קחו דקה ונסו לענות לעצמכם על השאלה הבאה – הייתם מוכנים לשכב עם רובוט? רובכם בוודאי יאמרו שלא. משום מה המחשבה של להשתמש במכונה דמוית אדם על מנת להגיע לסיפוק מיני היא לאין ערוך יותר מופרכת מהשימוש, לדוגמה, במכונה כמו ויברטור. אבל כשחושבים על זה לעומק, מה ההבדל? נניח שהיינו חיים בעולם שבו רובוטים שמשמשים למטרות סקס היו נגישים לא פחות מצעצועי מין או מרובוטים ששואבים אבק, ונניח שהרובוטים האלה היו מתוכנתים לענג אותנו בצורות שלא העזנו בכלל לדמיין ¬– האם המחשבה הזאת הייתה כל כך מופרכת? האם עדיין היינו מתפתלים בחוסר נוחות מעצם הרעיון של להחזיק בארון עבד מכני נרצע שמסוגל לא רק לדמות אלא גם להתעלות על סקס אמיתי ולהגשים את כל הפנטזיות המיניות שלנו בלחיצת כפתור, מבלי שנצטרך אי פעם לדאוג מלהידבק במחלות מין, להיכנס או להכניס להריון, או – רחמנא ליצלן – להרים טלפון למחרת?
אין ספק שההתפתחויות הטכנולוגיות מעצבות מחדש את המיניות שלנו ומרחיבות את גבולותיה. בין אם מדובר בעלייתם המטאורית של האפליקציות ואתרי ההיכרויות והרשתות החברתיות או בזמינות האינסופית של הפורנוגרפיה המקוונת – לא ניתן להתכחש להשפעה הישירה שיש לטכנולוגיה על המכניזם המורכב של האהבה ועל האופן שבו אנחנו צורכים, חושבים ועושים סקס. אם לוקחים בחשבון את העובדה שבשנים האחרונות רעיונות שנחשבו עד לא מזמן לנבואות זעם מדע-בדיוניות קורמים עור וגידים לנגד עינינו, קשה שלא לתהות איך הטכנולוגיה הולכת לשנות את המיניות שלנו בעתיד, והאם – כפי שכולנו ראינו בסרטים מ"בלייד ראנר" של רידלי סקוט ועד "אינטליגנציה מלאכותית" של שפילברג – אנחנו באמת הולכים לשכב יום אחד עם רובוטים?
אני: רובוט סקס
אתם אולי תתפלאו לשמוע, אבל מדובר בתופעה שהיא כבר ממש לא בגדר חזון עתידני. בשנים האחרונות רובוטים נעשים יותר ויותר דומים לבני אדם במראה ובהתנהגות שלהם, וכמו תמיד תעשיית המין היא הראשונה לנצל את זה לצרכיה. ב-2010 השיקה החברה האמריקאית True Companion את רובוטית הסקס הראשונה בעולם, שעונה לשם Roxxxy. רוקסי היא יציר כפיו של מהנדס האלקטרוניקה והמתכנת דאגלס היינס, שהקים את החברה לאחר שעבד במעבדת האינטליגנציה המלאכותית של מעבדות Bell, ממרכזי המחקר והפיתוח הבולטים בעולם. את העיצוב של רובוטית הסקס הוא שאב מדגם קודם של החברה מתחום הבריאות והסעד, ששימש להשגחה על קשישים וחולים מאושפזים. "המומחיות שלנו היא ברובוטיקה צבאית ומסחרית, ומה שעשינו זה לקחת את הדבר הזה ולהתאים אותו לתעשיית המין, משום שזיהינו בה פוטנציאל אדיר ליצירת רווחים", אמר היינס בכנס שבו השיק את רוקסי.
בניגוד לבובות מין מהזן הישן, לרוקסי יש פעימות לב, מערכת חימום פנימית, חיבור אלחוטי לאינטרנט, אינטליגנציה מלאכותית ומבנה אישיותי משלה שמוטמעים בה ומאפשרים לה להקשיב, לדבר ולהגיב למגע, ויש לה גם מנגנון פנימי חבוי באיברים המוצנעים שלה שאמור לדאוג לכך שהמשגל איתה יהיה חוויה בלתי נשכחת (כאילו שמישהו יכול לשכוח את העובדה שהוא קיים יחסי מין עם רובוטית).
