באפריל אשתקד ובעקבות המקרה הכואב של איציק סעידיאן, עלתה לכותרות מחאת נכי צה"ל ואיתה המודעות לנושא הלוחמים המתמודדים עם פוסט טראומה. אותם לוחמים נאלצים להתמודד עם אתגרים לא פשוטים הן ביום ביום והן בניסיון להשתלב בלימודים ובהמשך בשוק העבודה הישראלי. מיקרוסופט ישראל בשיתוף עם מכללת סלע, קופת חולים מאוחדת ועמותת נט"ל מנסים לתת פתרון בדיוק לזה, כשהשיקו לראשונה מסלול הכשרה טכנולוגי ייחודי, המיועד לחיילים משוחררים המתמודדים עם פוסט טראומה בעקבות שירותם הצבאי.
המסלול הייחודי נמשך כארבעה חודשים, מותאם במיוחד עבור המשתתפים ומספק להם את כל התנאים על מנת שיוכלו להשתלב בשוק ההייטק. את הקורס, שמועבר כולו במיקרוסופט טימז, מלוות קופת חולים מאוחדת, שמעניקה תמיכה של עובדים סוציאליים לכל אורכה של תקופת ההכשרה, ועמותת נט"ל שמספקת הדרכה מקצועית בנושא טראומה ואימון תעסוקתי למשתתפים. מטרת התוכנית היא לאפשר לאותם חיילים שהשתחררו לאחרונה וגם לחיילים ותיקים יותר המתמודדים עם פוסט טראומה, להשתלב בשוק ההייטק ולפתח קריירה טכנולוגית, אך בו בעת ללמוד בקצב ובדרך הנכונה ביותר עבורם. כל הקורסים הותאמו למצב הייחודי של המשתתפים, הכל במטרה לסייע להם להשתלב בהצלחה בשוק ההייטק המקומי. הקורס הינו ללא עלות.
אחד הלוחמים לשעבר שסיים השבוע את לימודי התוכנית בהצטיינות הוא דוד היימנרט (35), הלום קרב ממבצע עופרת יצוקה, לוחם בסיירת גולני לשעבר. "לא ממש רציתי לחשוף את הסיפור שלי, אבל למען המטרה של לחשוף עוד אנשים לקורס ולעזור להם, אני מוכן", מסביר היימנרט בשיחה עם mako. "התגייסתי לסיירת גולני, פלס"ר, ב-2006. במבצע 'עופרת יצוקה' נכנסנו לסעג'ייה. מה שקרה זה שהגדודים התעכבו בדרך, וזה יצר מצב שאנחנו נשארנו באותו מקום, זיהו אותנו איכשהו והתחילו לירות עלינו פגזים בקצב מסחרר, ירדו עלינו איזה 40 פצצות. אני זוכר כל שריקה טוב מאוד, יש רגע של שקט ואז פיצוץ. אם יש לך אטמים מה טוב, ואם לא לדחוף את האצבעות לאוזניים ולהתחפר למטה".
"כל הזמן ביקשנו אישור להתקדם, אבל בגלל קרבות קשים החטיבה לא הורשתה להתקדם ליעדים הבאים שלנו. במשלב מסוים חטפתי רסיס מפצמ"ר לגב, הרגשתי שמישהו חובט בי עם מחבט בייסבול. זה קרה בין כל האנשים ואני היחיד שנפגעתי. טופלתי על ידי החובש של הצוות ובסוף קיבלנו אישור לשפר את המיקום שלנו. המשכתי להילחם עם הצוות עוד יומיים. זה היה משמעותי – להיות פצוע ולהמשיך לעשות את המשימות של הצוות, אבל אחרי יומיים הרופא אמר שאני חייב לעוף משם. משם הגעתי לניתוחים ועניינים, והרופא אמר שזה היה סנטימטר מהריאה ושקרה נס".
"השתחררתי בסוף 2009 והמשכתי את החיים כביכול כרגיל. החלום שלי היה להיות מהנדס כמו אבא שלי, אני מתעסק עם מחשבים מגיל קטן וב-2013 התחלתי ללמוד הנדסה. עברתי לירושלים לדירה משלי והתחלתי ללמוד. הכל היה טוב ויפה, ופתאום התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר, והתחלתי להבין שאלה סימפטומים של פוסט טראומה (PTSD). לא הצלחתי לסיים את הקורס ונשרתי מהלימודים".
