"ראיתי יותר מדי מוות": ההייטקיסט שחזר עם פוסט-טראומה מהמילואים ורוצה לעזור לאחרים

מיזם TechHeal, פרויקט טכנולוגי-חברתי לפיתוח כלים עבור מתמודדי פוסט-טראומה בישראל, יגיע לשיאו באירוע האקתון בתל אביב שייערך ביום ראשון הקרוב, 26.7 בשעות אחר הצהריים. האירוע מתקיים בשיתוף עמותת מטיב - המרכז הישראלי לפסיכו-טראומה ו-TechGym, קהילה מקצועית של למעלה מאלף מומחי טכנולוגיה, ובהנחיית הדר מרקס.

"ב-7 באוקטובר לא הייתי יכול לשבת מול הטלוויזיה ולראות שמספר ההרוגים והחטופים כל הזמן עולה", מספר ל-mako אלכסנדר פרומן, בן 46 ממודיעין, נשוי ואב לבן 13, שלחם במילואים ומתמודד עם פוסט-טראומה. "החלטתי שאני יוצא לחפש איפה להתנדב, וחוזר למילואים אחרי פטור מצה"ל שכבר היה לי. לקחתי אוטו, הלכתי לסופר והעמסתי צ'ופרים. אני גר במודיעין והתחלתי לנוע דרומה, עד ששוטרים עצרו אותי ואמרו שמעבר לזה יש לחימה. התחלתי לחפש שטחי כינוס והתרעננות, לחלק את המצרכים לחיילים, וגם לתפוס קצינים ולשאול איך אני יכול להתגייס".

לדבריו, כחייל שירת כנהג בגדוד רותם בגבעתי, כתומך לחימה שהיה "כל הזמן בפנים" בתקופת גוש קטיף. "הלכתי לקבוצה בוואטסאפ שמגייסים במילואים, שלחתי קורות חיים צבאיים לכל תפקיד שמתאים. חזרו אליי מסיירת יהונתן, יוצאי סיירת נח"ל לשעבר, וגייסו אותי להיות נהג פינוי במחלקת מסייעת. זה היה ב-12.10. אז התחילו המילואים שלי, שנמשכו 383 ימים".

"היינו בגבול הצפון, ממש על הגבול, על הגדר", מספר פרומן על המילואים. "חטפנו טילים, השבנו אש, עשינו פעולות יזומות ועוד כמה סבבים. במבצע פיצוץ הביפרים הייתי שם בלבנון. אחר כך הייתי בקו בפתיחת ציר מורג בדרום הרצועה, נכנסנו פנימה ביולי, לפני שנה בדיוק ב-2025. נכנסנו לרפיח, עברנו לח'אן יונס. היו כל מיני אירועים שבהתחלה לא התייחסתי אליהם. ראיתי מוות, יותר מדי מוות".

הסבב שלו הסתיים, לדבריו, בדיוק עם הפסקת האש עם חמאס באוקטובר 2025. "הייתה תחושה שהחטופים חוזרים, ואני הרגשתי ניצחון כי לי היה חשוב שהחטופים יחזרו, בכל המטרות האחרות לא האמנתי אף פעם. סיסמאות אני לא קונה, יש דברים שאפשר לבצע ויש כאלה שלא. אמרתי שהנה אני חוזר לפטור, משימתי תמה. גם המשפחה שלי ביקשה שאסיים כבר".

אחרי השחרור התחילה, לדבריו, הידרדרות. "לא הבנתי מה קורה. פתאום אני לא מרגיש 100%, לא יכול לעשות דברים, מבולבל. התחילו בעיות בתפקוד בעבודה. אני דאטה סיינטיסט, וגם סיימתי לעבוד בעקבות הבעיות. הייתה לי פסיכולוגית שהציעה לי לבוא לטיפול, להיבחן ביחידה של הלם קרב. עשו לי מבחנים, חזרו אליי: 'אנחנו רואים לפי כל הסימנים שאתה סובל מפוסט-טראומה, ניקח אותך למעקב'".

"הופתעתי שדי מהר הציעו לי טיפול קבוצתי", פרומן מעיד. "הייתי מוכן שזה ייקח יותר זמן. המערכת עשתה רושם שהיא אמורה להיות איטית, והם הפתיעו אותי. התחלתי טיפול קבוצתי, ואני בטוח שזה היה פקטור". הטיפול הסתיים ביוני האחרון אחרי חצי שנה.