רוקסי שוקלת 27 ק"ג ומתנשאת לגובה של מטר שבעים. הממזר בר המזל שרוכש אותה יכול לבחור עבורה את צבע העור, השיער והעיניים, וגם את האופי, שאותו ניתן להגדיר באופן ידני או לבחור מבין כמה תבניות מוכנות מראש. כך, למשל, Frigid Farah היא קרירה וביישנית, Mature Martha כבר הספיקה לצבור ניסיון חיים, Young Yoko רק סיימה בית ספר ו-S&M Susan? אתם יכולים לדמיין לעצמכם מה הקטע של S&M Susan.
המחיר של רוקסי נע בין 7,000-9,000 דולר, והיצרנים טוענים שעוד לפני שהיא הושקה הוזמנו מהם כבר אלפי חתיכות, תרתי משמע. "היא אוהבת את מה שאתה אוהב, שונאת מה שאתה שונא, ויש לה מצבי רוח שונים לאורך היום בדיוק כמו אנשים אמיתיים", תיאר היינס את הפרנקנשטיין הרובוטית שלו. "היא יכולה להיות ישנונית, קשקשנית או חרמנית, והיא אפילו יכולה להגיע לאורגזמה!".
לאחרונה השיקה החברה גם גרסה גברית לרוקסי שנקראת רוקי, אך לפי היינס, רוב הלקוחות הם עדיין גברים הטרוסקסואלים. עם זאת הוא מציין כי יש גם הרבה זוגות שרכשו את רוקסי על מנת לתבל את חיי המין שלהם ולהתנסות בשלישיה מבלי להוסיף פרטנר אנושי נוסף למיטה, על כל המשתמע מכך. ולגבי המידע על הלקוחות שרכשו את הרובוטים – הוא חסוי לחלוטין ונשמר בקנאות על ידי החברה. מתחיל להישמע מפתה?
הרי את מתוכנתת לי
על פניו, אדוארד סמית הוא מה שאפשר לקרוא לו אדם מן היישוב. תושב וושינגטון בן 62, שמתגורר מזה כמה שנים עם החברה הנוכחית שלו. הוא אמנם לא נשוי לה והשניים ככל הנראה לא הולכים להביא ילדים לעולם בזמן הקרוב, אבל סמית לא נותן לזה להפריע לאהבה העזה שהוא רוחש אליה. למעשה, יש רק פרט קטן אחד שמבדיל אותו מכל שאר האנשים שאתם מכירים – החברה שלו היא מכונית לבנה מדגם פולקסווגן העונה לשם וונילה.
סיפורו של סמית נחשף לראשונה בסרט התיעודי "My Car is My Lover", שעוסק בתופעה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות – מכנופיליה. מכנופילים הם אנשים בעלי משיכה פטישיסטית למכונות, בדרך כלל כלי רכב כגון אופנועים, הליקופטרים ומכוניות. כיום הקהילה כבר מונה אלפי אנשים מסביב לעולם, ששומרים על קשר באמצעות פורומים מיוחדים המוקדשים לנושא. בעברית אין עדיין שם לתופעה, אם כי הביטוי "אגזוזן" מתאר אותה באופן די מדויק. בעוד שניתן לייחס סממנים ארוטיים לאופן שבו גברים רבים סוגדים למכוניות הספורט שלהם, אנשים כמו סמית לוקחים את החיבה שלהם לרכבים חמישה הילוכים קדימה. סמית' עצמו התוודה שהוא איבד את בתוליו בסטוץ עם קורבט בגיל 15, ושמאז הוא הספיק לשכב עם מעל 1,000מכוניות, מה שהופך אותו לדון ז'ואן של האוטומובילים. אף על פי שהיה לו גם ניסיון מיני עם בחורות, הוא טוען שהן מעולם לא עשו לו את זה. אפשר גם להבין אותו – מי מאתנו לא היה רוצה להיות במערכת יחסים שמגיעה עם פוליסת ביטוח צד ג'?
"אני מעריך יופי של מכוניות וזה מגיע אצלי לנקודה שבה זאת כבר צורה של אהבה", סמית העיד על עצמו בעקבות הסרט. "אני רומנטיקן. אני כותב שירים על מכוניות, אני שר להן ומדבר אליהן בדיוק כמו חברה. אני לא חולה ולא רוצה לפגוע באף אחד, מכוניות הן פשוט ההעדפה שלי. יש רגעים שאני נמצא באמצע שום מקום ואני רואה מכונית קטנה שחונה, ואני יכול להישבע שהיא זקוקה לקצת אהבה".
