11 אלף כניסות בערב אחד: האפליקציה ששלי יצרה להאלווין יצאה מגבולות השכונה שלה

נראה שהשנה, יותר מתמיד, לא היה אפשר לחמוק מהאלווין, ליל כל הקדושים, שגם יצא בסוף השבוע וגם בשנה שבה כל אירועי פורים כזכור התבטלו (ועל רקע חוסר ודאות מסבב שלישי עם איראן). הפעם נראה שהחגיגות, שכצפוי גררו דיונים בעד ונגד ברשתות החברתיות, לא התרכזו בתל אביב ובמרכז בלבד, אלא התרחבו לערים נוספות בישראל.

מה שעוד עזר למיסוד שלהן הוא הווייב קודינג, העובדה שכל אחד יכול בקלות יחסית לבנות אפליקציה או אתר לניהול כל העסק הלוגיסטי. שלי בונדר, בת 42 מקריית אונו, יועצת מוצר ו-UX ואמא לשניים (בני 8 ו-5), בנתה בהתנדבות את פלטפורמת BooRoute, אשר חרגה מגבולות השכונה שלה והתפשטה בארץ ובעולם.

היא מספרת כי בליל החג יצאו 2,499 ילדים לטריק-או-טריט באמצעות האפליקציה, שהופעלה ב-79 שכונות בשש מדינות: ישראל, ארה"ב, בריטניה, גרמניה, יוון ואוסטרליה. בסך הכל סומנו במפות 1,153 משפחות, ובמהלך הערב עצמו נרשמו כ-11,000 כניסות למערכת. בישראל לבדה השתתפו 36 שכונות, 943 משפחות ו-1,903 אנשים.

הרעיון לאפליקציה נולד מתוך תסכול אישי של בונדר מהשנה שעברה. "אנחנו רק שנה שעברה הצטרפנו לאירועים בשכונה שלנו", היא מספרת ל-mako. "קיבלנו טופס אקסל עם כל הכתובות של הבתים שמחלקים ממתקים, וזה נורא מעצבן להסתכל על אקסל בטלפון כשאת עם ילדים, ועולים במעלית, יורדים במעלית, אין פתאום קליטה, ואת לא יודעת אם נגמרו הממתקים או לא".

מעבר לסרבול, בונדר, שמסבירה ש"המוח של מנהלי מוצר אף פעם לא באמת מפסיק לעבוד", זיהתה בעיה נוספת: "דיברתי עם המארגנת והיא אמרה שהפרטים של אנשים יוצאים מהקבוצה, ומלא אנשים לא מהשכונה באים ואז נגמרים הממתקים. אז ככה התחילו להסתובב לי המחוגים. השנה פניתי למארגנת ואמרתי לה: 'תקשיבי, אני אבנה אפליקציה לשכונה'. לא המצאתי את הגלגל, הרבה שכונות בונות אפליקציות לעצמן השנה בגלל הפריצה של ה-AI".

בונדר ישבה ובנתה את המערכת, שהיא למעשה אפליקציית ווב, במשך שבועיים באמצעות קלוד קוד. "יצרתי את האפליקציה קודם כל לשכונה, התחלתי לקבל פידבקים מהמארגנת, ואז פתאום עוד שכונות מסביב שאלו אותי לגבי זה. נפל לי האסימון שיש פה יוז קייס קצת יותר רחב, והחלטתי לעשות את זה מוצר גנרי".

המערכת מאפשרת למארגנים להגדיר את רחובות השכונה, לסמן בתים שמחלקים ממתקים, ולציין מאפיינים מיוחדים כמו ממתקים ללא אלרגנים, פינוקים טבעוניים או כניסות נגישות ללא מדרגות. בזמן אמת, המשפחות מעדכנות במפה אם יש שפע של ממתקים, אם המלאי עומד להסתיים או שהסתיים לחלוטין – כך שהילדים אינם דופקים על דלתות סגורות.

נושא הפרטיות היה קריטי עבור בונדר כבר מהשלב הראשון. המפה נשארת נעולה ופרטית, ונפתחת רק שעה אחת בלבד לפני האירוע. "את חייבת להתחבר עם האימייל שלך, וגם בתוך השכונה לתת מספר טלפון, כי יש פה נושא מאוד חשוב שזה הפרטים האישיים של אנשים – הכניסות לבית, הקודים של הבניינים, תמונות של הבית. הכל סופר מאובטח, ואני עומדת בתקנים של GDPR, תקני הפרטיות האירופיים, כי היה לי מאוד חשוב לפתוח את זה גם לחו"ל ושירגישו בטוחים".

