שם קוד ליהודים וחיקוי נאומי היטלר: הצד האפל של הלייבים הגרמניים בטיקטוק

שידורי הלייב הם אחד הפיצ'רים הפופולריים ביותר בטיקטוק, וכוללים לרוב שיחות חופשיות, תחרויות, מוזיקה ואינטראקציה בזמן אמת עם הקהל. אבל מחקר בין-לאומי חדש מצביע על צד אפל בהרבה של הפורמט. לפי ממצאי המחקר, שידורי לייב משמשים גם זירה נוחה להפצת תעמולה ניאו-נאצית – תוך ניצול חולשות האכיפה והאלגוריתם של הפלטפורמה.

המחקר, שערך צוות חוקרים מהולנד, גרמניה וישראל, בחן 24 שעות פעילות בטיקטוק לייב. במהלכן זוהו עשרות חשבונות – רובם מגרמניה – המקושרים לגורמי ימין קיצוני, בהם גם תומכים או נציגים של מפלגת ה-AfD. בלייבים הללו שודרו תכנים שכללו מסרים נאציים, הכחשת שואה, אנטישמיות ותיאוריות קונספירציה, לעיתים מוסוות ולעיתים מפורשות. גם כאשר הופיעו ביטויים נאציים גלויים, מצאו החוקרים כי האכיפה אינה עקבית, והחשבונות לא תמיד מוסרים.

"לא בהכרח נוחתים ישר על היטלר"

"משתמש אקראי שנקלע ללייב כזה לא בהכרח 'נוחת' ישר על היטלר וסמלים בוטים", מסביר תום דיבון, מומחה לפלטפורמות וסושיאל מדיה ודוקטורנט לתקשורת באוניברסיטה העברית, שהיה שותף למחקר. "בהרבה מקרים זה נראה כמו לייב רגיל לגמרי ובתוכו נשזרים בהדרגה המסרים: 'שיעורי היסטוריה' לא פורמליים על הרייך השלישי, רמיזות על 'האמת' שמסתירה הממשלה, דה-לגיטימציה של תקשורת ומוסדות שלטון, וזריקות של אנטישמיות והיררכיות גזעיות".

לדברי החוקרים, לא מדובר ביוצרים בודדים או בשוליים מקריים, אלא בדפוס חוזר: רשתות רכות של יוצרי תוכן, קהילות לייב חופפות, אורחים קבועים ופורמטים דומים. "זה לא תמיד נראה כמו מפלגה או צבא של יוצרי תוכן, אבל זה מתפקד כאקוסיסטם", אומר דיבון. "אותן טכניקות, אותה שפה של רמזים, אותה הנעה הדדית של מתנות ותמריצים. הנורמליזציה של הקיצון מתרחשת דווקא דרך היומיומי – כשהמסר יושב בתוך פורמט מוכר, הוא מרגיש פחות חריג".

הקהל, לפי המחקר, מורכב משכבות שונות: גולשים אקראיים שהאלגוריתם הקפיץ להם את הלייב; קהל קבוע שמכיר את השפה המקודדת; מתנגדים וטרולים שנכנסים להתעמת – ולעיתים מייצרים עוד חשיפה; ובעיקר צעירים שמחפשים שייכות, קהילה ותחושת "ידע נסתר" מול המיינסטרים.

לשידורי הלייב, מסביר דיבון, יתרון מובנה בהפצת קיצוניות: המסרים משתנים ומתחדדים בזמן אמת בהתאם לתגובות הקהל, וכל אינטראקציה כזו גם מגבירה את החשיפה האלגוריתמית. במקביל, הלייב מאפשר לבנות קהילה עם שפה פנימית וטקסים קבועים שמחזקים נאמנות, וגם לשחק כל העת עם גבולות האכיפה – תוך מעבר מודע מסמלים נאציים גלויים לרמיזות ולקודים שקשה יותר למערכות אוטומטיות לזהות.

