בעזרת בינה מלאכותית: ד"ר הרן שני-נרקיס נלחם בתקשורת האנטי-ישראלית

ד"ר הרן שני-נרקיס כבר מצא את עצמו לא פעם עומד במקומות שהוא לא בדיוק תכנן להגיע אליהם. בחודש שעבר, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה עם איראן, הגיע לבית הנבחרים הקנדי באוטווה, שם הוזמן להציג בפני חברי פרלמנט מחקר שבחן את הסיקור של תאגיד השידור הציבורי CBC ואת האופן שבו הוא מתייחס למלחמה בעזה. כמה חודשים קודם לכן, שמו כבר עלה לכותרות בבריטניה בעקבות מחקר רחב היקף על ה-BBC.

ד"ר שני-נרקיס, בוגר "אופקים", תוכנית המצטיינים הרב-תחומית של אוניברסיטת חיפה, היה אמור לסגור מעגל ולהופיע בימים אלו בכנס בנושא אנטישמיות באוניברסיטה, אך הכנס נדחה ליוני בעקבות המלחמה.

המסלול הזה, בין אקדמיה, מחקר, פוליטיקה ותקשורת בין-לאומית, נולד בכלל מתוך גישה מדעית פשוטה יחסית. ד"ר שני-נרקיס מגיע מעולמות המחקר והמתמטיקה, ובשונה מהרבה מהדיונים הרגשיים שמלווים את הסיקור של ישראל בעולם, הוא מתעקש להסתכל על הדברים דרך נתונים. "אני מדען, אני עסוק בלמצוא שיטות לכמת דברים", הוא אומר בשיחה עם mako.

הניסיון לכמת משהו כל כך חמקמק כמו הטיה תקשורתית נשמע כמעט בלתי אפשרי. הרי כל מי שקרא פעם כתבה על ישראל, יודע עד כמה מהר הדיון הופך לוויכוח אין-סופי על פרשנות: מה הדגש בכתבה, איזה ציטוט נכנס לכותרת, ואיזה סיפור בכלל בחרו לספר - אבל דווקא שם נכנסת הבינה המלאכותית לתמונה.

במסגרת העבודה שלו פיתח ד"ר שני-נרקיס מתודולוגיה שמנסה להפוך את הוויכוח הזה לשאלה של נתונים. במקום לקרוא כתבה אחת ולהחליט אם היא מוטה או לא, הצוות שלו אוסף כמויות עצומות של תוכן - מאות ולעתים אלפי כתבות - ומעביר אותן דרך מודלי שפה של בינה מלאכותית.

"אנחנו סורקים כמויות גדולות מאוד של כתבות ומכניסים אותן למודל AI", הוא מסביר. "ואז אנחנו שואלים שאלה מאוד בסיסית: האם הכתבה הזו מייצרת יותר סימפתיה לנרטיב הישראלי או לנרטיב הפלסטיני". בסוף התהליך מתקבל מספר שלו הוא קורא sympathy ratio - יחס הסימפתיה.

"אם אתה לוקח אלף כתבות ומריץ אותן דרך המודל, אתה יכול לראות כמה מהן מציירות את הסיפור דרך הנרטיב הישראלי וכמה דרך הנרטיב הפלסטיני. ואז אתה מקבל יחס מספרי ביניהם. המספר הזה אומר לך איך אותו גוף תקשורת מתעדף את הסיפור".

מבחינתו, היתרון הגדול של השיטה הזו הוא שהיא מוציאה את הדיון מהשדה האידאולוגי. "אם אני שואל בני אדם, תמיד יהיה מי שיגיד שהחוקר מוטה - שהוא ציוני, שהוא מוסלמי, שהוא שמאלני או ימני. אבל כשאתה משתמש באותה שיטה בדיוק על אלפי כתבות, אתה מקבל תמונה שקשה מאוד להתווכח איתה".

המחקר שהביא אותו לראשונה לאור הזרקורים עסק בסיקור של ה-BBC לאחר מתקפת 7 באוקטובר. צוות החוקרים אסף אלפי כתבות מאתר הרשת הבריטית ובחן אותן באמצעות אותה שיטה חישובית: כל טקסט הוזן למודל שפה שהתבקש לענות על שאלה פשוטה - אם הכתבה מייצרת סימפתיה לנרטיב הישראלי או לנרטיב הפלסטיני.

בניתוח של כ-1,500 פרסומים נמצא כי כתבות שמעוררות סימפתיה לעזה הופיעו ביחס של פי 1.5 לעומת כתבות שמעוררות סימפתיה לישראל. כאשר החוקרים בחנו את הכותרות בנפרד מהטקסטים עצמם, הפער כבר זינק ליחס של בערך פי 3.

"לקחנו כל כתבה וכתבה, זיהינו בה מאפיינים שונים, והשתמשנו ב-AI כדי לבנות את התמונה המלאה של הסיקור", הוא מספר. אחת הדוגמאות שממחישות מבחינתו את השיטה קשורה דווקא לכותרות. "כשאתה קורא מאה כתבות אתה יכול לראות למשל שבחצי מהן מופיע הנרטיב הישראלי ובשני שלישים הנרטיב הפלסטיני, אבל אז אתה מסתכל על הכותרות - ופתאום אתה רואה יחס אחר לגמרי. אם במקום יחס של שתיים לאחת אתה מקבל יחס של חמש לאחת - זה כבר אומר שיש פה בעיה במסגור".

