הישראלי שיצא להקיף את העולם לבדו בסירה ונקלע לסערה: "היו לו ימים לא פשוטים"

דניאל פינסקי, בן 35, חי את הים מאז שהוא זוכר את עצמו. מה שהתחיל בגיל 14, כשעזב את הבית לטובת פנימיית "קציני ים עכו", המשיך בקניית סירה בגיל 23 שהפכה לדרך חיים של חציית אוקיינוסים, מתנקז כעת לאתגר הגדול מכולם: תחרות ה-Golden Globe (או בקיצור ה-GGR) של שנת 2026. דניאל עומד לצאת למסע סולו מסביב לעולם, שיימשך מעל 250 ימים בלב ים, ללא עצירות, ללא עזרה חיצונית וללא שום טכנולוגיה מודרנית או GPS. רק הוא, ה"אקסודוס", הסירה שרכש לקראת התחרות משנת 1980, ניווט מסורתי בעזרת הכוכבים וכוחות הטבע.

הגולדן גלוב נחשבת לאחת התחרויות הימיות הקשות ביותר בעולם, וכוללת הקפה של העולם עם מעל 30 אלף מיילים ימיים ללא עצירות. המרוץ אוסר כאמור על שימוש בטכנולוגיות ניווט מודרניות כמו GPS או מחשבי ניווט, ובעצם מתבצע בעזרת מפות נייר וסקסטנט (מכשיר מכני-אופטי למדידת זוויות).

פינסקי מגדיר את המסע לא רק כאישי - על פי מה שכתב באתר המלווה את המסע שלו, מדובר גם בעניין לאומי. הוא רוצה לייצג את ישראל בתחרות וחולם לחצות את קו הסיום, כשהוא עטוף בדגל המדינה. הוא גם מודה שאירועי 7 באוקטובר דרבנו אותו לחיות את החיים במלואם, ומתכוון ליישם זאת בתחרות הזאת.

מקור האהבה שלו לים הוא סבו, שנפטר השנה, והיה דייג. הוא היה לוקח אותו לשוט בסירת עץ בכינרת, דג איתו דגים, ואחר כך הם היו מכינים מהם מרק. במידה מסוימת המסע של פינסקי הוא קצת לזכרו של הסב האהוב.

את פינסקי קשה מאוד להשיג, בכל זאת, הוא נמצא באמצע הים בדרכו לנקודת הזינוק בצרפת, ומתקשר רק עם טלפון לווייני, שמסוגל לשלוח מעט מאוד מסרים, וגם להם לוקח זמן רב להגיע. מכשיר הסטארלינק שלו, שבאמצעותו הוא העלה סרטונים מדי יום, נפל לו למים. מי ששומרת על הקשר עם פינסקי בינתיים היא גל רסקין, אחת המתנדבות שעוזרות לשייט מרחוק, מתפעלת את הדיגיטל שלו וחברה קרובה שלו בשנים האחרונות. בשיחה עם mako, רסקין מספרת על מאחורי הקלעים של החלום המשוגע שאף ישראלי לא היה מוכן לנסות עד כה.

"דני הוא אחד האנשים הכי חזקים שיש, יש לו חוסן ושקט פנימי, אני מאמינה שיצליח לעשות את זה", מבטיחה רסקין, אבל מזהירה בו זמנית, "זאת תחרות מהקשות בעולם, יש בה המון סכנות וצריך המון חוסן מנטלי בשביל להישאר לבד בים כמעט שנה שלמה".

בימים האחרונים פינסקי חווה כבר חלק מהקשיים, בדרכו לנקודת הזינוק הוא נאלץ להתמודד עם מזג אוויר קשה שסחף אותו דרומה והאריך לו את המסע בדרך לתחרות, אבל זאת רק הבעיה היותר קטנה. הוא נאלץ להיכנס לתוך הסירה הקטנה שלו ולא לצאת ממנה למשך זמן רב בגלל הים הסוער, מה שגם פגע במורל שלו.

