"זה אחד הנושאים היחידים שיש עליו קונצנזוס - בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים"

בעולם המערבי הולכת ומחריפה המערכה עם פלטפורמות המדיה החברתית: אוסטרליה הייתה המדינה הראשונה שבה נכנס לתוקף חוק האוסר שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 16, בריטניה ומדינות נוספות באירופה ובארה"ב מקדמות צעדים להגבלת גישה ופיקוח מחמיר, ובימים אלו ממש מתנהל בבית משפט פדרלי בארה"ב משפט מרכזי שבו 29 מדינות תובעות את מטא, בטענה שיצרה במכוון מנגנונים ממכרים ופגעה בבריאות הנפש של בני נוער תוך הסתרת המידע מהציבור.

בישראל, סקר דעת קהל חדש שערך מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה ונותח בידי ד"ר טל אלוביץ', מראה כי הסדרת פעילותן של הרשתות החברתיות היא אחד הנושאים המוסכמים ביותר בציבור הישראלי: 81.6% מהאזרחים סבורים שחשוב שמדינת ישראל תסדיר בחקיקה את פעילות הרשתות החברתיות, ורק 9.2% סבורים שניתן לסמוך על הרשתות שיפקחו על עצמן ללא התערבות המחוקק הישראלי.

הממצא המשמעותי ביותר לצורכי מדיניות אינו רק עוצמת התמיכה אלא פריסתה: זהו אחד הנושאים הבודדים בישראל שאינו נחלק לפי ימין ושמאל, ואינו נחלק לפי מידת דתיות. בקרב הציבור היהודי לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין מצביעי ימין, מרכז ושמאל, וכן בין חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. כמו כן, לא נמצא הבדל מובהק בין גברים לנשים.

הגנה על ילדים בראש סדר העדיפויות

כאשר הציבור נדרש לבחור תחום אחד בלבד שבו ההסדרה דחופה ביותר, התשובה חד-משמעית: הגנה על ילדים נבחרה על ידי 47.8% מהציבור – יותר מפי שניים מכל תחום אחר. תחום ההונאות וההתחזות הגיע למקום השני עם 27.2%, כך ששני התחומים יחד מהווים עדיפות עליונה עבור 75% מהציבור. אחריהם דורגו בוטים והשפעה זרה (13%), פרטיות (6.2%), אחריות לאלגוריתמים (2.8%), שקיפות (1.2%), ורק 1.8% סבורים שאין צורך בהסדרה כלל.

הדחיפות בנושא הונאות מגיעה על רקע נתון לפיו אחד מכל שלושה ישראלים (34%) נחשף בעצמו או במשפחתו הקרובה להונאה או לנזק ברשת חברתית.

תמיכה רוחבית בכל כלי ההסדרה:

• 86.4% תומכים בהטלת אחריות על הרשתות לתכנים שהן מקדמות (90% בציבור היהודי, 72% בערבי).

• 86.2% תומכים בחיוב אימות שמאחורי כל חשבון עומד אדם אמיתי (90.2% בציבור היהודי, 70% בערבי).

• 86% בעד חובת סימון בוטים (91% בציבור היהודי, 66% בערבי).

• 79.4% בעד מאבק של כל המפלגות בהשפעה זרה על הבחירות (83% בציבור היהודי, 65% בערבי).

• 79% בעד הגבלת השימוש המסחרי במידע אישי (82% בציבור היהודי, 67% בערבי).

• 75.8% תומכים בקביעת גיל מינימום של 16 לפתיחת חשבון (78.5% בציבור היהודי, 65% בערבי).

התמיכה בהתערבות המחוקק נובעת מחוסר אמון עמוק ביכולתן או ברצונן של הרשתות לפקח על עצמן: רק 12.8% סומכים על הרשתות שיגנו על פרטיות המשתמשים ללא פיקוח ממשלתי. בנוסף, החשש מפגיעה בחופש הביטוי – הטיעון המרכזי נגד הסדרה – אינו מגייס רוב, ורק 31.4% מהציבור סבורים שבגללו עדיף להימנע מהתערבות המדינה.