הממצאים של המחקר על הסיקור של ה-BBC עוררו דיון רחב בבריטניה והגיעו גם לזירה הפוליטית. מבחינת ד"ר שני-נרקיס, זה היה רגע שבו מחקר אקדמי חצה את הגבול לעולם האמיתי. "הדברים הגיעו לשיח הפוליטי בבריטניה ועשו הרבה רעש", הוא אומר. "זה לא אומר שפתרנו את הבעיה בן לילה, אבל זה כן יצר מצב שבו ברור שיש מי שמסתכל ומודד".

בהמשך הורחבה אותה מתודולוגיה גם לכלי תקשורת אחרים. המחקר שהוביל אותו לאחרונה גם לבית הנבחרים בקנדה בדק את הסיקור של תאגיד השידור הציבורי CBC.

"בקנדה יש תאגיד שידור ציבורי שנקרא CBC", הוא מספר. "וכמו בהרבה מדינות, גם שם יש טענות שהוא נוטה לכיוון פוליטי מסוים. מצד אחד מצפים ממנו להיות אובייקטיבי, מצד שני יש מי שטוען שיש בו הטיה".

לדבריו, הדרך היחידה לבדוק את זה באמת היא שוב באמצעות נתונים. "לתאגיד ציבורי יש מחויבות להיות לא לתעדף צד אחד על חשבון השני. זה קצת כמו מורה בבית ספר שלא יכולה להעדיף ילד אחד על פני ילד אחר. אבל אם אתה שם מספרים על הסיקור, אתה יכול לראות אם זה באמת קורה".

במחקר ניתחו החוקרים 2,789 כתבות שפורסמו בין אוקטובר 2023 ליוני 2025, כולן הועברו דרך אותו מודל שבחן את המסגור הרגשי של הסיקור. בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה בלבד נמצאו 346 כתבות שהביעו סימפתיה כלפי ישראל לעומת 550 כלפי הפלסטינים - יחס של כ-1.6 לטובת הנרטיב הפלסטיני. גם כאן הכותרות הציגו פער גדול יותר: 275 כותרות שהביעו סימפתיה לעזה לעומת 89 בלבד לישראל.

אבל מבחינתו של ד"ר שני-נרקיס, שני המחקרים האלה היו רק תחילת הדרך. לאחר שהשיטה נבחנה על גופי שידור גדולים, הצוות הרחיב אותה לניתוח רחב בהרבה של הסיקור העולמי. במסגרת המחקר הורצו מודלי הבינה המלאכותית על יותר מ-600 אלף פריטי חדשות ממעל 1,400 כלי תקשורת ברחבי העולם, במטרה למפות כיצד כל אחד מהם מספר את אותו הסכסוך. התוצאה היא סקאלה גלובלית שממקמת כלי תקשורת שונים על ציר אחד של מסגור נרטיבי, ומאפשרת לראשונה להשוות ביניהם באופן שיטתי.

ברגע שיש כלי כזה, הוא אומר, אפשר להתחיל לשאול שאלות אחרות לגמרי. "אתה יכול לקחת אלף כתבות של CNN, אלף כתבות של פוקס ניוז, אלף כתבות של 'הארץ', של 'ישראל היום' או של הגרדיאן - ולהציב את כולם על אותה סקאלה".

ומה עם כלי התקשורת הישראלים? "כל כלי התקשורת הישראליים נמצאים בצד הפרו-ישראלי של הסקאלה", הוא אומר בחיוך. "אבל גם שם יש הבדלים מעניינים. 'הארץ' למשל הוא גם יותר בצד הפרו-ישראלי - אבל הוא הכי קרוב לאמצע".

במקביל לפעילות המחקרית, ד"ר שני-נרקיס הקים חברה שמתמחה בניתוח שיח ציבורי באמצעות בינה מלאכותית. החברה מבצעת מחקרים עבור ארגונים שונים, בין היתר סביב סוגיות של אנטישמיות, הטיה תקשורתית ושיח ברשתות החברתיות. המחקר שהציג לאחרונה בקנדה הוא דוגמה אחת לכך.

עבור ד"ר שני-נרקיס השאלה הגדולה ביותר היא לא דווקא מה מראה מחקר כזה או אחר, אלא איך הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק בזירה שבה ישראל מרגישה במשך שנים בנחיתות מספרית. "בעולם שבו אנשים נלחמים במקלות ואבנים, ברור שהשבט שיש לו יותר אנשים מנצח", הוא אומר. "אבל ככל שהעולם מתקדם, הכוח עובר לטכנולוגיה. ה-AI יכול להיות הרוגטקה של דוד. אנחנו לא צריכים כמויות של אנשים - אנחנו צריכים אסטרטגיה, שכל ושימוש נכון בטכנולוגיה".

המשמעות מבחינתו ברורה: בעידן שבו אלגוריתמים מסוגלים לנתח מיליוני מילים בתוך דקות, גם מדינה קטנה יחסית יכולה לייצר השפעה על השיח הגלובלי - אם היא יודעת להשתמש בכלים הנכונים. "AI מאפשר לעבוד בסקייל עצום", הוא אומר. "זה כבר לא משנה כמה אנשים יש בצד השני. מה שמשנה זה מי יודע להשתמש בטכנולוגיה. המסר שלי שם מאוד פשוט: העולם נכנס לעידן שבו הבינה המלאכותית משנה כמעט כל תחום - וגם את המאבק על השיח הציבורי. והשאלה הגדולה היא מי יבין את זה ראשון".