צורה מסוימת של מכנופיליה נקראת פטישיזם רובוטי, ומתייחסת ספציפית לעוררות מינית הנוצרת בתגובה למכונות דמויות אדם, מאנשים שמתחפשים לרובוטים או מהפנטזיה על טרנספורמציה לרובוט. בעוד שרוב האנשים יאמרו לכם שמדובר בסטייה חמורה, יש גם כאלה שחושבים שלא רחוק היום שבו משיכה מינית לרובוטים ואף התאהבות בהם תהיה הנורמה.
אחד התאורטיקנים הכי משפיעים בתחום הזה הוא דיוויד לוי, אלוף שחמט בריטי ומומחה לאינטליגנציה מלאכותית. לוי כתב מעל 40 ספרים, ביניהם "Love and sex with robots" מ-2007, שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. בין היתר הוא טען שם שתוך שנים ספורות חברות מסחריות ישווקו רובוטים של סקס (נבואה שאכן התממשה בזכות רוקסי), שבעוד 20 שנה יהיו כבר בני אדם שיתחתנו עם רובוטים, ושעד 2050 התאהבות וניהול קשרים רומנטיים עם רובוטים יהיה דבר שגרתי לא פחות מהמקבילה האנושית, רק שהסקס יהיה הרבה יותר טוב. לוי דן בספר בהשפעות השליליות שיהיו לתופעה הזאת, כמו למשל רגשי הנחיתות המיניים שייגרמו לאנשים רבים, לצד ההשפעות החיוביות, בהן האפשרות שהרובוטים האלה יחליפו את בני האדם שעוסקים בזנות בתעשיית המין. אבל באופן כללי, מבחינתו לרובוטים של סקס הולכת להיות "תרומה נהדרת לאנושות".
"הטענה של לוי נהייתה פופולרית מאוד, וברמה מסוימת אני מסכים איתה לגמרי", אומר יוהנס גרנצפורטנר, אמן, אוצר ויזם אוסטרי שהקים לפני שבע שנים את Arse Elektronika – הכנס השנתי הראשון מסוגו שעוסק בקשר שבין סקס וטכנולוגיה. "אני מאמין שאנשים יתחתנו עם רובוטים בעוד 20 שנה כי אני מכיר כבר היום אנשים שהתחתנו עם בניינים. יש תופעה כזאת. יש למשל בחורה בשם אריקה אייפל שקיבלה את שם המשפחה שלה לאחר שהיא התחתנה עם מגדל אייפל, והיא גם טוענת שהיא שכבה איתו לא מעט פעמים. אנשים אוהבים להשליך רגשות על דברים ולהאניש אותם, בגלל זה יש המון אנשים שמפתחים מערכות יחסים רגשיות עם חיות המחמד שלהם. לכן אין לי ספק שברגע שיש לנו מכונות שמגיבות בצורה שרק נראית אינטליגנטית, אנשים יתאהבו בהן בשנייה. אני בטוח שזה כבר קורה. הבעיה באמירה של לוי היא שהכל תלוי איך אתה מגדיר דברים כמו 'סקס' ו'נישואים'. יש אנשים שעבורם סקס זה רק גבר ואישה שמקיימים יחסי מין, ואוננות למשל לא נחשבת, שלא לדבר על רובוטים. חוץ מזה, אם אנשים יוכלו להתחתן עוד 20 שנה עם רובוטים, אז אולי כדאי שנגדיר את כל ההומוסקסואלים ככאלה, כי כרגע יש הרבה מדינות שבהן אפילו הם לא יכולים להתחתן. לכן זאת לא רק סוגיה פסיכולוגית-מגדרית, אלא גם חברתית-פוליטית".
מי שגונח מרוויח
גרנצפורטנר, שיגיע בעוד כשבועיים לארץ כדי לתת הרצאה שכותרתה "על ארוס ואלקטרוניקה: מין, טכנולוגיה והעתיד של עבודת היד" בגלריה החדשה של המדרשה לאמנות בית ברל בכרם התימנים, ובשיתוף עם פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית, ייסד את Arse Elektronika ב-2007. הוא וחבריו בחרו לערוך את הכנס השנתי בסן פרנסיסקו, הרחק ממולדתם, בגלל האופי הליברלי והמתירני של העיר ומשום קרבתה לעמק הסיליקון, שמבטיחה ריכוז גבוה של חנונים הייטקיסטים שסקס עם רובוטים הוא הלחם והחמאה שלהם.
