אילוסטרציה
מבקשים ביקורת מהקבוצה (אילוסטרציה. למצולמת אין קשר לכתבה) | צילום: Photo by Flash90, KateRiep_Godbye
כמו רבות אחרות גם רונה (שם בדוי, כיתר שמות בני הנוער בכתבה), בת 14, מצאה את עצמה מעורבת בקשר רומנטי עם בחור שנערה אחרת חשקה בו. הקשר אמנם הסתיים במהרה, אך הטינה המשיכה לבעבע – ולא הרבה זמן אחר כך החליטה עינת (שם בדוי), יריבתה החדשה של רונה, לנקום. פעם, בנות כמוה היו עושות את זה על ידי הפצת שמועה מכוערת בבית הספר או פרסום חלקים אישיים מיומנה של רונה בפני יתר בנות השכבה. אלא שהזמנים השתנו, האופציות התרחבו, והיום אין שום סיבה לעשות בושות מול כמה עשרות בני נוער, כשאפשר לעשות את זה מול תשעים אלף.

"כולם מקללים אותי, אפילו אנשים שלא מכירים אותי", אומרת היום רונה בעיניים דומעות. לפני מספר חודשים העלתה עינת לקבוצת הפייסבוק "ביקורת, סטטוסים, לאב מי המקוריJ" בה חברים 90,771 בני נוער (!) סרטון פורנוגרפי שבו הדביקה את פניה של רונה על אלו של אחת השחקניות, בתוספת כיתובים עם שמה ולא מעט קללות. במהרה גרר הסרטון המוני תגובות ארסיות הנפרסות על פני עשרות פוסטים, וההשפלה הפכה לכלל ארצית, ומאוד מאוד כואבת. רונה ההמומה חשבה שיותר גרוע מזה לא יכול להיות – אלא שאז הסכסוך המקוון עם עינת הפך לאלימות של ממש, הכל כדי שיהיה אפשר לצלם ולהעלות לפייסבוק.

"הלכתי עם חברה לקנות בגדים בחנות באור יהודה, ובדרך ראיתי את עינת", היא מספרת. "פתאום היא התחילה לקלל אותי ולקרוא לי שרמוטה. ביקשתי ממנה למחוק את הסרטון שהיא העלתה מהר, ואז היא דחפה אותי והתחלנו מכות".

אמהּ של עינת הגיעה למקום במפתיע ועצרה את הקטטה, אך בכך לא תם הסיפור. "במשך כמה ימים אחרי זה עינת איימה עלי שהיא עוד תדאג שירביצו לי, עד שיום אחד כשהייתי בדרך לתחנה המרכזית בתל אביב חברה שהייתה איתי קיבלה טלפון מירדן, מישהי שאנחנו מכירות. ירדן אמרה שנגיע דחוף כי היא צריכה שנלך לקנות איתה בדיקת היריון, ואסור שאף אחד יידע מזה אז שנבוא לבד. לא כל כך רציתי אבל בסוף הסכמתי, והלכנו איתה עד שהגענו לאיזו גינה מבודדת, ואז היא אמרה שצריך לחכות פה לחבר שלה שיביא לה כסף. פתאום היא התחילה לשאול אותי מה הקטע שלי עם עינת, ואז אמרה שהיא הבטיחה לעינת שהיא תעשה לה טובה ותרביץ לי. היא חטפה את הטלפון של ונתנה למישהי אחרת לצלם ואמרה לי לרדת על ארבע או שהיא תשרוף אותי. אחרי זה היא משכה לי בשיער, הפילה אותי לרצפה ודפקה לי את הראש במדרכה. אני זוכרת שהדבר היחיד שחשבתי עליו זה לא לבכות, כי ידעתי שהיא מצלמת את הסרטון כדי להעלות אותו לפייסבוק, ולא רציתי שיראו אותי עם דמעות. זה נמשך המון זמן. ואז כולם הלכו בבת אחת. אחרי שעה הסרטון כבר היה בקבוצה בפייסבוק וירדן העלתה תמונות של הקרחת שהיא עשתה לי בראש ושל הפציעות והשפשופים, וכתבה 'תראו מה עשיתי לשרמוטה'. כולם בתגובות קיללו אותי".

