תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

את נעמי פגשתי באזור יפו. העיניים שלה הפנטו אותי וביקשתי רשות לצלם. היא מאוד הופתעה. "אני לא יפה", אמרה לי, "אף אחד לא חושב שאני יפה. מה פתאום אתה אומר שאני יפה?". הפורטרט הזה של נעמי הוא אחד האהובים עליי, בדיוק בגלל האושר הקטן שעלה על פניה אחרי שהראיתי לה את התמונה, שגרפה שובל של לייקים ותגובות. הקדשתי לה כמובן את השיר של כריסטינה אגילרה, beautiful.

רבע שעה לפני שצילמתי את נעמי, ישבתי בבית קפה תל אביב ונהנתי מהשבת שלי. כשחלפתי על פני שני הגברים האלה באזור הדולפינריום הלב שלי נצבט. הייתי חייב לצלם.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

סוד הקסם: אהבה

קוראים לי עידו סמיוני ואני מכור לאינסטגרם. קצת קלישאה, אני יודע. בכל זאת, הרשת החברתית הזאת כבשה כבר למעלה מ-30 מיליון איש ברחבי העולם, אז כנראה שיש בה משהו ממכר. את החיים שלי, בכל אופן, היא די הפכה.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

רק למי שלא היה על הפלנטה שלנו בחודשים האחרונים צריך להסביר שהמקום הכי נכון להיות בו כרגע  זה אינסטגרם. שפייסבוק וטוויטר זה הכי אאוט. הרשת החברתית הזו, שהתחילה כקליקה קטנה שאפשרה רק למשתמשי אפל ליהנות משירותיה ולהעלות תמונות עם פילטרים פשוטים, סוג של מועדון סגור אם תרצו, הפכה לרשת סושיאל בעלת ממדים מפלצתיים. וזה עוד לפני שהיא נמכרה בשבוע שעבר לפייסבוק, בעבור המיליארד דולר שמארק צוקרברג החליט שהיא שווה לו.

כשאני מנסה לנתח מה סוד הקסם של אינסטגרם, המילה הראשונה שקופצת לי לראש היא אהבה. אהבה לצילום, לנופים, לחלומות, לרגעים, למצבים וכמובן, איך לא, אהבה לחיבוק ולהערכה. באינסטגרם יכולים אנשים כמוכם וכמוני, שאיננו צלמים מקצועיים, להנציח רגעים קטנים וגדולים ובאמצעות ממשק פשוט להפוך אותם לנחלת הכלל ולזכות בתגובות ולייקים כאילו אין מחר. כשיש כזה מכנה משותף חיובי, השמיים הם הגבול. בעיקר אם הם מעובדים בפילטר הנכון.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
כאן החלטתי שהסיפור הוא זוג שנמצא כבר בקשר וזוג נוסף שזה עתה התחיל לצאת. בכל מקרה, שקיעה זה רומנטי | צילום: עידו סימיוני

כמו שבטח כבר הבנתם, אני לא איזשהו צלם מפורסם, ובטח לא ג'סטין ביבר, שאתם יכולים לקרוא לו "המשתמש עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם".  אני גם לא בר רפאלי, שחצתה זה מכבר את ה-30 אלף עוקבים בכלום זמן. בגיל 29, אני עובד כעורך בטלוויזיה, שזה אמנם לא צילום סטילס אבל עדיין מאפשר לי להעביר רגעים שאני חווה ורואה לתודעתם של אחרים וזה בהחלט ממלא אותי. לצערי, מעולם לא למדתי צילום או היתה לי מצלמת ריפלקס איכותית (חלום!), למרות שאני זוכר את עצמי מגיל 13 מסתובב בלוד, עיר הולדתי, עם מצלמה פשוטה ומצלם כל דבר.  ובכל זאת, למעלה מ-21 אלף איש בחרו לעקוב אחר התמונות שלי באינסטגרם, להגיב, ללייקק ובעיקר להעניק את אותה אהבה שדיברתי עליה מקודם. כנראה שאני עושה משהו נכון. אבל מה בעצם אני עושה?

