שלוש שנים עבדתי מול מצלמת מין. אפילו בלי מגע פיזי הרגשתי מזוהמת 

לקוח אחד ביקש שאצחק על איבר המין שלו. היה אחד אחר, לקוח קבוע, שתמיד רצה שאלבש כותונת לילה. לקוח דתי אחד, גם הוא קבוע, אהב לשיר. יום אחד הוא שר בקולי קולות את "חייב למות עליי" של להקת חמסה, וביקש שאצטרף אליו. לא הכרתי את המילים, אז נכנסתי לשירונט כדי שאוכל לשיר איתו. מתתי לצחוק, אבל לא היה לי נעים ולא הייתה לי ברירה. לקראת סוף השיחה שאלתי אותו מה הוא כל כך אוהב בשיר הזה, והוא ענה שזה משפיל אותו ויש בזה משהו עוצמתי.

אחד הלקוחות שאל אותי פעם אם אני מכירה את סבא טוביה. עניתי שכן, אז הוא המשיך ושאל אם אני זוכרת את הסיפור על החסידה והשועל. שוב עניתי כן, והוא אמר שהוא רוצה שאני אראה את הקטע ביוטיוב והסביר, "את תצפי בזה ואני אשמע". זה באמת היה אחד המוזרים.

שלוש שנים הייתי "נערת מצלמה" ונתתי שירותי מין אינטרנטיים לכל סוגי הגברים. נשואים, חיילים, דתיים, חרדים, אנשי עסקים וגם אנשים מוכרים.

כשהייתי עולה למשמרת, לקוחות היו נכנסים לפרופיל שלי באתר וכותבים לי הודעה בחלונית. ברוב המקרים זה היה מתחיל ב"היי, בת כמה את? מאיפה את?", ואז הייתה מתחילה שיחה קלילה. המטרה שלי הייתה למשוך זמן, כי התשלום הוא פר דקת שיחה. מטבע הדברים, הלקוחות היו מבקשים באיזשהו שלב משהו מיני, כמו לחשוף את החזה או לשחק בפטמה שלי. על דברים כאלה הייתי מבקשת טיפים מהלקוח בנפרד. ברוב המקרים פשוט התכתבתי איתם. לפי חוקי האתר הייתי חייבת להפעיל מצלמה, אבל לא את המיקרופון.

נגיד שקוראים לי רוני. אני בת 39, גרה במרכז הארץ, וכבר כמה חודשים שאני נערת מצלמה לשעבר. עזבתי אחרי שההכנסות ירדו דרסטית, וחוץ מזה אני לא רוצה יותר לעבוד בעבודה הזו, שנוצלתי בה וששרטה אותי לגמרי. החלטתי לספר את הסיפור שלי כאן כדי לסייע לבנות אחרות שנמצאות במעגל הרשע הזה.

אחד הלקוחות שאל אותי פעם אם אני מכירה את סבא טוביה. עניתי שכן, אז הוא אמר שהוא רוצה שאני אראה ביוטיוב את הקטע על החסידה והשועל הסביר, "את תצפי בזה ואני אשמע". זה באמת היה אחד המוזרים

אני נכנסתי לזה אחרי שהנישואים שלי הביאו אותי למקום של מצוקה. הכרנו בפייסבוק כי היה לנו תחום עניין משותף – שנינו אוהבים אופנועים – והתאהבנו מהרגע הראשון למרות שהוא מבוגר ממני ב-18 שנה. אחרי חודש עברתי לגור איתו ואחרי חמישה חודשים התחתנו, אבל כבר בחתונה הרגשתי שאני לא באמת בטוחה בו ואיתו.

הייתי אישה טובה, אבל בעלי התעלל בי כלכלית. עבדתי כקופאית בסופר-פארם והוא הרוויח הרבה יותר ממני, אבל ציפה ממני לשלם חצי מהחשבונות. בסוף החודש הייתי נשארת עם כמה מאות שקלים, ואם הייתי קונה משהו לעצמי, הייתי מחביאה. אחרת היה מתחיל בלגן. כשעברתי לעבודה מכניסה יותר הוא דרש לעקוב אחרי ההוצאות וההכנסות שלי, והיה צועק עליי מול פירוטי האשראי. לא היה לי טוב, אבל לא היה לי אומץ להתגרש. רק אחרי שעברתי שלוש הפלות טבעיות הצלחתי לסיים את היחסים האלה, והרגשתי שאני מצליחה להסתדר ושיותר טוב לי.