בנות תשע מדרגות אחת את השנייה

מקרי אלימות בין בני נוער, כאמור, היו תמיד כאן, אלא שבעידן הרשתות החברתיות העניין מקבל תפנית מסוכנת – וגם ההשלכות הרות אסון הרבה יותר. רק השבוע פורסם כי נערה קנדית בת 15 התאבדה לאחר שסרטונים המתעדים אונס שעברה הופצו בפייסבוק, וגם בישראל ההשפלות הקשות שנצרבות לנצח ברשת גובות מחיר כבד:  השבוע ניסתה נערה בת 16 מתל אביב להתאבד באמצעות כדורים לאחר שהושפלה באחת הקבוצות, ובמרץ שעבר ניסו שתי נערות בנות 14 מאשקלון לשים קץ לחייהן בעקבות הצקות בפייסבוק. ביוני 2012 התאבד דוד אל מזרחי ז"ל, בן 16, לאחר שסבל מבריונות ברשת החברתית. הנתונים מזעזעים, אבל עבור בני הנוער שחיים את הדינימיקה בתוך הקבוצות האלה, מדובר באיום שהפך כבר חלק משגרת היומיום.

תמונה ניצחון של הילדה המוכה
התמונה של המכות שעלתה בפייסבוק. תראו מה עשיתי לה | צילום: Photo by Flash90, KateRiep_Godbye

"תשמעי, היו כבר כמה מקרים כאלה", אומר אורל כהן, בן 18 מרחובות, בין מקימי הקבוצה בה פרסמה עינת את הסרטון, ומי שמנהל אותה עד היום. "אני זוכר למשל שהיה מישהו שכל הזמן הגיב לבנות שהן שרמוטות, ואז כולם יצאו עליו ואמרו לו שהוא חרא והוא רצה להתאבד. אני מכיר גם בחורה שהעלו תמונה שלה עירומה וגם היא ניסתה להתאבד כי היא שהחיים שלה נהרסו. בכל מקרה, אני לא חושב שזו בעיה של הקבוצה, אלא של הבחורה עצמה. כל הניסיונות ההתאבדות שאני מכיר זה בגלל תמונות עירום שהתפרסמו, ואני כל הזמן אומר לבנות שזה בידיים שלהן: הן עושות שטויות ואחר כך בוכות".

הרעיון להקמת הקבוצה, הוא מספר, עלה לו לפני כשנה וחצי. "ישבנו בבית כמה חברים והיה לנו משעמם, אז החלטנו לפתוח קבוצה שכולם ישתפו את חברים שלהם מהפייסבוק ונעלה דברים מצחיקים. בתוך יום היו לנו יותר מ-12 אלף חברים, וזה עלה משבוע לשבוע והיום אנשים מעלים תמונות שלהם ומקבלים דירוגים מאחרים ומכירים בני זוג. נכון לעכשיו יש לנו כמעט 90 אלף איש, וקורים כאן גם הרבה דברים טובים. אני מכיר מלא אנשים שבכיתה הם ילדי כאפות, לא מקובלים, ובקבוצה יש להם מלא חברים. הם מכירים בנות, מוצאים אהבה. נכון שיש בנות תמימות שגברים לפעמים משכנעים אותן לשלוח להם תמונה שלהן בעירום, אבל כשאני רואה תמונה כזאת אני מיד מוחק אותה וגם את המשתמש שהעלה את התמונה".

מה בעצם התועלת שאתה מפיק מהקבוצה הזאת?
"כסף. למשל, אני לוקח 100 שקל ליום מאנשים שרוצים שאני אפרסם את התמונה שלהם בראש עמוד נושא. חוץ מזה, אני גם מפיק מסיבות בתל אביב והקבוצה עוזרת להביא אנשים, אז אני מכניס כסף דרך המסיבות".