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

מה אכלתי, מה שתיתי

בתחילה תיעדתי את חיי היומיום שלי: מה אכלתי, מה שתיתי, לאן הלכתי, איפה ישבתי ועם מי נפגשתי. בהמשך שיתפתי את  הרצון לעבור לחיות בניו יורק ואף ביקשתי עזרה עם זה מהעוקבים שלי (דרך מצוינת לרקום קשרים). איך מעבירים את הרצון שלך באינסטגרם? העליתי תמונות שלי כותב קורות חיים באנגלית, בוהה באוויר כשברקע הסקייליין של תל אביב ושיתפתי את החלום שלי. אז מעבר לניו יורק עדיין לא יצא לי מזה (אני מאמין שזה עוד יקרה), אבל הצעות שונות, כגון כניסות חינם לאחד ממכוני הכושר שם, הזמנות למסעדות והנחות בחנויות במנהטן, כבר קיבלתי.

במהלך השנה האחרונה כיכבו בחשבון האינסטגרם שלי האחיינית שלי עמית, שזוכה לתגובות אוהדות בכל תמונה שלה וגם הכלב שלי איז'ו, שלאור התגובות שקיבל החלטתי לפתוח לו חשבון עצמאי (@theizotimes) שבו אני מתעד את החיים שלו מזווית קומית. תוך שלושה חודשים איז'ו צבר למעלה מ- 6,000 עוקבים, מה שמכתיר אותו כיום לכלב הישראלי עם הכי הרבה עוקבים. באופן משעשע ומדהים כאחד, מתברר שכבר מזהים אותו ברחוב ולפעמים אפילו מבקשים ממני תמונה איתו.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני
תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

עם הזמן, ככל שהצטרפו אלי עוקבים חדשים, החלטתי שבנוסף לכל צילומי הים, השקיעות והחיות האחרות, אני רוצה להביא גם אמירה כלשהי. מישהו פעם אמר לי שיש אנשים "נעלמים" שאף אחד לא רואה. יש כאלה שלא רואים זקנים, כאלה שלא מסתכלים על הומלסים וקבצנים, וכאלה שלא ירגישו בנוכחותם של עובדים זרים. לכן, דרך תמונות, אני מנסה להביא את קולם. הם חיים בתנאים מחפירים ולא נראה שלמישהו אכפת. זה עצוב, זה קשה, זו המציאות.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
צילום: עידו סימיוני

לא כל תמונה שאני מעלה זוכה לאהדה של כולם. יש אפילו כאלה שעוררו סערות. ואגב, לתייג תמונה ב-#israel זו אחלה דרך להגיע לכל החברים מישראל ולכל מי שמחפש לראות תמונות שצולמו כאן. כמובן שגם מילים כמו #sky #street, ו-#love יביאו לכם תגובות ולייקים. באחת מהתמונות של נופי תל אביב כתב לי פלסטיני שגר בארצות הברית שהגיע הזמן שנצא מאדמות מדינתו (כך לדבריו); בתמונה אחרת שבה העליתי את הפה שלי מדמם אחרי טיפול שיניים נוצר דיון האם זה לגיטימי להעלות תמונות כאלה.

מעטות התמונות שאני מעלה בלי שימוש של אפקטים. זה יכול להיות מאוד מינימלי אבל עדיין תמיד מוסיף, וזה משתנה לפי מצב הרוח והכיוון שאליו אני רוצה לקחת את התמונה. האפליקציה הראשונה שהורדתי ושאני משתמש בה עד היום היא CAMERA PLUS, שבה השילוב של הקלאריטי והאפקטים של הצבעים יכולים לקחת כל תמונה למקומות אחרים (ממליץ להוריד גם את הפילטרים שבאקסטרה). אפליקציה נוספת שאין תמונה שאני לא מעביר דרכה היא SNAPSEED שבגדול יש בה הכל - צבעים, אפקטים, חדות וטשטוש (ממליץ על DRAMA, TUNE IMAGE, DETAILS).