חשבתי ללמוד משפטים, אבל הלימודים מאוד יקרים ולא היה לי כסף. כהשלמת הכנסה עבדתי בניקיון וכשמרטפית, אבל השעות לא הסתדרו עם העבודה העיקרית, ותמיד הייתי צריכה לתמוך כלכלית באמא שלי. הייתי מאוד עייפה, עבדתי מבוקר עד לילה, וחיפשתי איך להתקדם בחיים. שיטוט באינטרנט הביא אותי לכתבה על שתי בחורות שעבדו באתרי מצלמות. כשהבנתי שלא מתקיימים מפגשים פיזיים, החלטתי לבדוק במה מדובר.

המודעה הייתה מזמינה ומפתה: אפשר לעבוד מתי שנוח, עם פוטנציאל שכר של 15–30 אלף שקל בחודש, משכורת שהייתה יכולה לממן לי את הלימודים. במודעה נכתב שזה אתר מאובטח ושכל מה שצריך זה חיבור לאינטרנט, מצלמת רשת ומסכת פנים. חששתי, כי לא באתי מהעולמות האלו, אבל בכל זאת השארתי פרטים.

סירבתי להמון בקשות. אחת שחזרה על עצמה הייתה להיפגש בחיים האמיתיים, אבל זה נוגד את תקנון האתר ועובר את הגבול שלי. פעם הציעו לי 10,000 שקל ולא הסכמתי. גם לא חשפתי אף פעם את הפנים, למרות שלקוחות ביקשו

חזר אליי ד', בחור שנשמע נחמד. הוא דיבר כמו מנכ"ל, איש עסקים רציני. הוא לא נשמע כמו מישהו מסוכן או כזה שבא מהרחוב. רק לאחרונה עשיתי תחקיר ברשת וגיליתי מיהו ואיך הוא נראה – אדם נורמטיבי לגמרי, נשוי, עם ילדים.

ד' הסביר לי שאעבוד כשכירה, עם תלוש מחברה שמתעסקת בשיווק דיגיטלי ומשכורת שכוללת את כל התנאים הסוציאליים, פנסיה ופיצויים. הוא הסביר שהלקוח קונה זמן באתר, והעובדת מקבלת 7 שקלים לכל דקת שיחה. לטענתו נערת המצלמה מקבלת 50% ממה שמשלם הלקוח, אבל אף אחד לא באמת יודע אם זה נכון.

בהתחלה הכל נראה מעולה. ד' עשה לי הדרכה קצרה על המערכת – איפה המיקרופון, איך מקבלים טיפים מלקוחות. עברתי על פרופילים של בנות אחרות כדי לראות מה הן לובשות ומה הן כותבות בפרופילים שלהן, מצאתי מסכת פנים בחנות תחפושות, ואחרי שבועיים עליתי בפעם הראשונה לאתר כשאני לבושה בסט תחתונים וחזייה מתחרה. ככה נולדה אנה, דמות פיקטיבית שבניתי, ממש כמו ששחקן עולה לבמה.

עם הזמן גיליתי שאני שחקנית ממש טובה. בהתחלה עוד המשכתי לעבוד במקביל, אבל אחרי שנה התפטרתי ועברתי למשרה מלאה באתר. הכסף היה טוב, אבל השעות עם הלקוחות התחילו להיות לי קשוחות, ואפילו בלי מגע פיזי הרגשתי מזוהמת לאורך כל המשמרת.

להשתחרר מהדמות היה התמודדות בפני עצמה. הייתי יוצאת להליכות ארוכות ואחריהן לוקחת כוסית וויסקי או כוס יין בניסיון למסך את התודעה ולבהות באיזה חפץ דומם, נגיד להתיישב על ספסל ולהתרכז בעלים על העצים. העיקר להתנתק מ"אנה"

סירבתי להמון בקשות והיו לי גבולות וכללים. בקשה שחזרה על עצמה הייתה להיפגש בחיים האמיתיים, אבל זה נוגד את תקנון האתר, וממילא עובר את הגבול שלי. פעם הציעו לי 10,000 שקל ולא הסכמתי. גם לא חשפתי אף פעם את הפנים שלי, למרות שלקוחות ביקשו ולמרות שבנות אחרות עושות את זה.

אחד הקליינטים ביקש שאשתין על עצמי ולא הסכמתי. לקוח אחר, שהבין שאני במחזור, ביקש שאוציא את הטמפון ואראה לו והוא בתמורה ייתן לי טיפ מאוד גבוה. גם לזה אמרתי לא.

