"אני מבינה שרוב האנשים גרים במרכז. אבל תעסיקו אנשים בדרום"

ב-7.10 מרסל ויידה, מייסדת ומנכ"לית חברת Good Quality, הסתגרה שעות בממ"ד בביתה בשדרות יחד עם בעלה וחמשת ילדיה - הגדול רק בן 3, הקטנות תאומות בנות פחות מחודש. בסוף אותו יום שחור, שבו שמעו יריות ממש מחוץ לפתח ביתם, היא גילתה שאחד העובדים שלה בחברה, אריאל קוניו, נחטף לעזה.

"זה היה ממש מחוץ לבית. שמענו יריות. גם אריאל לא ענה, והבנו שקורה משהו בקיבוץ", היא מספרת ל-mako. "כבר אחרי הצהרים שלחנו הודעות לכולם, היה יום שבת, ובמוצאי שבת כשהתחילו לענות, הבנו שקרה משהו חריג עם אריאל, כי הוא היחיד שלא ענה. בשעה 23:00 הבנו שהוא חטוף. אנשים מאוד קרובים אלינו נפגעו, נרצחו, אנשים שעבדתי איתם נרצחו במסיבה. הורים של ילדה מהגן של הילד שלי נרצחו. חווינו את כל הטראומות.

"באותו יום ברחנו. אני הייתי במצב לא טוב נפשית. התקשרתי לסגן ראש העיר, אני עובדת עם העירייה, ואמרתי לו שאני חייבת לצאת. הוא אמר לי, 'אל תצאי', בערב התקשרנו שוב ואמרתי לו שאני חייבת לצאת. פשוט התעלפתי כמה פעמים באותו יום, לא הצלחתי לסבול את השעות מורטות העצבים, כל השעות בממ"ד, עם התינוקות. היו לנו חברים מנתיב העשרה שנעלם לנו הקשר איתם, הם הספיקו לנו להגיד שיש להם מחבלים בבית. בסוף, פוצצו להם את הבית, אבל הם ניצלו בנס".

בסביבות 19:00-20:00 המשפחה החליטה לברוח. "יצאנו עם פיג'מות, ברחנו, ראינו מראות קשים בדרך. אני ובעלי. פשוט ברחנו, נסנו על נפשנו. נסענו לאחותי בגן יבנה. היינו אצלה תקופה, אחרי שבועיים עלינו לטיסה לקפריסין. להתאוורר, משם טסנו לקולומביה למשפחה של בעלי, שהוא יליד המדינה ועלה לכאן בגיל 18. יצאנו בידיים ריקות, בלי עגלות אפילו".

"המטרה שלנו לקדם חברתית את הפריפריה"

ויידה, בת 36, מומחית בעלת ניסיון של יותר מעשר שנים בבדיקות תוכנה ואוטומציה, התגוררה בשדרות במשך 3 שנים עד ה-7.10. שם גם נמצאו משרדי החברה שלה, המתמחה בבדיקות תוכנה ובפיתוח אוטומציה, שנפתחה בשנת 2018. ויידה זיהתה את הצורך של חברות קטנות ובינוניות בשירותי בדיקות איכות מקצועיים, שיעזרו להן לשחרר מוצרים ברמה גבוהה וללא תקלות.

גוד קוואליטי, שמונה כ-25 עובדים ויושבת כיום באופקים, מעניקה שירותים לחברות, סטארטאפים וארגונים במגוון תחומים כמו פיננסים, אנרגיה, בריאות, חקלאות, מסחר מקוון ובינה מלאכותית, ובין לקוחותיה אפשר למצוא חברות כמו פזגז, איתוראן ועוד.

"המטרה שלנו היא לקדם חברתית את הפריפריה, לתת שיוויון תעסוקתי ומקצועי לאנשים בדרום, ועבודה שקרובה לבית שלהם, כדי שלא יצטרכו לבלות שעתיים לכל כיוון על הכבישים מדי יום", מספרת ויידה.