קולאז' תגובות
תגובות אלימות בפייסבוק | צילום: Photo by Flash90, KateRiep_Godbye

מלבד הקבוצה שהקימו כהן וחבריו קיימת קבוצה נוספת, בעלת שם דומה, המונה יותר מ-225 אלף בני נוער. אל השתיים האלה מתווספות עוד עשרות קבוצות. הם קוראים לקיר הבית "סקרים", ושם מתרחשת הפעילות החברתית. כך ניתן למצוא תמונות רבות של בני נוער בלבוש מינימלי, המבקשים מיתר הגולשים לדרג אותם על פי מראם החיצוני – ממש בדומה לרעיון של מארק צוקרברג וחבריו בראשית ימיו של פייסבוק, רק עם הרבה יותר עירום. התופעה אגב מתחילה בגיל מוקדם מהצפוי,  ובקבוצה "girls  ;-)" למשל, חברות כמעט 70 אלף ילדות בגילאי 12-9, שמבקשות לדרג זו את זו לפי לייקים. "נגיד את רוצה להכיר חברה חדשה", מספרת חני, בת 11. "את נכנסת לתמונה שלה ורואה כמה לייקים יש עליה, אם זה פחות מ-500 את יודעת שהיא לא מקובלת וסתם מעפנה". במקרים קשים יותר מועלות ל"סקרים" תמונות עירום של קטינים וקטינות שהתפשטו בפני האדם הלא נכון, והם הופכים לשק חבטות ויראלי. הכתובת על הקיר, רק שמעט מאוד מבוגרים מסוגלים לקרוא אותה.

"יש לזה צדדים חיוביים וצדדים שליליים, אבל בסוף זאת דרך להכיר אנשים חדשים ובעיקר לשרוף את הזמן", אומר אייל, בן 16 מפתח תקווה. הוא עצמו העלה כבר כמה פעמים ל"סקרים" תמונות שלו לדירוג, ולדבריו זכה להצלחה מכובדת. "אני מקבל כמעט תמיד תגובות טובות, אז אני נהנה מזה, אבל שמעתי גם על מקרים חמורים, כמו על ילדה שהוציאו עליה שם והתחילו להטריד אותה באינבוקס והיא נכנסה לדיכאון. הייתה אחת שחתכה את עצמה אחרי שהשפילו אותה ואמרו לה שהיא בטטה ומכוערת, אבל לא צריך לקשת את זה יותר מדי קשה. יש ילדות שבסך הכל צריכות להבין שהן לא יפות, ולכן לא כדאי להן להעלות תמונות כי הן יקבלו ביקורת רעה. בכל מקרה, כל פעם מוציאים למישהי אחרת שם רע, זה קורה בקבוצה לפחות פעמיים בשבוע".

"חוסר האונים הוא מוחלט"

הורים לבני נוער שמנסים לתרגם את מה שקורה היום באינטרנט למונחי ההתמודדויות החברתיות שהכירו בנעוריהם, נוטים לפספס פעמים רבות את המשמעות האמתית של הדברים. לילדים שלהם יש בדרך כלל כמה אלפי חברים באינטרנט, את רובם הגדול לא פגשו פנים אל פנים מעולם. מצד שני, לא צריך להיות מושפל רק בפני אנשים מוכרים כדי להרגיש חוסר אונים ומצוקה אמתית.

ד
הפסיכולוג ד"ר רועי ווהל: "חוסר האונים הוא מוחלט" | צילום: תומר ושחר צלמים
"מבחינת בני נוער דברים שאנשים אחרים אומרים עליהם הם תמיד מאוד משמעותיים – אבל זה סיפור אחר כשהדבר נעשה בצורה כל כך פומבית ומוחצנת", אומר הפסיכולוג ד"ר רועי ווהל. "כשזה קורה באינטרנט מול בני נוער אחרים הכל מועצם והופך למשהו שאי אפשר להתמודד איתו. חוסר האונים הוא מוחלט. מבוגרים יכולים להכיל תחושות קשות ויש להם מחסום בין תחושות למעשה, אבל אצל צעירים הפילטרים הללו חלשים יותר. כשהם מרגישים גרוע, הסיכוי שהם יעשו מעשה ויפגעו בעצמם גדול יותר. פייסבוק מעצים את היצרים האלה. יותר קל להיות אגרסיבי כי אין משוכה של אינטראקציה בין אישית, הרבה יותר קל להגיד דברים לא בפנים".

"הבעיה היא שבאינטרנט ההתעללות הופכת מהר מאוד ל'משחק' עם המון משתתפים", מוסיף ד"ר יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בביה"ס לתקשורת, המרכז הבינתחומי. "זה הופך את הקורבן חשוף להתעללות 24 שעות ביממה, אין לו שום רגע מנוחה. הבעיה היא שבדרך כלל הילד כלל לא ייטה לפנות להורה, כי התגובה האוטומטית של רוב ההורים תהיה 'אז תתנתק מפייסבוק' או 'תצא מהרשת'".