השיחות עם הלקוחות היו לי קשות מאוד מבחינה מנטלית, כי הייתי צריכה לבצע ולשמוע דברים לא פשוטים. יש מקרה אחד שנצרב לי, ועליו גם דיווחתי בשעתו ל-ד': נכנס לקוח, הפעיל מצלמה ואונן מולי. פתאום אני רואה פעוט בן שנה מסתובב לידו ומסתכל עליו. צרחתי עליו, "יש לידך ילד קטן, אתה נורמלי? זאת עבירה פלילית". ד' טען שהוא חסם את הלקוח ודיווח למשטרה, ואני יכולה רק לקוות שזה נכון.

גיליתי שבדמות של אנה יש לי יכולת לנהל שיחה ולהיות אוזן קשבת. בין הלקוחות היו אנשים אינטליגנטיים, בכירים ומנכ"לים מכובדים שרק חיפשו חום ואהבה, ואיתם מצאתי דרך לעקוף את הקושי שתמיד היה לי עם הבקשות המיניות: אספתי לקוחות שהתחברו אליי ושיתפו בחיים שלהם. ככה גם הבנתי שהכסף האמיתי נמצא בשיחות, ולא במיניות. כי פתאום השיחה נמשכת יותר משעה וחצי, והלקוח משלם על עוד דקות ומאבד תחושת זמן.

ניהלתי עולם מקביל של שיחות עם כל מיני לקוחות חוזרים, אבל גם נבהלתי מעצמי והבנתי די מהר שזה לא בשבילי. חלק מהעניין היה מה שקרה אחרי שהייתי מכבה את המצלמה, כי להשתחרר מהדמות היה התמודדות בפני עצמה. הייתי יוצאת להליכות ארוכות ואחריהן לוקחת כוסית וויסקי או כוס יין בניסיון למסך את התודעה ולבהות באיזה חפץ דומם, נגיד להתיישב על ספסל ולהתרכז בעלים על העצים, העיקר להתנתק מאנה. עם הזמן, המעברים בין הדמות לביני נהיו קשים מנשוא והובילו אותי לכדורי הרגעה ונוגדי חרדות ודיכאון. המצב הנפשי נהיה מורכב, והמפלט היחיד שלי – מה שהחזיק אותי כדי שלא אשבר – היה הכתיבה. היום אני כותבת ספר אוטוביוגרפי על התקופה שעבדתי כזונה אינטרנטית.

אני מניחה שהסיבה האמיתית שנכנסתי לתחום הזה היא הסיוט שעברתי בילדות. נולדתי בברית המועצות ב-1991, ובגיל 5 עליתי ארצה עם אמא שלי. זה היה אחרי שהיא התגרשה מאבא שלי, שהיגר לארה"ב. בארץ הגענו לאתר קרוונים אפור בבאר שבע, וחיינו שם שנתיים.

אחותה של אמא עלתה כמה חודשים אחרינו עם בעלה, והוא התחיל להתעלל בי מינית עוד לפני שהייתי בת 6. אמא עבדה קשה במפעל תפירה וחשבה שהבית של אחותה יהיה מקום בטוח עבורי בשעות שהיא לא נמצאת, אבל הוא ממש לא היה. דודה שלי הייתה אוספת אותי מהגן, ובעלה היה נוגע בי כשהייתי נרדמת לשנת צהריים. תמיד התעוררתי כשהוא היה מתחיל, אבל הייתי משחקת אותה ישנה, נשארת בעיניים עצומות. אם הייתי ישנה על הגב, הוא היה מזיז לי את הרגליים, מפשק אותן ומתחיל לגעת בי מתחת לתחתונים. זה קרה כל יום, במשך כל התקופה שהיינו בקרוונים.

לא סיפרתי לאמא, כי לא רציתי להדאיג אותה ופחדתי שאולי היא לא תאמין לי. לפעמים אני בעצמי חשבתי שאולי אני מדמיינת, אבל לא דמיינתי.

כשהייתי בת 7 עברנו לגור בדירה, אבל ההתעללות נמשכה. בעלה של דודתי היה הנדימן, והוא כאילו בא לעזור לנו בדירה החדשה, והיה מבצע את זממו. הוא הפסיק כשגדלתי והפכתי לנערה, אולי כי הוא פחד שאדבר, אבל הוא ניסה להתקרב אליי באופן מוזר גם אחרי שנים.

בגיל 19 חשפתי את הסיפור מול אמא. אמרי לה שאני רוצה להגיש תלונה במשטרה ולסיים את הסיפור בבית המשפט, הסברתי שהייתי קורבן להתעללות מינית ולפדופיליה, והיא הגיבה בצורה שלא ציפיתי וגרמה לי אכזבה איומה. היא העדיפה שאהיה בשקט כי "אחותי לא תוכל לעמוד בזה", ואני הרגשתי אבודה. לא היה לי מישהו קרוב שיתמוך בי במצב הזה, הייתי חותכת לעצמי את הידיים בניסיון להסיט את הכאבים כך שיהיו פיזיים, כי הכאב הנפשי היה בלתי נסבל.