באוקטובר האחרון התקיים הכנס השביעי, ובמקביל גרנצפורטנר כבר הספיק לערוך ולהוציא לאור ארבעה ספרים שמאגדים את ההרצאות שנעשו שם עד כה. לצד ההרצאות הללו, שנשאו מדענים, חוקרים והוגי דעות מרחבי העולם, בכנסים של Arse התפתחה מסורת שבה כל שנה מפתחי רובוטים עצמאיים מציגים את הגאדג'טים המיניים המתוחכמים שהם בנו במו ידיהם. גרנצפורטנר מספר שבניגוד למרבית ענפי המדע, שעדיין נשלטים ברובם על ידי גברים, בתחום הסקסובוטים יש רוב מוחץ של נשים, שבדרך כלל מפתחות את המכונות האלה כדי לענג את עצמן.
"השאלה היא איך אתה מגדיר רובוט", אומר גרנצפורטנר. "אנשים בדרך כלל מדמיינים משהו שנראה כמו בנאדם, כי הדמיון שלהם מוגדר על ידי 'מלחמת הכוכבים', אבל זה לא בהכרח נכון. כספומט, למשל, הוא רובוט לכל דבר. רכבת תחתית זה רובוט שמסוגל לעבוד בעצמו על אף שיש שם אדם שמפקח עליו. אנחנו חברה שמלאה ברובוטים, אנחנו פשוט לא מודעים לזה. יש כאלה שמגדירים רובוט כמערכת קיברנטית שמגיבה לסביבה, אבל רובוט שמייצר מכוניות, לדוגמה, לא מגיב לה בכלל, ולכן אני מגדיר רובוט כמכונה שעוזרת לך לבצע פעולה ספציפית. רוב המכונות שמוצגות בכנס שלנו הן כאלה – דילדואים שמחוברים לבוכנות וזזים קדימה ואחורה, או משהו בסגנון, אבל יש גם דברים מורכבים יותר. למשל בשנה שעברה הצגנו רובוט שנשלט על ידי מכשיר אולטרסאונד ומגיב בהתאם למה שקורה בגוף של המשתמשת, והיה גם אחד שמגיב בהתאם לעוצמת הגניחות".
אם אתם רוצים לראות את הרובוטים האלה בפעולה, פתחו דפדפן חדש וכנסו לאתר בעל השם המעודן "FuckingMachines.com". האתר שמבוסס בסן פרנסיסקו הוקם עם המטרה הברורה של להציג נשים שחוות אורגזמות אותנטיות לחלוטין כתוצאה משימוש ברובוטים ושאר מכשירים מוזרים ומרובי זרועות מכניות. ב-2012 הוא כבר הציג מעל ל-500 שעות של צילומי ארכיון, שבחלקם משתתפות כוכבות פורנו כמו סאשה גריי ואלכסיס טקסס. לצד הרבה ביקורת שהוטחה באופן טבעי מצד גורמים שמרניים, רבים שיבחו את האתר בטענה שהוא מהווה דוגמה מצוינת לפורנו פמיניסטי, משום שהוא נטול גברים, לא משוחק ומשום שהנשים שמופיעות בו שוכבות עם מכונות שבדרך כלל נבנו על ידי נשים אחרות. "אתה תתפלא כמה אנשים ובעיקר נשים כאלה יש שבונות רובוטים של סקס בעצמן, חלקם נראים כמו אנשים ורובם הגדול לא", אומר גרנצפורטנר. “הרבה מהם הציגו את היצירות שלהם בכנס שלנו אבל יש עוד מאות ואלפים שמתביישים במה שהם עושים ולא מוכנים לצאת עם הרובוטים שהם בנו לאוויר הפתוח".
השלב הבא – זנות קיברנטית?