כדי למנוע זליגת מידע, צילומי מסך באפליקציה מדווחים למערכת, ורק כתובות מאושרות בתוך גבולות השכונה יכולות להירשם. "היו לנו סיטואציות – היה לי מישהו מהשכונה שניסה להירשם בכתובת מזויפת, והייתה מישהי ששמה את הכתובת של אחות שלה", מציינת בונדר. בנוסף, עבור ילדים שאינם מחזיקים בכתובת אימייל משלהם, פותח מנגנון סריקת קוד QR חד-פעמי המאפשר להם לצפות במפה ישירות מהמכשיר שלהם.

לצד הפונקציונליות שולבו גם אלמנטים משחקיים, כמו דמות רוח רפאים קטנה על גבי המפה ותחרות לייקים שכונתית על עיצוב הבתים. "זה היה נורא מגניב. אני פותחת את הדלת לחלק ממתקים, יש שם איזה ארבע-חמש טינאייג'ריות, והן אומרות: 'וואו, איזה קישוטים מגניבים, ניתן לך לייק', ואני רואה שהן מסתכלות בטלפון לאן ללכת לכתובת הבאה – וזה באפליקציה שאני עשיתי".

איך פרסמת את האפליקציה?

"בניתי עמוד נחיתה ותרגמתי את הפלטפורמה לשש שפות, בהן אנגלית, צרפתית, גרמנית והולנדית. עבדתי עם קלוד, פנינו לקבוצות של שכונות וערים בסושיאל, וזה עבר מפה לאוזן דרך ישראלים בקבוצות וואטסאפ. פתאום חברה מלונדון שולחת לי: 'היי, תראי, אנחנו הולכים לעשות עם האפליקציה שלך', זה לא הגיע דרכה". לצד זאת, סרטון שהעלתה בונדר לטיקטוק, הראשון שלה שם, גרף כ-300 אלף צפיות.

למרות ההצלחה, בונדר לא גבתה תשלום ולא הרוויחה מהפרויקט כסף: "לא הרווחתי מזה שום דבר חוץ מהמון ידע, שהוא טוב לתחום שלי וסופר מעניין. אני באה מתחום ה-B2C ומובייל. שנה הבאה אני מקווה שאוכל לעשות עם זה משהו אולי מסחרי, נראה אם יש לזה פוטנציאל".

הפרויקט של בונדר הוא חלק ממגמה רחבה בהרבה שנרשמה השנה בישראל סביב האלווין, המונעת ברובה מכלי בינה מלאכותית ומפלטפורמות כמו Base44. נתוני Base44 מראים כי מעל ל-12 אלף משתמשים בישראל נעזרו באפליקציות שונות של טריק-או-טריט במהלך החג, כאשר כל יוזר מייצג לרוב משפחה שלמה.

סך הכל פעלו אתמול בישראל 38 אפליקציות שכונתיות ייעודיות למיפוי חלוקת ממתקים. מחצית מהאפליקציות הללו (19) נבנו רק בשבוע שלפני החג, ואחת מהן אף נוצרה בשני פרומפטים בלבד.

נתוני המשתמשים חושפים שהחגיגות חצו מזמן את גבולות תל אביב: לצד רמת אביב והצפון הישן בתל אביב (כ-3,500 משתמשים בכל אחת), שכונת יד אליהו הגיעה למקום השלישי בתל אביב עם כ-1,900 משתמשים. בשוהם רשמה שכונת הדרים כ-2,100 משתמשים, קיבוץ יגור רשם 1,100 משתמשים, ופעילות ערה נרשמה גם ברמת גן ובגבעתיים.

כשנשאלה בונדר על הביקורת הציבורית הנשמעת בישראל על עצם ציון החג, היא השיבה: "הייתה לי שכונה מפתח תקווה שממש היו שם מתנגדים. אצלנו זה לא עלה, מי שפשוט לא בקטע לא השתתף. אני מבינה את הביקורת, זה לא נוצרי אבל זה גם לא יהודי, סוג של פגאני. אני חושבת שאחרי השנה שעברנו, ואת יודעת שאפילו פורים לא ממש היה, כל סיבה לצאת ולהסתובב ואשכרה שאנחנו יכולים לצאת מהבית – אז זה דבר טוב, כי בסך הכל אנשים רוצים לשמח את הילדים שלהם. יחד עם הקהילתיות, אני חושבת שיש דברים יותר גרועים שאפשר לאמץ".