בהמשך פרומן נרשם לקורס AI של גוגל באוניברסיטת רייכמן ("העולם השתנה") והשתלב בקהילות של מפתחים בבינה מלאכותית. להאקתון הגיע בעקבות הודעה ממיכל הרשקוביץ', מייסדת TechGym, שכתבה לו כי היא מחפשת סניורים שיסייעו בהתנדבות בהאקתון למען פוסט-טראומטיים. "חשבתי שזה מעניין, כי זה מתלבש עליי ממש - גם יש לי רצון לעזור, ואני בעצמי בנסיגה מפוסט-טראומה", הוא אומר. "כשאני יוצא מפוסט-טראומה, אני לא חושב שיצאתי עד הסוף, אבל הרגשתי שאני צריך להיות כל הזמן בעשייה, לא להיות לבד. באופי אני בן אדם יוזם, יש לי מלא רעיונות כל הזמן".

במסגרת קבוצת "צוות 8", שמונה כ-10-13 אנשים, התגבשה פלטפורמת "כתף", שנועדה לייצר רשת תמיכה קהילתית למשפחות של מתמודדים עם פוסט-טראומה על רקע צבאי. הפלטפורמה כוללת סינון של מתנדבים ושמירה על אנונימיות המשפחות, וההשראה היא ארגון "ידידים" הוותיק, שמסייע לאנשים שנתקעו בדרכים או צריכים סיוע עם הרכב.

"בקבוצת 'צוות 8', הדיונים היו איזה רעיון עושים, וכל הזמן סביב עבודה פסיכולוגית", מספר פרומן. "אמרתי - אנחנו לא פסיכולוגים. הרגשתי שהמערכת די נותנת פתרון בקטע פסיכולוגי, אבל בן אדם חי 24 שעות ולא שעה בשבוע. ויש מעגל, יש משפחה שגם סובלת. אני נשוי עם ילד בן 13, ורואה בעצם שצריכים גם לעזור להם. פתאום הייתה לי הברקה: אפשר לחבר את האופי של ישראלים שאוהבים לעזור למשפחות שצריכות עזרה, כמו ארגון 'ידידים' בדרכים. ארגון מדהים. למה אי אפשר לעשות סוג של קופי פייסט לבעיה שיש לנו?".

המערכת שהוא מתאר פועלת כפלטפורמה דיגיטלית או אפליקציה: מצד אחד משפחות נרשמות כדי לבקש עזרה במטלות יום-יומיות, ומצד שני מתנדבים מתחברים אליהן לפי התאמה, בראש ובראשונה מיקום גיאוגרפי. "כשיש פוסט-טראומה הכל נופל על האישה או על הבעל, ויכול לצמוח אנטגוניזם לא בכוונה", הוא אומר. "יותר קל לבקש עזרה מפלטפורמה מאשר מחברים שלא נעים לבקש מהם".

לפי התכנון, ההתנדבות מחולקת לרמות לפי אזור: תמיכה מרחוק כמו סיוע עם מילוי טפסים, טלפונים ובירור מידע, עזרה בפתח הבית כמו קניות, איסוף חבילה מהדואר או טיול עם כלב, ועזרה בבית כמו בישולים, בייביסיטר וניקיונות.

"אנשים באים ועוזרים ומקבלים סוג של פאצ'ים, רצינו לתת איזה פרס סימבולי", אומר פרומן. המוצר עדיין לא קיים, רק בדמו, אבל מבחינתו, גם אם הם יזכו ביום ראשון בהאקתון וגם אם לא, הם ימשיכו לעבוד עליו. "מחקרים באוניברסיטת תל אביב מראים שכמות הפוסט-טראומטיים עד 2028 תגיע ל-50 אלף אנשים. אנחנו מקווים שייראו את הרעיון אנשים שירצו לקחת את זה הלאה. אין פה רווח כספי, הרווח הוא חברתי".

במקביל, פרומן מנסה לחזור לשוק העבודה. "לקחתי פרק זמן לנוח, עשינו טיול בר מצווה לבן שלי למונדיאל לארה"ב. חזרנו ועכשיו אני צריך להתפרנס. הפוסט-טראומה לא נעלמת, זה בגלים, פשוט אני צריך להיות מוכן ולדעת להתמודד עם זה".

הוא מוסיף: "התחלתי לחפש עבודה, וזה גם חשוב לי, למרות שלא פשוט עכשיו בשוק. אני בראיונות. לפעמים מספר שאני פוסט-טראומטי, ולפעמים לא - אני מפחד שזה יפגע בי. היו כבר פעמים שסיפרתי, ואני רואה את השינוי בפנים שלהם, באינטראקציה איתי באותה שיחה, ברגע שאני מספר. נכון שיש הרבה מודעות היום, אבל ארגונים שצריכים להרוויח לא רוצים לקחת סיכונים, ואני מבין את זה. אני בטוח שזה בקטע טוב".