ובאמת, כיום ההורים והמורים בבתי הספר עדיין לא יודעים ממש איך להתמודד עם התופעה, פשוט משום שרובם בכלל לא מודעים לקיומן של הקבוצות הללו. אמהּ של רונה שמעה על כך לראשונה רק אחרי שבתה הגיעה הביתה בוכייה וחבולה: "ידעתי שמסתובב איזה סרטון שמדכדך אותה, אבל לא הבנתי בדיוק על מה מדובר", היא מספרת. "ביום של המכות המורה שלה התקשרה ואמרה שהיא אפתית ולא מרוכזת בכיתה. רונה חזרה הביתה ונכנסה ישר למיטה, קמה בבוקר והלכה. חשבתי שהכל בסדר. רק בצהריים, אחותה הקטנה לקחה אותי למחשב לראות מה כותבים על רונה בסקרים. ראיתי את התמונות ואת הסרטון וחטפתי חום. לא האמנתי שהבת שלי תגיע למצב כזה. היא ילדה חזקה, זה לא מתאים לה. לקחתי אותה למשטרה, הגשנו תלונה ושם אמרו לנו שצריך לחקור את כל הצדדים לפני שקובעים מי הקורבן".

נוער בפייסבוק
רשימת מכולת של ביקורת לבנות. "את נראית כמו חרא" | צילום: Photo by Flash90, KateRiep_Godbye

במשטרת תל אביב, שם התקבלה התלונה, מסרו בתגובה: "ב-20 בפברואר התלוננה בתחנת שכונות אמה של הקטינה שספגה התעללות שהועלתה לאינטרנט. במהלך החקירה התברר שתחילתו של האירוע היא דווקא בכך שהקטינה המתלוננת תקפה קטינה אחרת באור יהודה. לכן היא נחקרה באזהרה ונלקחו ממנה תסמיני זיהוי על פי חוק. כל החשודות בתיק הזה נחקרו, גם אלו שתקפו לכאורה וגם היא על תקיפת אחרות. התיק הועבר לגורמי התביעות".

"במקרים כאלו, אנחנו בדרך כלל משתדלים לערב שוטר קהילתי", אומר גורם במשטרה. "השוטר הקהילתי ממונה לדבר עם המורים, ההורים וגורמי הרווחה. מעבר לכך אין לנו הרבה מה לעשות".

אלא שלדברי עו"ד גיא אופיר, המתמחה בתביעות אינטרנט, למשטרה דווקא יש הרבה מה לעשות: "במקרה המתואר יש עבירה בוטה ועוולה בת תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכומים של מאות אלפי שקלים. השמצה בפייסבוק, בגוון ובאופי מיני, מהווה עבירה פלילית ועוולה בת תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בסכומים של מאות אלפי שקלים על פי חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, החוק למניעת הטרדה מינית וחוק הטרדה מאיימת. בנוסף לכך, במקרים הללו מדובר בעבירה פלילית על פי חוק הנוער, שעונשה עד חמש שנות מאסר".

האם פייסבוק אשמה?

ועדיין, על אף שכביכול יש מענה חוקי לבעיה, בישראל אין כמעט גורמי אכיפה או מומחים שיודעים להתמודד עם בריונות ברשת, למרות ממדי התופעה. בניסיון למלא את החסר ולהוות משענת הוקמה עמותת "סהר", שמקווה לאתר נערים ונערות אובדניים באינטרנט, ולהציע להם עזרה רגע לפני שהעליהום הופך לקטלני. אלא שלמרות שאנשי העמותה עושים עבודה מאומצת בפורומים ובאתרים – דווקא כשזה מגיע לפייסבוק הם נתקלים בקשיים. "יש לנו מערכת לניטור קריאות אובדניות בפורומים, בלוגים וטוקבקים באמצעות תוכנה מיוחדת. אנחנו פונים אל אותם אנשים ובעת הצורך מערבים גם את המשטרה", מסבירה ד"ר נגה שילוח מהעמותה. "הבעיה היא כרגע שהפייסבוק לא נגיש כמו פורומים, ואנחנו צריכים להיות חברים בקבוצה על מנת שנוכל לנטר אותה. נכון לעכשיו אין לנו יכולת חוקית להתערב במקרים כמו אלו של הקבוצות הבעייתיות, ואין דרך למנוע אותם".

ואכן, עמותת סהר לא הצליחה לאתר את בת ה-16 שניסתה להתאבד השבוע, על אף שהיא התריעה על כך בעמוד הפייסבוק שלה. היו אלה חבריה שהודיעו להורים, שלא היו מודעים למתרחש בחדרה.