הפער בין העיקרון לנכונות האישית

לצד התמיכה של 86.2% בחיוב הרשתות לוודא שמאחורי כל חשבון עומד אדם אמיתי, כאשר השאלה הופכת לאישית – האם היית מוכן בעצמך להזדהות מול תעודת זהות – התמיכה נחתכת ל-49.2% בכלל הציבור (54.5% בציבור היהודי ו-28% בציבור הערבי). עם זאת, חשיפה לנזק משנה את התמונה: בקרב מי שנחשפו לנזק ברשת, הנכונות לאמת זהות מול תעודת זהות מזנקת ל-62.4% (לעומת 42.8% בקרב מי שלא נחשפו), והתמיכה בחקיקה מגיעה ל-87.1% (לעומת 79.5%).

פערים בין דורות ומגזרים

• הבדל בין-דורי בעוצמה, לא בכיוון: התמיכה בהסדרה חוצה את כל קבוצות הגיל (79.5% בקרב בני 18–34 לעומת 82.9% בקרב בני 55 ומעלה). עם זאת, ככל שהגיל עולה, שיעורי התמיכה בכלים הספציפיים גבוהים יותר: תמיכה בחובת סימון בוטים עומדת על 77.3% בקרב בני 18–34 לעומת 92.1% בקרב בני 55 ומעלה; גיל מינימום 16 נתמך על ידי 65.9% מהצעירים לעומת 81.6% מהמבוגרים.

• דפוסי הציבור הערבי: בציבור הערבי נמצא רוב ברור בעד הסדרה בכל הכלים (בין 65% ל-73%), אך בעוצמה נמוכה יותר מאשר בציבור היהודי (פערים של 11 עד 25 נקודות אחוז). בנוסף, תחום הפרטיות דורג על ידי המשיבים הערבים כדחוף בהרבה להסדרה – 18% לעומת 3.2% בציבור היהודי. האמון ברגולציה עצמית עומד על 20% בציבור הערבי לעומת 6.5% בציבור היהודי.

הסקר בוצע עבור מכון ברנדייס בקרב מדגם מייצג של 500 בני 18 ומעלה בישראל (400 משיבים יהודים ו-100 ערבים) באמצעות מדגם אינטרנט של חברת iPanel בשיטת מכסות בין ה-23 ל-28 ביולי 2026, עם טעות דגימה מרבית של ±4.4% ברמת ביטחון של 95%.

"ישראל נרדמת בשמירה, החובה היא על היצרן"

עו״ד יהודית פינטוב, עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס ומחברת הדוח "לכודים ברשת", מסבירה ל-mako כי הממצאים משקפים קונצנזוס נדיר אך מדגישים את הפער העמוק מול הנעשה בעולם: "בכל העולם יש רגולציה שמגינה על ילדים ונוער, ורק אצלנו בישראל צרצרים, דממה. הסקר מראה שיש הסכמה גורפת מקיר לקיר – ימין, שמאל, דתיים וחילונים – שכולם מסכימים שהגנה על ילדים זה הדבר שהכי דחוף להסדיר. בעולם המערבי הנושא הזה הוא לחלוטין חוצה מפלגות, מתוך הבנה שהרשתות החברתיות הפכו למרחב מסוכן לילדים".

לדברי פינטוב, הטענות בדבר חוסר היכולת לאכוף איסורים והשימוש של בני נוער ב-VPN אינן פוטרות את החברות מאחריות: "האחריות לאכיפה לא מוטלת רק על המדינה, היא חייבת להיות מוטלת על הפלטפורמות. מדובר בחברות הטכנולוגיה הכי חזקות והכי עשירות בעולם, עם הכנסות שעולות על תמ"ג של מדינה קטנה. זה אתגר טכנולוגי שהן יכולות וצריכות לפתור. בדיוק כפי שיצרן רכב אחראי לתקינות הבלמים וחגורות הבטיחות ולא מאשים רק את הנהג, כך גם הפסיקות האחרונות בארה"ב קובעות שלרשתות יש אחריות של יצרן".

פינטוב מתייחסת גם לטענות על יעילות החוק באוסטרליה ומשווה את המהלך לרפורמות בריאותיות היסטוריות: "במונחים של רגולציה על בריאות הציבור, גם אם בשלב ראשון החוק הוביל ליציאה של 20% או 40% מהמשתמשים מהרשתות – זה הישג משמעותי מאוד. כשאסרו על עישון במקומות ציבוריים באנגליה ב-2007, השיעור ירד בהתחלה בשניים-שלושה אחוזים בלבד, אבל עשור לאחר מכן כבר היו שני מיליון מעשנים פחות. זה תהליך שלוקח זמן, ובאוסטרליה כבר כעת כ-60% מההורים מדווחים על שינויים התנהגותיים חיוביים וכ-40% מדווחים על יותר אינטראקציות ומעורבות משפחתית".

