יחטפו תביעה? השימוש המפתיע של הבית הלבן - והשתיקה של טיילור סוויפט

"בפעם השלישית בשבוע האחרון, נעשה שימוש במוזיקה של טיילור סוויפט ע"י ממשל טראמפ כדי לקדם את האג׳נדה שלהם בטיקטוק", פתחה מעריצה זועמת של כוכבת הפופ בסרטון של למעלה מ-7 דקות בו היא מביעה את זעמה על שתיקתה של סוויפט, בנוגע לכך שהיא לא דורשת את הורדת הסרטונים של הפוליטיקאי אותו היא מתעבת. נשמע קטנוני? קצת, אבל מדובר בעניין שיכול להגיע לבתי המשפט די מהר.

המעריצה המדוברת ריפררה לכך שערוץ הטיקטוק של הבית הלבן השתמש ב-3 מהשירים באלבומה האחרון של סוויפט, The Life of a Showgirl, בין היתר במטרה לצבור אהדה על כך שהם משתמשים במוזיקה של האומנית הפופולרית ביותר בעולם. השירים בהם השתמש הבית הלבן הם Father Figure, Opalite וכמובן הסינגל שמבלה כעת בפסגת המצעד האמריקאי – The Fate of Ophelia.

למה זה כזה ביג דיל? כי סוויפט, האישה שהפכה את המושג "זכויות יוצרים" לשם האמצעי שלה לאחר שהסירה כל שימוש מסחרי ללא אישור במוזיקה שלה (וגם לא היססה לתבוע), ידועה כמי שלא מרשה לאף אחד להשתמש בשיריה בלי רישיון רשמי. לא חברות, לא מותגים – ובטח שלא גופים מסחריים. אלא שהפעם, כשהמפרסם הוא לא אחר מהבית הלבן עצמו – היא שותקת, למרות שלפני כ-6 שנים הביעה התנגדות חריפה לנשיא טראמפ בדוקומנטרי שלה, Miss Americana. גם טראמפ צייץ לא מזמן שהוא "שונא את טיילור סוויפט".

מבלי להיכנס לספקולציות לגבי השאלה אם דעתה הפוליטית של סוויפט השתנתה עם השנים, הסערה השקטה הציפה לפני השטח את הסוגיה המשפטית סביב זכויות השימוש במוזיקה של יוצרים ברשתות החברתיות. אזהרת ספוילר – אין הרבה מהן.

קיימת תועלת מובחנת בשימוש בסאונדים של שירים פופולאריים לסרטונים. אנשים באופן טבעי נמשכים להאזנה לתולעי האוזן שהם מכירים, ובכל הנוגע למוזיקה ומוזיקאים בעלי "קהל כת" – נוצרת הילה חיובית סביב מי שישתמש במוזיקה שלהם. מהסיבות האלו, מצופה שכשגופים מסחריים משתמשים במוזיקה של אמנים בעמודי הסושיאל שלהם – זה יעשה בתיאום ובתשלום, לא? ההפך הוא הנכון, וזה חושף אותם לסכנת תביעה משפטית.

השתמשתם? שילמתם

בשנה האחרונה תעשיית המוזיקה פתחה במתקפה נגד מותגים, אוניברסיטאות ואפילו רשויות ציבוריות שעשו שימוש בסאונדים פופולריים בלי לשלם עליהם.

רק בחודש מאי האחרון, ענקית המוזיקה Warner Music Group תבעה את רשת ההנעלה DSW, אחרי שזו השתמשה בלמעלה מ-200 שירים בפוסטים בטיקטוק ובאינסטגרם. בשבוע שלפני כן, וורנר כבר תבעה את מותג העוגיות Crumbl על אותה עבירה בדיוק.

גם סוני מיוזיק אמרה חלאס – כשהגישה תביעה נגד אוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) על שימוש בלמעלה מ- 170 שירים מתוך הקטלוג שלה, שהופיעו בסרטונים לקידום תחרויות ספורט.

המסר ברור: גם אם אתה אוניברסיטה, או במקרה של טיילור – אפילו ממשל, לא מעל החוק. בסופו של דבר, בעולם של היום כל גוף נחשב מסחרי (גם אם הוא ממוסד). ולכן, במידה וסוויפט הייתה תובעת, סביר להניח שהחוק היה בחזקתה.

ראוי לציין, במקרה דומה שבו נעשה שימוש ע"י סוכנות ההגירה והמכסים האמריקאית (ICE) בשירה של הזמרת אוליביה רודריגו, all american bitch. כידוע, ICE נמצאים בסלע מחלוקת תמידי בין הימין והשמאל האמריקאי על מדיניות הגירוש שהיא מפעילה על אוכלוסיות מוחלשות. לכן, תגובתה של רודריגו, המשתייכת לצד הליברלי האמריקאי, הייתה מתבקשת. "בחיים אל תשתמשו בשירים שלי כדי לקדם את הפרופגנדה הגזענית ומלאת השנאה שלכם", היא הגיבה. הסרטון הוסר מאז.

בעלי עסקים קטנים - יכול להיות שאתם על הכוונת

הטיקטוק הפך את כולם – ממורה בתיכון ועד בעלת בוטיק קטן – ליוצרי תוכן. אבל ההבדל בין “להשתמש בסאונד טרנדי” לבין “לעבור על החוק” דק בהרבה ממה שנדמה. הכל שאלה של קיומה של תועלת מסחרית.

בתור גוף מסחרי, גם אם יש סיבה לחשוב שנעשה רווח משימוש כלשהו ביצירה מוזיקלית – ייתכן והשימוש מפר את זכויות היוצרים. ולכן גם כשאתן רואות סרטון של עמוד הציפורניים של חופית שהייתה אתכם בשכבה בתיכון שבו היא משתמשת בשיר של איתי לוי, יתכן והיא עוברת על החוק וחשופה לתביעה מצד היוצרים. גם מותגים שמשתפים פעולה עם יוצרי תוכן (מה שנקרא בעגה המקצועית: שת"פ) ועושים שימוש בשיר ללא זכויות שימוש – חשופים לתביעה.

לפי עורכי דין בתחום זכויות היוצרים, בשנים הקרובות נראה יותר ויותר תביעות “קטנות" נגד עסקים, סוכנויות וגם משפיענים, שישתמשו במוזיקה מוכרת בלי רישיון. כי בעולם שבו כל פוסט רביעי הוא קמפיין וכל טרנד הוא הזדמנות מסחרית להגיע לוויראליות – מותגים הולכים על חבל דק, ויתכן וייפלו ממנו בקרוב.

בקיצור, אם יש לכם עמוד לשיווק עסק ציפורניים והשתמשתם בשיר של טיילור סוויפט – הישמרו לכם, יכול להיות שאתם כבר על הכוונת.