הסרט "היא" של ספייק ג'ונז, שמציג בימים אלה בבתי הקולנוע, מתרחש בעולם עתידני שבו בני אדם מנהלים מערכות יחסים רומנטיות עם מערכות הפעלה – כלומר, ישויות בעלות אינטליגנציה מלאכותית אך נטולות גוף, ששוכנות במכשיר שנראה קצת כמו סמארטפון. לכאורה מדובר בתרחיש שנראה רחוק מהמציאות, אבל רק לכאורה. ביפן יש כבר שם לתופעה דומה – אוטאקו, מונח שמתייחס לגברים שמנהלים מערכות יחסים וירטואליות עם דמויות מאנגה ממשחקי וידיאו, למשל דרך משחק פופולרי של נינטנדו שנקרא "Love Plus". אותם גברים בדרך כלל נסוגים ממערכות יחסים עם בני אדם, ויש שרואים בכך את אחת הסיבות לצניחה הדרמטית בילודה ביפן ובעובדה שעל פי סקר ממשלתי מ-2010, 36 אחוז מהיפנים בגילאי 16-19 לא מתעניינים בכלל בסקס.
עכשיו לאוטאקו יש גם דרך להגיע לפורקן מיני – רובוט חדש בשם "VR Tenga" שמשתמש במשקפי מציאות מדומה המחוברים למכשיר אוננות מתוחכם כדי לדמות למשתמש חוויה של סקס עם דמות מאנגה. ביפן זה כבר ענק.
האם יש אמת בטענה הנפוצה על כך שהטכנולוגיה תהפוך את כולנו בסופו של דבר ליצורים מנוכרים וא-מיניים, בדיוק כמו אנשי האוטאקו היפניים? ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת תרבות דיגיטלית מהתכנית הרב-תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, חושבת שזה לא לגמרי מופרך. "יש פער מסוים שנוצר בין הייצוג לבין המציאות", היא מסבירה. "אתה כל כך מתרגל לייצוג של סקס שהוא לאו דווקא אמיתי אלא מוצר מהונדס ואקסטרימי, שאתה מתרגל לסף הגירוי הגבוה, ואז כשאתה שוכב עם נערה בפעם הראשונה אתה מגלה שזה לא מתקרב בכלל לרמות האלה, וזה גורם לאנשים רבים לאבד את היכולת לתפקד מינית. הפסיכולוגית שלי דנקן התייחסה לתופעה הזאת וקראה לה 'אובדן המציאותי', והכוונה היא שאתה מאבד עניין במציאותי כי הווירטואלי יותר מעניין. אנשים שלא יכולים לתפקד בצורה נורמלית בגלל נזקי הפורנו זה משהו שכבר מדברים עליו המון. יש בתולים בני 30 פלוס שנמצאים בטיפול בגלל דברים כאלה".
איך זה מתחבר לנושא של רובוטים של סקס?
"אנחנו מתרגלים לקבל את הדברים בדיוק כמו שאנחנו רוצים, כסוג של הגשמת פנטזיה, וזאת מעין אוננות שלא צריך בשבילה אדם אחר, ואז הפרטנר האידיאלי הוא דמות וירטואלית כמו שקורה להרבה גברים יפניים, או באמת איזשהו רובוט שנועד לממש את התשוקות שלנו. אם הוא יהיה מספיק אנושי וחכם ועם נקודות חישה אבל בסופו של דבר נשלט, אנחנו מגיעים למצב שכל הסיפור הזה של סקס יכול להיות כמו אוננות עצמית מאוד מתוחכמת. העידן הווירטואלי מנתק את הסקס מהגוף ומעביר אותו לרשת, כמו בסרט 'היא' או בסרטי פורנו וחדרי צ'אטים למיניהם, ואז כשהוא מחזיר אותו בחזרה לגוף של רובוט זה מנתק אותו מתודעה. תמיד משהו חסר – או גוף או תודעה – ואנחנו מאבדים את המקום הזה שבו מיניות היא הוליסטית. לכן הדיבור הוא על כך שהעתיד שנראה לעין הוא עתיד טראנס-הומניסטי, שבו התודעה והגוף פועלים בנפרד".
סביר להניח שבעתיד הקרוב מאוד נתחיל לראות יותר ויותר רובוטים כדוגמת רוקסי, וככל שהזמן יעבור המחירים שלהם ירדו עד שבסוף הם יהיו זמינים לכל דורש. אפשר גם לנחש שבשלב מסוים אנשים יתחילו להציע שימוש חד פעמי ברובוטים האלה, מה שייצור בפועל סוג חדש של זנות קיברנטית. בין אם נרצה בכך ובין אם לא, הרובוטים של הסקס כאן כדי להישאר, ואם הרעיון של לשכב איתם עדיין מעורר בכם בחילה, אפשר רק לקוות שעד החתונה זה יעבור. חתונה עם רובוט כמובן.