פינסקי נוהג לתעד את המסע שלו בדרך לתחרות ושיתף מדי יום סרטונים בעמוד הפייסבוק שלו, אך בימים האחרונים הייתה זאת רסקין שנאלצה לעדכן את הגולשים במצבו. באחד מהסרטונים סיפרה: "הוא במצב נפשי לא פשוט, הוא עוד לא הספיק להתקלח בגלל הסערה. הוא ישן בשק שינה מתחת לשולחן כי אין לו אפשרות לקשור את עצמו לספות. הוא קצת מיואש, כי הוא לא יודע מתי יוכל להפליג מחדש לכיוון".

הסופה שתפסה את פינסקי כללה רוחות של כמעט 90 קמ"ש וגלים גבוהים במיוחד של כמעט 7 מטרים - כמעט גובה של בניין בן 2 קומות, אך נראה שהשייט הישראלי התגבר על כך, והיום כבר עדכן את רסקין בהתקדמות. לדבריה, "מזג האוויר התחיל להירגע, הרוחות ירדו לסביבות 20 קשר (כ-37 קמ"ש), מה שאומר שנעים יותר ואפשר לפתוח מפרשים, גם הגלים ירדו לסביבות 3 מטרים, מה שאומר שדניאל יכול לצאת קצת מבטן הסירה, מבלי לסכן את החיים שלו יותר מדי".

למעשה, פינסקי סיפר שהוא התחיל להפליג חזרה לכיוון צרפת: "הוא סוף סוף הרים את העוגן הצף (התקן בטיחותי ימי שנועד למנוע סחף), וכתב לי שהוא מאוד מתרגש ומכין את הסירה לתנועה, ורק זה מעלה לו את מצב הרוח. היו לו ימים לא פשוטים, שבהם היה צריך לשמור על מצב רוח גבוה, מבלי לדעת מה הולך לקרות".

על פי רסקין, הקשיים הללו הם בעצם הכנות מעולות לקראת התחרות עצמה, שם התנאים יהיו אפילו קשים יותר. פינסקי יצטרך לצאת מצרפת בחודש ספטמבר, להקיף את העולם ולחזור לאותה נקודה. בדרך הוא יקיף את אנטארקטיקה וצפוי להיתקל בתנאים קשים במסע שבו אין לו ממי לבקש עזרה, גם לא מרסקין שתדווח לו על מזג האוויר המתקרב.

למעשה, המתחרים משחזרים את התנאים של התחרות הראשונה בשנת 1968, אסור להם להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לנווט או אפילו כדי להפיג את השעמום. פינסקי יצטרך לקרוא ספרים או לשמוע מוזיקה באופן לא דיגיטלי, משהו שילדים היום אפילו לא יודעים שכנראה אפשרי. אין לו סמארטפון, אין וואטסאפ, אין וולט, אין ספוטיפיי ואין וויז. מנווטים עם הכוכבים, ואוכלים ושותים את מה שהבאת איתך.

הקושי המרכזי הוא הבדידות בים, בהתכתבות קצרה איתו מלב הים הוא הצליח להעביר מסר יחיד בנושא וכתב לנו: "זה מאבק פסיכולוגי יום-יומי, ברגע שאתה מכניס את המחשבות האלה פנימה - קשה לצאת מהן. צריך להעסיק את עצמך ולשמור על שגרה, לדעת להתחבר לטבע ולהפוך את הציפורים לחברים שלך - לדבר איתם, עם השמיים או עם הסירה".

גם רסקין התייחסה לקושי וסיפקה זווית מעמיקה יותר: "מה שדוחף את דני למסע הוא לגלות את המקומות הקיצוניים של הנפש ואת הגבולות האנושיים שלו, הוא רוצה לדעת איך זה מרגיש הרגע האחרון לפני השיגעון. הוא הרבה פעמים אומר שבאוקיינוס הדרומי, החלק הכי רחוק שאפשר להגיע אליו, שהוא לפעמים קרוב יותר לירח מאשר ליבשה, שם מחכה לו פגישה עם אלוהים".

פינסקי תמיד התעניין בתחרות, מספרת רסקין, אבל הדברים השתנו כאשר פגש בטעות באחד המשתתפים: "הוא ראה בפורטוגל את אחת הסירות, ושם שמע ממתחרה שעומד להיכנס לתחרות, וזה עשה לו את הקליקים בראש. הוא אמר לעצמו, 'אולי זה מה שצריך לקרות'. הוא לא פחד, למרות כל מה שאמרו לו. אמא שלו אמרה לו 'לא', אני אמרתי לו שהוא משוגע, אבל הוא החליט ללכת על זה. אז הוא מכר את הסירה הקודמת, קנה את האקסודוס והתחיל את ההכנות לקראת הזינוק".

