה. אני חוששת שאני במסלול בטוח להיות לבד עוד הרבה שנים, שאין בזה רע, אבל זה מפחיד. אני מאמינה באהבה אבל אני חושבת שהקונספט של זוגיות עבר אביוז מאז שמוסד הנישואין נוצר. אני לא מכוונת לאהבה לכל החיים, כי הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי. צריך לשאוף לאהבה, ואם היא תמשך חמש או עשר שנים זה מספיק".
צולם בבר FOSTER, שלמה המלך 38 תל אביב
נכון לשעה זו טרם נתקבלה תגובתה של "מאץ' גרופ", החברה האם של "טינדר". התגובה תפורסם אם וכאשר תתקבל