קשה לי לשים את האצבע ולהגיד מה התמונה הכי יפה שלי, אבל יש כמה שנחרטו לי בזיכרון: הילד שרקד כמו בילי אליוט על החוף בשקיעה, החיילת ובן זוגה הדתי שהתחבקו ברחוב. מה שבטוח, תמונות של שקיעות, ים, ילדים, שמיים, כלבים וחתולים הן לרוב הנצפות והמלוייקקות ביותר.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
החיילת והחבר הדתי. אחת האהובות | צילום: עידו סימיוני
תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
בילי אליוט. נחרט בזיכרון | צילום: עידו סימיוני

הכרנו באינסטגרם

היום אני קם בבוקר וחושב איך להעביר את מה שאני מרגיש בתמונות. כשחשבתי על אמא שלי, למשל, העליתי תמונה של אם ובתה שראיתי בפארק וכתבתי עליה "mom will always be there". כשהייתה לי מיגרנה נוראית העליתי תמונה של כוס הקפה עם הלימון ותהיתי אם זה עוזר בכלל. אני לא מעלה יותר משלוש-ארבע תמונות ביום. וכן, זה היה רמז דק לכל המציפים. יותר מדי זה מעיק ומעצבן.

לעיתים קרובות אני מתייחס לאירועים שקורים בארץ ובעולם. מותה של וויטני יוסטון – שני ילדים משחקים בצירוף שורה מהשיר שלה; הגירושים של דמי ואשטון – הקפה של הבוקר עם הידיעה בעיתון והפרצוף העצוב של איז'ו. אבל רוב הזמן אני פשוט מסתובב ברחוב ולוכד את הרגעים שנקרים בדרכי.

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני
הבחור הזה הצליח לגרום לי לחשוב שאני באירופה | צילום:

להבדיל מהפייסבוק, באינסטגרם כל עוד לא הגדרת את החשבון שלך כפרטי כל אחד יכול לעקוב אחרי התמונות שלך. וכך במהלך השנה האחרונה רכשתי לעצמי חברים רבים ויקרים, גם מרחבי הארץ וגם ממדינות שמעולם לא חלמתי שכל כך ארצה לבקר בהן רק כדי לראות את הנופים שבתמונות ולפגוש את האנשים שצילמו אותן (מישהו יודע איפה נמצא האי גואם?!)

אז כן, חלק נכבד מאותם אנשים נותר וירטואלי, אבל חלק אחר זכיתי לאהוב ולהכיר גם בעולם האמיתי: הזוג משבדיה שביקר בישראל אחרי שהתאהב בה דרך התמונות; הרופא מפורטוגל שמגיע בעוד חודשיים ורק מחכה לפגוש את כל החבר'ה הישראלים; הישראלית לשעבר שגרה במיאמי וחווה דרכנו את ישראל, וגם המון אנשים יקרים שגרים ממש שני רחובות לידי ונכנסו לחיי בשם האמנות והצילום. הייתי מאוד רוצה להמליץ לכם אחרי מי לעקוב, אבל המשימה קשה מדי וזה מאוד נתון לטעם אישי. אז תוותרו לי, טוב?

אני לא יודע לאן האינסטגרם ימשיך מכאן, איך תשפיע עליו ועליי הרכישה של פייסבוק ועד מתי אשאר מכור. נכון לעכשיו זה מאוד נעים לי, וכל עוד זה ככה אין צורך להפסיק. אז רגע, כבר הוספתם אותי? @ido8all

תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
המבט המופתע של חתולי רחוב מיוחמים כשהם נתפסו על חם | צילום: עידו סימיוני
תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
עין אחת של האמא הזאת הייתה בספר והשנייה על הילד. תמונה שתמיד מרגשת אותי | צילום: עידו סימיוני
תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
הוא צילם אותי, אז צילמתי אותו בחזרה | צילום: עידו סימיוני
תמונות אינסטגרם של עידו סימיוני (צילום: עידו סימיוני)
רצים בגורדון | צילום: עידו סימיוני
>> לכל כתבות המגזין