לדבריה, ישנו בסיס מדעי מוצק לפגיעותם של צעירים: "הקורטקס הפרה-פרונטלי במוח, שאחראי לוויסות רגשי, מתפתח רק לקראת שנות ה-20 לחיינו, וזה מה שהופך את הילדים והנוער להרבה יותר פגיעים לנזקי הרשתות. הרשתות החברתיות יודעות את זה היטב. מסמכים שנחשפו על ידי חושפי שחיתויות ומחקרים פנימיים הראו כיצד נערות נפגעות מתכנים של דימוי גוף ומתוכן פרו-אנורקסיה שפוגעים קשות בבריאותן הנפשית. מתי הן התחילו להכניס פרופילים מוגנים לצעירים? רק כשהתחילה הרגולציה והלחץ הציבורי".

פינטוב מפרטת מהם הצעדים הדחופים שעל מדינת ישראל לנקוט:

"מגבלת גיל 16 היא הכרחית ומובנת מאליה, אבל היא בשום אופן לא מספיקה – אסור שאחרי גיל 16 הכל יהיה מותר ויהפוך לג'ונגל". לדבריה, ישראל צריכה לבצע שורת צעדים מעשיים:

• אימוץ חקיקה בין-לאומית: ליישר קו עם החקיקה האירופית המתקדמת – ה-DSA וה-DMA, וכן למסדיר מנגנוני 'הודעה והסרה' מהירים.

• הטמעת Safety by Design: שהבטיחות תהיה ברירת המחדל כבר בשלב תכנון המוצר, ולא להמתין שילד ייפגע כדי להסיר תוכן.

• טיפול באלגוריתמים והמלצות תוכן: ניסויים מראים שתוך 6 דקות בלבד האלגוריתם ממליץ לילדים על תכנים מזיקים, כולל הסברים על פגיעה עצמית. יש להגביל בחקיקה את ההמלצות האוטומטיות.

• עצירת מנגנוני התמכרות: להגביל מנגנונים שמייצרים Engagement מניפולטיבי, בדיוק כפי שעשתה מדינת ניו יורק עם הגבלת התראות Push בשעות הלילה ודחיפות אלגוריתמיות.

• החזרת המשילות ואחריות משפטית: לחייב את הרשתות למנות נציג רשמי בישראל שניתן להמציא לו כתבי בי-דין, ולחייב מנגנוני דיווח מקומיים שפועלים בזמן אמת ולא דרך מוקדים מעבר לים שסגורים בימי ראשון.

"מה שמניע את הרשתות בסוף זה אך ורק שיקולי רווח", מסכמת פינטוב. "רואים שתמיד, כשיש להן אפשרות בחירה, הן בוחרות ברווח וב-Engagement על פני הביטחון והבטיחות של הילדים שלנו. המנגנונים האלה עוצבו על ידי הפסיכולוגים ואנשי המחשבים הטובים בעולם – אין לנו סיכוי מולם, ובטח שלילדים אין סיכוי מולם. הנתונים של מוקד 105 על אלפי פניות בגין בריונות, שיימינג ואתגרי רשת מסוכנים כמו אתגר הקרוסלה שהביא ילדים למיון, הם רק קצה הקרחון. תפקיד הממשלה, ללא קשר לזהותה הפוליטית, לקבוע כללי משחק חדשים שיגנו על הילדים שלנו".

ממכון ברנדייס נמסר: "בישראל של 2026 נדיר למצוא נושא שזוכה לתמיכה כה רחבה אצל כלל הציבור כפי שזוכה לו אסדרת הזירה הדיגיטלית. בימין, במרכז, בשמאל, יהודים וערבים, חילונים ודתיים - כולם מסכימים על הצורך להשליט סדר במערב הפרוע ברשתות החברתיות.

"ישראל, שמובילה עולמית בטכנולוגיה, נמצאת בפיגור מהותי בתחום ביחס לדמוקרטיות אחרות בעולם. הישראלים מבינים שאי אפשר להסתמך על הרצון הטוב של תאגידי ענק זרים שמחויבים לבעלי המניות שלהם ולא לחברה הישראלית. הזמן לפעול בנושא הוא אתמול, הפתרונות באירופה כבר מוכנים ומיושמים".