אותן הכנות כוללות הרבה מאוד תכנון לוגיסטי מראש. צריך להצטייד בכל האוכל והמים שתצטרך שנה קדימה, כל זה בזמן שהסירה עצמה די קטנה: "הוא לא הולך להסתמך על דיג, אם יצליח למצוא משהו זה מעולה, כי זה חלבון טרי. הוא יצטרך להסתמך על קופסאות שימורים ואוכל יבש. מותר לו לאסוף מי גשמים, אבל לשתייה הוא צריך להביא מים בעצמו. אנחנו מחפשים עכשיו תזונאי ספורט, כדי להבין איך להתמודד עם המחסור בוויטמינים שהוא תמיד בעייתי בים, במיוחד בסערות".

התחרות עצמה התקיימה רק 3 פעמים, המקורית ב-1968, ב-2018 אז חודשה התחרות, 2022 וכעת ב-2026 תהיה התחרות הרביעית.

במהלך התחרויות השונות היו כמה סיפורים שיכלו בקלות להפוך לסרט. בתחרות המקורית זכה רובין נוקס-ג'ונסטון, שהיה בעצם היחיד שהצליח לסיים את התחרות מבין כל 9 המשתתפים, אבל הסיפורים הכי מטורפים שם היו כנראה של ברנאר מואטסייה, מי שנחשב לאחד המועמדים לנצח, שפשוט החליט להמשיך להפליג ולא לחזור לציוויליזציה, או של דונלד קרואוהורסט, אשר באמת הפך לסרט, שרימה את כולם עם רישומי היומן שלו וכנראה התאבד בלב ים.

בתחרות הקודמת סיפורה של המנצחת קירסטן נוישאפר הדרום אפריקאית סימן את האנושיות והגבורה שלה, כאשר קיבלה אות חירום של מתחרה אחר, חזרה אחורה במשך כמה ימים, הצילה אותו, כאשר הוא כבר שט לו על רפסודה בלב ים לאחר שסירתו שקעה, והצליחה למרות העיכוב - לנצח את המרוץ.

למקרה שאתם דואגים לפינסקי, בהחלט יש על מה. אבל הוא כן יחזיק בתיבת חירום בסירה, שכוללת אפשרות להוציא קריאת מצוקה וליצור קשר עם מארגני התחרות לטובת טיפול רפואי טלפוני, אבל במידה שיצטרך להשתמש בציוד החירום - התחרות שלו נגמרת, מה שמעלה את הדילמה אם באמת חייבים לקרוא לעזרה או לא.

כדי להגיע לתחרות ולייצג את ישראל, פינסקי מבקש מהגולשים ברשת לתמוך בו כלכלית, בסוף מדובר במסע יקר במיוחד. הוא גייס עד כה מעל 70 אלף ש"ח, אך זקוק ל-175 אלף כיעד ראשוני. רסקין שמחה שהסרטונים הופכים לוויראלים, בעיקר כי דני לא רצה לגייס ספונסרים או תורמים, אלא לנסות לעשות הכל לבד. למעשה, גם כדי להקים את גיוס הכספים והנוכחות ברשתות היה צריך לשכנע את פינסקי.

המסע הזה של פינסקי הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו לסרט "עד קצה העולם" האיקוני - מסע של אדם לבדו מול הטבע, שבו הוא יצטרך להתגבר גם על איתני הים אבל גם עם הבדידות. אפשר לקרוא לזה בריחה ואפשר לראות בזה התכנסות עצמית - בכל מקרה אנחנו מקווים שדניאל פינסקי יצליח את המסע הזה יחד עם עוד 23 משתתפים, וישים את ישראל על גם על המפה הזאת. אם תרצו לעקוב אחריו, כפי שאנחנו נעשה, תוכלו לעשות זאת באתר התחרות, באתר של פינסקי, או בעמודי הסושיאל שלו.