נוער בפייסבוק
"כולכם פה קנאים, סכסכנים, מסריחים" (מתוך: ביקורת סטטוסים) | צילום: Photo by Flash90, KateRiep_Godbye

"פייסבוק יכולה לטפל בדבר הזה ולעצור אותו לחלוטין, וזה אפילו לא יקר או מסובך", קובע עו"ד אופיר בלי להתבלבל. "עובדה שהם יודעים לאתר ספאם ולהסיר אותו. כך גם יוטיוב: אם תנסו להעלות לשם סרטון פורנוגרפי או אלים – פשוט לא תצליחו. המחשבים שלהם יודעים לזהות לבד את התכנים האלו ולמנוע את הפצתם. אפשר ללכת סחור סחור, אבל הבעיה הזאת לא תיפתר עד שלא יטילו אחריות על האתרים ויגרמו להם להפעיל מנגנונים אוטומטיים שיזהו פגיעות בקטינים".

כיום, נער או נערה שהוטרדו בפייסבוק יכולים לדווח בהקלקה קצרה על כל סטטוס שבו הם מתויגים ולדווח עליו כספאם. הבעיה היא שפייסבוק אינה ממהרת לסגור חשבונות של בריונים ברשת – ושקצב הסטטוסים המרושעים העולים לאינטרנט כמעט לא מאפשר לעמוד בקצב.

"ככל הידוע לי כיום אין לפייסבוק תיבת דואר שמיועדת באופן ספציפי לתלונות על תוכן בריוני", אומר ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית, המכללה למנהל. "פייסבוק סומכת על המשתמשים כדי שהם יסמנו עבורה תכנים בעייתיים ויעבירו את העניין לתשומת לבה על ידי כפתור הדיווח. אני מניח שרק אם מספיק אנשים מסמנים תוכן מסוים כבעייתי פייסבוק שמה לב אליו ובוחנת אותו, מכאן שהפרקטיקה הזו היא לא מידית ובוודאי לא מבטיחה שום דבר. הפתרון לבעיית בריונות הרשת בפייסבוק לא יכול להיות רק טכנולוגי. בדיוק כמו שחברות התקליטים למדו שכאשר הן סגרו אתרים לשיתוף קבצים קמו מיד אתרים אחרים, כך גופים אחרים צריכים ללמוד שגם אם הם יצליחו להשתלט על הבעיה בפייסבוק, הילדים יעברו למקום אחר, כמו וואטספ. איך מפקחים בוואטספ על בריונות מקוונת? מכריחים את הילדים להוסיף מורה לקבוצה? מישהו באמת מאמין שזה אפשרי?"

עורך דין עמית זילברג
ע"ד עמית זילברג. דרוש שינוי בסדר היום של המדינה
עו"ד עמית זילברג, המייצג את רונה בתביעה אזרחית על לשון הרע, חושב שהפתרון כלל לא צריך להגיע מפייסבוק, אלא משינוי גישה בהתמודדות של המדינה עם בריונות ברשתות החברתיות: "המצב כיום הוא שכמעט כל אזרח במדינה מחזיק בטכנולוגיה זמינה כזו או אחרת, לרבות וואטס-אפ, מסנג'ר, פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, כל אחד מהשירותים האלה יכול לשמש כמעין כלי נשק לביצוע פגיעה באדם אחר", הוא אומר. "הציבור מצפה שהמשטרה וכל גורמי האכיפה יתייחסו ברצינות הולמת לסיכון הטמון בכלים, אבל לצערי לא כך נראים הדברים בשטח. לא אחת שמעתי מפי השוטרים המטפלים בתלונות את התשובה 'אי אפשר לעצור את הפרסום', ולי קשה עד בלתי אפשרי להשלים עם תשובות כאלה".

"בתכל'ס, גם אם יסגרו את הקבוצה הזאת, בסוף יפתחו קבוצה חדשה", מסכם אייל, הנער מפתח תקווה. "לדעתי הפתרון הוא פשוט להגיד לבני הנוער שיפתחו עיניים, שיראו מה הם עושים, שיחשבו. לשאול אותם איך הם היו מרגישים אם זה היה קורה להם. להסביר להם שאם מישהי תתאבד זה יהיה על המצפון שלהם כל החיים. אף אחד לא רוצה להסתובב עם מטען כזה".

לכל כתבות המגזין