ברקים כסמל ל-SS ותמונת פרופיל של רופא נאצי

כך, לפי הדוח, שידורים שנפתחו בשיחות על מזג האוויר או אוכל גלשו בהדרגה לדיונים על זהות והיסטוריה גרמנית – עד להחדרת מסרים של תורת הגזע והאדרת הרייך השלישי. נעשה שימוש בשפה מקודדת כמו אזכורים של "שישה מיליון עוגיות", שימוש באות "j" לציון יהודים, או פיצול קריאות "Sieg" ו-"Heil" בין מגיבים בצ'אט. לצד זאת הופיעו סמלים חזותיים מוכרים: צבעי דגל הרייך, ברקים המזוהים עם ה-SS, דגלי הצי הגרמני כתחליף לצלב הקרס, ואף חיקוי תנועות גוף מנאומים של היטלר.

"גם כשהשיח הוא 'גרמני' או 'אירופי', יהודים לרוב מופיעים כמסגרת הסבר להרבה תופעות בגרמניה או באירופה", מתאר דיבון. "מדובר בשליחים של מפלגות הימין הקיצוני בגרמניה, אז יש לך שיח שעוסק במי מנהל, מסתיר, שולט ואחראי לדעיכה תרבותית או כלכלית בגרמניה או באירופה, או מי אמון על המדיה באזורים הללו. יש לך ממש שימוש סטריאוטיפי בשיח על יהודים שאנחנו מכירים משנות ה-30".

החוקרים מתארים גם מקרים חמורים יותר: קריאות לאלימות, פרסום כתובת של חנות בבעלות מהגר וקריאות "לכו לבקר אותו", ושימוש בשמות ותמונות של פושעי מלחמה נאצים כפרופילי משתמש. באחד המקרים, מודרטור של שידור נשא את שם המשתמש "Lagerarzt" (רופא מחנה), עם תמונת פרופיל של קרל גבהרדט – רופא נאצי שביצע ניסויים רפואיים באושוויץ וראוונסבריק במקביל, הלייבים שימשו מקור הכנסה ליוצריהם באמצעות "מתנות" וירטואליות שניתן להמיר לכסף.

"כלכלת המתנות" של טיקטוק

טיקטוק, מציינים החוקרים, גובה כ-50% מהסכום – וגם כאשר הופיעו ביטויים נאציים מפורשים, האכיפה בזמן אמת הייתה חלשה או לא עקבית. "אותן מתנות 'חמודות' (יהלומים, דובים, טבעות), שניתנות על שנאה ואנטישמיות, זה כסף שנכנס חלקית לקופה של טיקטוק", מסביר דיבון. "לא צריך מדיניות שמקדמת נאציזם כדי לקבל תוצאה כזאת. מספיק שיש לך שילוב של אכיפה לא עקבית בלייבים, במיוחד כשזה מרומז ולא מפורש; תמריצי מעורבות מצד טיקטוק עם כסף שמגיע מתוך קונפליקט; פרובוקציה וקיצון שמייצרים זמן צפייה ועוד מעורבות; והכי חמור – מודל עסקי שמרוויח מהפעילות, כולל כלכלת מתנות".

בגרמניה קיימים חוקים נוקשים נגד נאציזם, אך בלייבים האכיפה לוקה בחסר. הסיבה, לפי דיבון, היא הפער בין חוק אופליין לאונליין: שידורים דינמיים, תוכן מרומז, שידורים מחוץ לגבולות המדינה וקצב מהיר של שידורים שמקדימים את האכיפה המשפטית. "הסכנה היא לא רק החשיפה לנאציזם", הוא מזהיר, "אלא גם תהליך של נרמול מסרים קיצוניים שנכנסים כשיחה, עם רדיקליזציה רגשית שמבוססת על תחושת שייכות וכוח. חמור מזה, יש לך מעבר מאידיאולוגיה לפעולה: עם הטרדה, דה הומניזציה, אלימות סימבולית, ולעיתים גם חיבורים לרשתות קיצון מחוץ לטיקטוק".