"הייתי ילדה שהבינה בגיל מאוד צעיר שהיא צריכה לשרוד"

בגיל 16, אחרי שהחפצים שלה הונחו בשקיות זבל מחוץ לבית, יובל טננהאוס מצאה את עצמה בלי כתובת קבועה ובלי מבוגר שאפשר להתקשר אליו. בחלק מהלילות היא ישנה אצל חברות שהכירו מעט מהסיפור שלה, ובאחרים פשוט חיכתה מחוץ לבית הספר עד שהבוקר יגיע.

"היו לילות שלא היה לי איפה לישון", היא מספרת בשיחה עם mako. "הייתי יושבת מחוץ לבית הספר ומחכה שהלילה יעבור. אז היה מגיע הבוקר, הייתי נכנסת לבית הספר וממשיכה את היום שלי כרגיל".

היום טננהאוס, בת 31 מתל אביב, היא יוצרת תוכן ויזמית בתחום הכושר, שעומדת מאחורי לאסו (Lasu), אפליקציית כושר ותזונה המציעה תוכניות אימון, סרטוני כושר בהתאמה אישית ותפריטי תזונה. אבל הדרך שלה לשם לא התחילה מאהבה לספורט, וגם לא מחלום ילדות להקים סטארטאפ. היא גדלה בירושלים, במשפחה עם שלושה ילדים ובמציאות שכללה קשיים כלכליים וסביבה שהיא מגדירה כלא בטוחה.

"מגיל מאוד מאוד קטן היה ברור שזאת לא סביבה בטוחה בשבילי", היא אומרת. "לא היה כסף לשום דבר. אנחנו שלושה ילדים, אני הבכורה, ולא היה כסף. גם לא באמת גדלתי בבית שלי, גדלתי בעיקר אצל סבתא שלי. ידעתי שהדמות המטפלת בחיים שלי, המקום הבטוח שלי, זאת סבתא שלי. היא נתנה לי, קנתה לי וטיפלה בי. כל דבר שרציתי היא עשתה".

כשהייתה בת 14 מתה סבתה מסרטן, וטננהאוס איבדה את האדם היחיד שהעניק לה תחושה של בית. "לתחושתי ממש נשארתי לבד בעולם. היא הייתה הבית שיכולתי לברוח אליו בכל פעם שהרגשתי לא בטוחה, בכל פעם שלא היה לי טוב או כשהייתי צריכה עזרה. ילדה צריכה שמישהו יעזור לה ויטפל בה. כשהיא נפטרה ממש נשארתי לבד בעולם".

היא ניסתה להסתדר בבית הוריה, אך לדבריה הניסיונות הסתיימו שוב ושוב בפיצוצים. "הייתי ילדה שהבינה בגיל מאוד צעיר שהיא צריכה לשרוד. אני עושה מה שצריך בשביל לשרוד, אין לי זמן לאגו, לרגש או לשום דבר". כשהייתה בת 16, נאמר לה שלא תוכל להמשיך להתגורר בביתה. "אמרו לי, 'את לא גרה פה יותר, תיקחי את הדברים שלך'. זרקו לי את כל הדברים בשקיות זבל, והן חיכו לי מחוץ לבית. אני בגיל 16 הולכת ומחפשת את עצמי בלי אף דמות מבוגרת לבקש ממנה עזרה".

טננהאוס החלה לעבוד במזנון של גן החיות, בחנות נעליים, בבייביסיטר ובכל עבודה נוספת שמצאה. "הלכתי ועבדתי כדי שלא אצטרך להתחנן לכסף מאף אחד. כשסבתא שלי נפטרה, הבנתי שיש לי רק את עצמי. אין מי שיעזור לי, אין מי שייתן לי, אין מי שיתמוך בי".

בדיעבד, היא רואה בעצמאות שנכפתה עליה גם מקור לכוח ותעוזה עד היום: "אני באמת יודעת שלא משנה מה, גם אם אני מחר מאבדת את התחתונים שלי, אני יכולה לקום מזה. זאת תחושת ביטחון מאוד עמוקה. יש לי ביטחון עצמי שאסתדר בכל סיטואציה".

רק בצבא הבינה עד כמה המציאות שבה חיה הייתה חריגה. בשיחה עם מש"קית ת"ש היא נשאלה אם יש לה בית והשיבה שהיא מתגוררת במחסן בלי שירותים, מקלחת, כיור או מזגן. "כל הסיפור הזה, אני בכלל לא ידעתי שזה סיפור. זאת פשוט הייתה המציאות שלי. רק שם נפל לי האסימון שאני חיה חיים לא רגילים, שהחיילות סביבי לא חיות את אותם חיים". היא שירתה כתצפיתנית והוכרה כחיילת בודדה ללא עורף משפחתי, אך גם עם הסיוע שקיבלה נאלצה לעבוד בכל יציאה מהבסיס כדי לממן את מחייתה.

השנים שבהן נאלצה להסתדר לבדה השפיעו גם על הקשרים שיצרה. "תמיד הרגשתי שאנשים בגיל שלי לא מבינים אותי, אז הסתדרתי עם אנשים שיותר גדולים ממני. חיפשתי אנשים שיכולים ללמד אותי ולעזור לי להבין איך קוראים חוזה שכירות או איך משלמים חשבונות, כי ילדה בת 17 או 18 לא יודעת לעשות את זה".

