יותר מהיר מהתפטרות של סילבן, יותר חד משמעי מהתנצלות של ינון מגל – הסטירה הציבורית לאפליקציית בליינדספוט עפה במהירות האור. רוב הישראלים, לפני ששמעו מה האפליקציה עושה, הבינו שצריך לשנוא אותה. מה יש לשנוא בבליינדספוט? מה יש לא לשנוא שם: אפליקציה לשליחת הודעות אנונימיות - לאנשים שאתה מכיר. למה זה טוב? בעיקר כדי להציק, להעליב, לאיים או להביך בלי לקחת אחריות, כמו שהסביר אלי ויסברט בפוסט סופר-פופולרי. הרי הודעות חיוביות אין לנו בעיה לשלוח בשמנו המלא.

בר רפאלי, דור רפאלי
צילום: אמיר מאירי

פי.אר שלילי זה לא מעט: האפליקציה מובילה עכשיו את טבלת הורדות באפסטור. אבל הביקורות של המורידים, בניכוי כמה טמבלים והחברים של המייסדים, נעות בין "רעיון נוראי" ל"זהירות! ילדים שולחים איומים ועלבונות בעזרת האפליקציה. בן-הדוד שלי כבר סובל עכשיו" ל"האפליקציה הזו היא תביעה שרק מחכה להישלח".

מה אתם אומרים, כמה זמן לוקח בין השקה של אפליקציה כזו ובין ניסיון ההתאבדות הראשון של טינאייג'ר פגוע? פחות, פחות. הנה פוסט מאתמול:  "קראו לכל ההורים בדחיפות לבית הספר. ילדה אחת מהכיתה של הבן (בת 11 או 12) ספגה העלבות (אנונימיות) קשות ותמידיות באפליקציה הזו עד שהיא ניסתה להתאבד. הראו לנו חלק מההודעות. החוורנו כל ההורים. החיוך נמחק מהפנים".

לי כבר די ברור למה היזמים דור רפאלי ועודד קובו בחרו בלוגו של פרצוף מחייך עם לשון בחוץ ועין אחת סגורה. "אנחנו לא רואים אתכם ממטר, ניתן פה עקיצה ונתחפף". רגע, לא. אולי זה יותר "לדעתנו אתם עדר של טמבלים, ואתם יודעים את זה".


אז זהו, שלא

איגוד האינטרנט הישראלי הזהיר מפני בליינדספוט. מדהים! מתי איגוד האינטרנט נקט עמדה כלפי אפליקציה? גם בכנסת מחו כנגדה. אולי כל זה חלק מהקמפיין של הרפאלי'ז, סעיף אחד מתחת ל"לעורר מודעות למשפחה באמצעות חקירה של בר ברשות המסים". אבל בשורה התחתונה, אי אפשר שלא להעריך את ההבנה של הציבור שטכנולוגיה היא לא שקופה. המדיום הוא המסר, אם תרצו, ואנחנו כבר זוכרים את צחנת הביוב הזו מסיקרט ושות'.

כשנותנים לנו אמצעי תקשורת חדש, זה לא אנחנו לבד שבוחרים מה לעשות איתו, לטוב או לרע. הדרך שבה אמצעי התקשורת הזה פועל קובעת את סוג האינטראקציה האנושית. הטלפון איפשר לנו לשוחח בלי לראות אחד את השני, ויצר אינספור סוגי שיחות שלא יכלו להתקיים פנים אל פנים. אותו דבר הסמסים ואפליקציות הצ'אט.

לא במקרה תמצאו בטוויטר את חדי הלשון, באינסטגרם את היפים המעוצבים ובסנאפצ'ט את הצעירים. בליינדספוט, שמציעה לשלוח למכרים מסרים עם אחריות של טוקבק אנונימי, זה הכלי מושלם לאנשים שהם חרא של בנאדם.


מה עכשיו

כל היזמים רוצים להרוויח. אבל יש כאלה שגם רוצים להביא ערך לעולם, כמו יזמי גוגל או אפל. ויש כאלה שבאים לדאוג לעצמם, על ידי ניצול חולשה אנושית. הם מביאים ערך שלילי לעולם. רפאלי, קובו והבליינדספוט שלהם באו בול בזמן: סגיר מושלם ל-2015, שנה שבה פתחנו סופית את העיניים לכל הבליינדספוטס הדיגיטליות. רווינו די טינופת ואלימות. נמאס לנו משיימינג. נמאס מאנשים שמדברים על שיימינג. נמאס מאובדן השליטה על הזמן ותשומת הלב. נמאס מפיתויי התוכן הדיגיטליים והקליק-בייטים למיניהם שמנצלים את החולשות שלנו ומקלפים מאיתנו עוד קליק ועוד דקה.

אני רואה יותר אנשים מוותרים על אפליקציות, משתיקים נוטיפיקיישנס, שמים טלפונים בצד בפגישות. אבל זו התמודדות קשה מול מנגנוני שיווק חצי-אנושיים חצי-טכנולוגיים, שחודרים לנו לעומק הנפש, לומדים את החולשות שלנו במהירות ועושים הכל כדי לשאוב אותנו בחזרה למסך. הכלי היחיד שלנו זה לדעת ממש טוב מה אנחנו לא רוצים, וזה אולי הדבר הכי חשוב שקרה לנו השנה.