הלקוח הכי משמעותי, גבר נשוי בן יותר מ-70, היה מוציא בין 30 ל-50 אלף שקל בחודש על שיחות איתי. יש לי נקיפות מצפון בקשר אליו, כי אני מרגישה שעבדתי עליו, שהשליתי אותו. מכרתי לו קשר וירטואלי, לא אמיתי, ונתתי לו תקווה שמתישהו ניפגש

באיזשהו שלב כבר היו לי מחשבות אובדניות, אבל החלטתי שאני לא עושה לעצמי דבר כזה, ולמדתי איך להרגיש חזקה. עם הזמן למדתי ממש למחוק את הדוד הזה, לבוא למפגשים משפחתיים ולא להתייחס לקיומו בכלל. זה היה שד שהתמודדתי איתו, והתחזקתי.

בבית הספר הייתי תלמידה טובה. עשיתי שירות לאומי בתחום הבריאות, ואחרי השחרור חזרתי לעבוד כמזכירה רפואית. מאוד רציתי ללמוד משהו רציני, אז עשיתי פסיכומטרי והוצאתי 630. לקחתי קורס במבוא לפסיכולוגיה, אבל הפסקתי באמצע, כי אמא הייתה צריכה אותי כלכלית. בגיל 28 עדיין חיפשתי את עצמי, ואז פגשתי את מי שיהיה בעלי והגרוש שלי. משם נסללה הדרך למצלמות המין.

לפני שלוש שנים הכרתי לקוח שהפך לאחד האנשים המשמעותיים בחיי. הוא היה מבוגר, מעל 70, אבל כשהוא פתח מצלמה התחלנו לדבר ומשהו נדלק. בפעם הראשונה דיברנו שעה, שחלפה כמו שנייה, ועוד באותו ערב הוא התחבר שוב.

מה שהתחיל בשיחה אחת הפך למפגשים יום-יומיים. היינו מדברים בין שלוש לשש שעות ביממה, והוא הפך לנתח המרכזי בשכר שלי. לאט-לאט הוא נחשף וסיפר לי על עצמו: מנכ"ל בחברה מאוד גדולה, מלח הארץ, ממשפחה טובה. הוא היה נשוי, עם ילדים ונכדים, אדם חכם וחריף, אבל בלי חוכמת רחוב.

השיחות בינינו נעשו מאוד אישיות. הוא ביקש שאיחשף בשמי הפרטי, ואני המצאתי עוד דמות שקוראים לה קסניה, בת 30, מאומצת וסטודנטית לרפואה. הוא אהב את עולם הרפואה, ועם השנים צברתי כל כך הרבה ידע על התחום הזה שהבנתי שזו הדמות הנכונה להמציא. הוא האמין לכל מילה שלי, כי הייתי מאוד עקבית, והשיחות בינינו הכניסו לי הרבה כסף.

הרגשתי שיש לבן הזוג שלי זכות לדעת, אז ישבנו לשיחה ובה התוודיתי על הכל. זה היה ממש קשוח, כמעט נפרדנו. נכנסנו למשבר אמון והיה לו מאוד קשה, כי הוא הרגיש ששיקרתי לו. הוא ביקש זמן לעכל את זה

שנה ושלושה חודשים היינו בקשר. מכרתי לו "חוויית בת זוג", והוא פשוט קנה קשר זוגי באינטרנט. בשלב מסוים אפילו לא פתחנו יותר מצלמות, רק היינו מתכתבים. יכולתי לשבת בפיג'מה עם כוס קפה ולהתכתב איתו בלי מאמץ. הרגשתי שליטה, כי הרווחתי בלי צורך לעשות דברים מיניים. והאמת היא שהיה לנו הרבה במשותף: שנינו אוהבים לקרוא, אז דיברנו הרבה על ספרים והזמן היה רץ.

הוא התאהב בי קשות ורצה שלא אנהל שיחות עם אחרים, כי הוא קינא. כדי שתהיה לי משכורת בלי שאצטרך עוד לקוחות, הוא כל הזמן היה נכנס לאתר ומטעין כסף. הוא היה מתחבר רק בשבילי, ומוציא בין 30 ל-50 אלף שקל בחודש על שיחות. בשלב מסוים הוא אפילו ביקש שאפסיק לעבוד באתר והוא יעזור לי כלכלית, ואני הודיתי לו, סירבתי בנימוס ואמרתי שאני מפרנסת את עצמי. הוא גם הציע כל הזמן שניפגש, אבל זה מעולם לא קרה. עדיין יש לי נקיפות מצפון בקשר אליו, כי אני מרגישה שעבדתי עליו, שהשליתי אותו. מכרתי לו קשר וירטואלי, לא אמיתי, ונתתי לו תקווה שמתישהו ניפגש.