למרות שהיום היא מזוהה עם עולם הכושר, במשך שנים טננהאוס כלל לא אהבה להתאמן. השינוי הגיע בגיל 21-22, בעקבות שאלה שנזרקה לעברה מול אנשים אחרים. "מישהי שאלה אותי אם השמנתי. הייתי כל כך מובכת ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בכיתי יומיים ונרשמתי לחדר כושר. לא ידעתי מה אני הולכת לעשות שם ולא ידעתי מה המטרה שלי. רק כל כך נבהלתי שישאלו אותי אם השמנתי, שאמרתי, 'אני הולכת לעשות עם זה משהו'".

בתחילת הדרך היא התביישה לבקש עזרה מהמדריכים וניסתה בכל פעם מכשיר או תרגיל אחר, עד שהחלה להבין כיצד להתאמן. השינוי המשמעותי מבחינתה לא היה גופני בלבד. "את הביטחון העצמי שלי בניתי בעזרת חדר הכושר. את הביטחון שצברתי שם הצלחתי להוציא החוצה לחיים. ראיתי שפתאום אני יכולה לדבר עם אנשים ואני יכולה להביא את עצמי", היא אומרת.

לדבריה, האימון אפשר לה לבנות מחדש את האמון בעצמה. "כמה פעמים אתה מבטיח לעצמך משהו ולא מקיים? אתה אומר שתתחיל ביום ראשון ולא עושה, שתישן מוקדם או שתפסיק לעשן, אבל אתה לא עושה. אתה שובר את האמון הזה. כשאתה אומר, 'אני אקום בשש בבוקר ואלך לחדר הכושר', ואתה עושה את זה, אתה מוכיח לעצמך שאפשר לסמוך עליך. היכולת שלך לסמוך על עצמך היא מה שבונה את הביטחון".

באותה תקופה התגוררה בבאר שבע עם מי שהיה אז בן זוגה והיום בעלה. מתוך שעמום ובדידות החלה לצלם את האימונים שלה ולהעלות אותם לאינסטגרם, ובהדרגה קיבלה הודעות מנשים שרצו להתאמן אך לא ידעו מה לעשות בחדר הכושר. "נבנתה סביבי קהילה בלי ששמתי לב. היו לקוחות לפני שהיה סטארטאפ. אנשים אמרו לי, 'תגידי לי איך להתאמן, אני לא יודעת איך להתאמן'".

מתוך הצורך הזה החלה טננהאוס ב-2019 לפתח אפליקציה שתכניס לטלפון את המידע שהיא עצמה חיפשה בתחילת דרכה. "אמרתי לעצמי שאני יודעת שחדר הכושר ייתן לנשים את מה שהוא נתן לי. אני רק צריכה למצוא דרך להביא אותן ולהשאיר אותן שם. אני אתן להן להיות ביישניות, ובטלפון אשים את כל הידע". הגלגול הראשון של האפליקציה יצא ב-2020, חודשים ספורים לפני הקורונה. טננהאוס השקיעה בו את כספה והתמקדה בתוכניות לחדר הכושר, אלא שאז חדרי הכושר נסגרו והיא נאלצה להוסיף אימונים לבית.

לדבריה, לפני ההשקה גם המתכנתים שאליהם פנתה הזהירו אותה שאיש לא ישלם כדי להתאמן באמצעות אפליקציה. כיום היא מציעה תוכניות של 12 מאמנים בתחומים הכללים אימוני כוח, פילאטיס, יוגה וריצה, בעלות של 99 שקלים בחודש. לדבריה, בשנה האחרונה השתמשו באפליקציה כ-20 אלף משתמשים. "כולם אמרו לי, 'את תפסידי את כל הכסף שלך'. אז אמרתי, 'אז אני אפסיד את כל הכסף שלי, מה קרה כבר? בחיים ישנתי על ספסל. מה, אני אפסיד כסף כי רציתי להקים אפליקציה?'. אני יכולה לקחת סיכונים כי אני סומכת על עצמי שאצא מזה".

לצד העסק היא ממשיכה ליצור תוכן, ומשתדלת לדבר גם על כישלונות, ימים רעים ועלייה במשקל. "אני לא עושה את זה כדי להיראות אותנטית. אני פותחת מצלמה ומשקפת את הכל. היה חרא, היה טוב, הצלחתי, לא הצלחתי, עשיתי שכונה, עליתי במשקל. מה שיש, זה מה שמתורגם כמה שאפשר". גם בעידן שבו בינה מלאכותית יכולה לבנות תוכנית אימונים בתוך שניות, היא מאמינה שהקשר עם האדם שמאחורי התוכנית יישאר משמעותי. "אנשים ירצו סטמפה של בן אדם אמיתי שהם מכירים ואיזשהו חיבור אנושי. אפשר לשלב המון AI ועדיין לשמור על זה אנושי".

למרות הביטחון והעצמאות שבנתה, יש דברים שלא נעלמו. כשהיא רואה ברשת אנשים שחוזרים לבית הוריהם ומקבלים מהם אוכל, כביסה או פשוט תחושה שמישהו מטפל בהם, היא מרגישה, כהגדרתה, "עקצוץ קטן". לדבריה, היא אינה בקשר עם הוריה ולא ראתה אותם יותר מעשור. "אני אומרת, 'וואי, איזה כיף זה בטח ללכת לבית שמטפלים בך, שעושים לך כביסה'. זה מעקצץ, כן".

ועדיין, היא מסרבת לראות בנקודת הפתיחה שלה גזר דין. "מאוד חשוב לי להעביר את הנקודה שנקודת הפתיחה שלך היא רק נקודת הפתיחה, והיא לא קובעת שום דבר. זה יותר קשה מאחרים, אבל אפשר לעשות הכל. יש לי אמונה אמיתית שדווקא אנשים שבאים מרקע יותר קשה יכולים להצליח יותר. אנשים יכולים לעשות דברים מטורפים, הם רק צריכים למצוא את הכוח בתוכם".