"אנחנו משתפים פעולה עם עיריות אופקים, שדרות ונתיבות, וכן עם משרדי התעסוקה והכלכלה. אנחנו מעבירים קורסים בשיתוף פעולה עם הגופים האלו כדי להכשיר את האוכלוסייה כבודקי תוכנה, ולאחר מכן קולטים אותם לעבוד אצלנו בחברה. רוב הקורסים הם מסובסדים, והמחיר הוא החל מ-1,500 שקל לקורס של כמה חודשים".

באחד הקורסים שהעבירה מטעם Good Quality Academy, השתתף אריאל קוניו, בשיתוף פעולה עם ארגון מעברים נגב מערבי. לאחר מכן התחיל לעבוד בחברה. "אחרי קורס של 9 חודשים, הוא עבד אצלנו שנה-שנה ומשהו, וטס עם ארבל לדרום אמריקה. חיכינו שיחזור מהטיול, וקצת לפני שחזרנו לעבוד, ביום הארור הזה הוא נחטף". היא אומרת.

ויידה מספרת כי תיפגש עם קוניו בקרוב. "אנחנו מחכים לו, נותנים לו את הספייס שלו, את הזמן שלו, אחרי הכול הוא היה שנתיים בשבי. מה שהוא יחליט, אנחנו פה בשבילו".

"אם בארץ אנחנו דג זהב, בדרום אמריקה אנחנו הכריש"

כשהמלחמה החלה, המשרד בשדרות נסגר למשך כמה חודשים, עד שנפתח מחדש כאמור באופקים. במקביל, ויידה ניצלה את שהותה בחו"ל, והרחיבה את החברה גם לשוק הבין-לאומי: היא פתחה חברה במיאמי בארה"ב, התחילה לפתח מוצרים עצמאיים כמו TurnoYa לניהול מספרות וספא, שכבר רץ בקולומביה במעל 20 סניפים, וגם בנתה סוכני AI שמסייעים לעסקים למכור ולתת שירות. כל זה תוך שמירה על העיקרון: שהעבודה עצמה תיעשה מהפריפריה, כאן בארץ. היא עצמה ומשפחתה חיים על הקו, ומגיעים לישראל אחת לחודש וחצי בערך, כאשר ילדיה לומדים בגני ילדים בקולומביה.

על השוק בדרום אמריקה אומרת ויידה: "בארץ יש הכול מהכול, הטכנולוגיה מאוד מפותחת, יש המון חברות סטארטאפ, אבל במדינות אחרות זה לא ככה. אם בארץ אנחנו דג זהב, אז בדרום אמריקה אנחנו הכריש. הכל עדיין עובד שם ידני ובניירות. אנחנו מפתחים כל מיני מוצרים שלנו פנימיים לתפעול של סלוני יופי, עבור כל הניהול של העסק - מקופה, חשבוניות, קמפיינים וניהול הלקוחות. מוכרים אותו פה ממש חזק".

איך מצב ההייטק בפריפריה?

"המצב לא טוב, מבחינת ההייטק. כמה שמנסים כן לדחוף אותו, עם יוזמות של המדינה, זה עדיין קשה, ועדיין הולך לאט. קשה לפתוח חברה בדרום. אני מבינה שרוב האנשים גרים במרכז. אבל תעסיקו אנשים בדרום, תנו להם הזדמנות. אנחנו מכשירים את האנשים, ונותנים להם ליווי ומענה מקצועי. אם כל חברה תיתן משרה-שתיים לאנשים בפריפריה, זה יצטבר לכמה מאות משרות. בסוף זה משנה חיים, יש לנו בן אדם שעבד בסופר, גם אבא שלו היה מנהל בסופר, ועכשיו הוא עובד כבר 5 שנים בהייטק".

לשדרות, היא אומרת לצערה הרב לא תחזור, ולא עם הילדים. "הגדול שלי שהיה בן 3 ממש זוכר את זה, הוא היה בטראומה בהתחלה. היה ברגרסיה מטורפת, וצועק כל הזמן. כל השאר היו תינוקות. אני לא רוצה שיחוו את זה או יחזרו למצב הזה, למצב שאני צריכה להעמיד אותם בסכנה. אף אמא לא רוצה לחוות את זה, את מה שחוויתי".