בסוף גיליתי שהוא הוציא באתר יותר מחצי מיליון שקל. היום אנחנו לא בקשר, כי אשתו עלתה עלינו אחרי שראתה את הסכומים המטורפים שהוא הוציא, וגם אצלי הסכום הזה הדליק נורה אדומה: הבנתי שאנחנו, הבנות, מרוויחות גרושים לעומת בעלי האתר. בתקופה הכי חזקה שלי עשיתי שם 15 אלף שקל בחודש, וזה היה כשהייתי מחוברת לאתר כמעט כל הזמן. הסכומים פשוט לא הסתדרו לי.

אחרי שהלקוח הגדול עזב הייתה ירידה בתנועה באופן כללי, לא יכולתי להתפרנס, והבנתי שקורה משהו מאחורי הקלעים. פניתי ל-ד' ואמרתי לו שאני מסתבכת כלכלית, והוא מצדו לא ענה. השארתי לו רצף הודעות שהצביעו על מצוקה, ביקשתי ממנו הלוואה מטעם החברה, וכשהוא חזר אליי הוא כמובן לא הסכים. הסברתי לו שמדובר בהעסקה פוגענית, שהנתונים לא שקופים. אמרתי לו, "הכנסתי לכם הון תועפות מלקוח מסוים, ולי אין שכר מינימום". הוא מצדו ממש עשה לי גזלייטינג ואמר שאני מוזמנת להתפטר. מצאתי את עצמי לבד מול מערכת שאי אפשר לבדוק בה כלום, שאין בה אפילו נציג משאבי אנוש. לא היה לי גם את מי לשתף, כי אף אחד בעולם שלי לא ידע על העיסוק הזה. נשארתי מול מחסום ובלי מענה.

ד' רימה אותי. הוא בנה אימפריה שמגלגלת מיליונים על חשבון הבנות שעובדות באתר ב"שיווק דיגיטלי". הם פשוט משעבדים את הבחורות ככה שיפרנסו את האתר, בגרושים ובלי זכויות מינימליות. לי אין משאבים לעמוד מולם, והיום אני מחפשת עורך דין שיוכל לסייע לי פרו בונו מול המפלצת הזו.

אני עובדת כיום בעבודה נורמטיבית, בחברת השמה, מרוויחה מכובד ומחזיקה את עצמי. אבל מה שקרה עם האתר לא נותן לי מנוח. אני לא מחפשת נקמה: אני בסך הכל רוצה לקבל את מה שמגיע לי, כי אני בטוחה שרימו אותי. יכול גם להיות שיש עוד בנות שחוו מצב כזה ומרגישות ככה. הלוואי שהיה לי קשר לפחות עם אחת מהן, כדי שנוכל לשתף פעולה ולהתייעץ.

בחצי השנה האחרונה יש לי בן זוג, ואחרי ההחלטה להיחשף כאן באתי וסיפרתי לו שהייתי זונה באינטרנט. הרגשתי שיש לו זכות לדעת, אז ישבנו לשיחה ובה התוודיתי על הכל. זה היה ממש קשוח, כמעט נפרדנו. נכנסנו למשבר אמון והיה לו מאוד קשה, כי הוא הרגיש ששיקרתי לו. הוא ביקש זמן לעכל את זה, ואני לא ניסיתי להצטדק אלא להסביר כמה היה לי קשה להחזיק כלכלית את עצמי ואת אמא. הוא לא האמין לי שלפעמים אפילו לא הייתי צריכה להתפשט או שעם הלקוח הקבוע הכי משמעותי לבשתי פיג'מה, כי בראש שלו זה אתר עם זונות. הוא נכנס, ראה פרופילים חושפניים וחשב שגם אני הייתי ככה. הראיתי לו צילום מסך של הפרופיל שלי, אמרתי לו שלא התלבשתי ככה – תמיד השתדלתי להיות כמה שפחות סליזית – אבל האווירה בינינו נשארה קשה.

אני ממש לא יודעת לאן זה יוביל, ומקווה שבן הזוג שלי יוכל להתגבר על מה ששיתפתי איתו. אבל אתמול הוא התקשר, וכשאמרתי לו שאין לי מצב רוח, הוא שאל אם יש משהו שהוא יכול לעשות בשבילי. הוא כנראה אוהב אותי.