אחרי שבשנת 2018 עשה מסע שחרור עם הצוות שלו ללונדון, שם ביצעו יחד עיבוד חוויות לחימה, החל היימנרט להיות בקשר עם ראש הפרויקט, ששון. "הבנתי ממנו שכדאי מאוד שאני אמשיך להיות מטופל, הוא אמר לי 'שמע, הסיפור שלך זה פוסט טראומה ותתחיל לראות את זה ככה. כיום אני מקבל את כל הסיוע ממשרד הביטחון וזה סיוע חשוב מאוד, בעיקר הסיוע הרפואי והנפשי".
עם התפרצות מגפת הקורונה, הבין היימנרט שהוא שוב רוצה לעסוק במחשבים. "עסקתי בתיקוני מחשבים, SEO ודברים כאלה. פתאום יום אחד ראיתי בקבוצה פרסום על הקורס המדובר, שמיועד ללוחמים פוסט טראומטיים והלומי קרב. חשוב לי לציין שראיתי עוד קורסים והצעות, אבל שום דבר לא הרגיש לי נכון ומתאים".
את הקורס האחרון סיימו כ-25 לוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה. במסגרתו הם למדו קוסי ליבה בתחום הענן ואבטחת מידע, ולאחר סיום הלימודים יזכו לסיוע ולתמיכה בהשמה מקצועית לתפקידים טכנולוגיים כגון כגון Cloud technical support או NOC technician (Network operation center).
"היינו נפגשים פעם בשבועיים בתחילת יום הלימודים למפגש קבוצתי", מסביר היימנרט על הייחודיות של הקורס. "היו מסבירים לנו על דברים, עושים תרגילים שגורמים לנו להתמודד עם מכשולים ובעיקר היינו מנהלים שיחות פתוחות. זה משהו משמעותי שהיה בקורס שעזר לנו, אני אישית הרגשתי שאני יכול לשתף וגם להקשיב, כי אנשים שם באמת מבינים זה את זה. ברגע שיש אנשים שחוו את אותן חוויות, תחושת הלכידות היא מאוד משמעותית".
נוצרו לך שם קשרים אישיים שאתה מרגיש שימשיכו אחרי הלימודים?
"בהחלט. יש לנו גרעין של כמה חבר'ה מהקורס שאנחנו שומרים על קשר ונפגשנו כמה פעמים כבר באופן פרטי".
מה הופך את הקורס הזה לעדיף לפוסט טראומטיים לעומת לימודים רגילים?
"קודם כל הליווי של נט"ל ומאוחדת. הקבוצה הזו היא משמעותית מאוד. בדרך כלל כשעושים קורס מקצועי אין דברים כאלה – דיבור אישי, שיחה ודברים שלא קשורים ללימודים. יחד, עזרנו להרים אחד את השני. במהלך הקורס השקעתי המון זמן בללמוד את כל החומר, אנחנו בתקופת מבחנים ואני על זה ברמה שלא הייתי הרבה זמן על משהו, כי יש לי המון מוטיבציה מהקורס שנתן לי המון כלים".
כשהוא נשאל אם יש בו חרטה על כך שבחר בשירות משמעותי במקום שירות ביחידה כמו 8200 עונה היימנרט: "אין בן אדם שלא חושב על זה, במיוחד שרואים את יוצאי היחידות האלה משתלבים בעבודות יפות מאוד, אבל גם באותו זמן וגם כיום הרגשתי ששירות משמעותי הוא חשוב. תמיד חלמתי להגיע לגולני ולסיירת גולני ספציפית, זה היה החלום שלי והגשמתי אותו. אבא שלי הוא הנדסאי שלמד בצבא, זה לא משהו שזר לי, אבל זה לא משך אותי כי ידעתי שאפשר לחזור לזה".
לסיום, אתה חושב שהמדינה עושה מספיק כדי לעזור להלומי קרב להשתלב בשוק או שיש מקום לשיפור?
"בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, אני חשוב שהמדינה עושה המון לאנשים שהיו במצבי או במצבי, אבל עדיין יש יותר דמי אנשים שנופלים בין הכיסאות כי אין להם פציעה גופנית. ברגע שאין לך פציעה גופנית מאוד קשה לקבל הכרה. אלה אנשים שצריך לעזור להם, להרים אותם ולא לשכוח את הקושי שלהם ואת מה שהם תרמו למדינה. צריך לנסות לעזור להם כמה שיותר".