מאות מתחרים ופרס של 150 אלף דולר: כך נראתה אליפות העולם הבין-לאומית הראשונה בסוליטר

400 אנשים נרגשים מכל רחבי העולם מילאו בסוף השבוע של סוף פברואר, ממש לפני שמציאות חיינו בארץ חזרה לשגרת מלחמה, את לובי מלון "פונטנבלו" (Fontainebleau), מלון יוקרתי בחופי מיאמי ביץ' שבפלורידה, ארצות הברית. על פניו לא מדובר באירוע חריג בעיר הבילויים, בוודאי לא בחורף כשאמריקאים רבים מחפשים מפלט בשמש החמימה של העיר.

אבל אותם אנשים נרגשים לא הגיעו לנפוש, ולא סתם ההתלהבות שלהם הייתה גדולה שכן הם 400 שחקני הסוליטר הטובים בעולם. אלו, הגיעו אל אליפות בין-לאומית ראשונה מסוגה בעולם שמאחוריה עומדת חברת ההייטק הישראלית "פאפאיה". וזו לא הייתה סתם אליפות, שכן את האירוע ליוו שדרנים מוכרים, יוצרי תוכן, עמדת ראיונות - והאירוע אפילו צולם לשידור ברחבי ארה"ב.

החברה, שחוגגת שבע שנים להיווסדה, לקחה את המשחק הקז'ואלי והכניסה בו אלמנטים של תחרותיות וקהיליתיות, והחייתה את המשחק שרבים בעבר שיחקו בעיקר כדי להעביר את הזמן. פאפאיה, שמעסיקה כ-400 עובדים בישראל ובפולין, מפתחת פלטפורמת טורנירים מבוססי יכולת (Skill-based tournaments) במובייל, תוך שילוב של תחרותיות, התאמות חכמות בין שחקנים ברמות דומות, ושמה דגש על תחושת השייכות הקהילתית. באפליקציה מתקיימות תחרויות שבהן התוצאה נקבעת לפי ביצועי השחקן בפועל - מהירות, דיוק, אסטרטגיה והתמדה.

בסוף השבוע במיאמי הפורמט קיבל חיים גם בעולם האמיתי. החברה הטיסה את כל המתחרים, שמילאו את לובי המלון היוקרתי בז'קטי ספורט ממותגים של אליפות העולם, כשעל הכף הונחו פרסים בתחרות בשווי של כ-300 אלף דולר, ופרס של 150 אלף דולר למקום הראשון.

איך הפך סוליטר, משחק שהיה לשם נרדף לדרך להעביר את הזמן בשעמום כשאנחנו לבד, לקהילה בין-לאומית, למפגש הכי חי שיכול להיות בין אנשים - וגם לתחרותי באופן כזה שמייצר אמוציות מצד המתחרים? ליווינו את החברה באירוע השיא במיאמי וחזרנו עם מסקנה: כמו הרבה דברים באמריקה - הבסיס הוא האפשרות להגשים חלום גדול.

"זו הזדמנות שלנו כחברה לפגוש את השחקנים פנים אל פנים"

עוד לפני שהתחרות החלה נפגשו כל המתחרים, ששוכנו על חשבון פאפאיה במלון היוקרתי, עם בכירי החברה. אפילו השחקן הישראלי והבין-לאומי, כוכב "פאודה", ליאור רז, היה בערב קוקטייל רשמי שבו הוענקו פרסים למובילי קהילת השחקנים ברשתות החברתיות.

הרעיון לאליפות המיוחדת עלה לפני כשנה וחצי כשהמייסד המשותף ומנכ"ל פאפאיה, אוריאל בכר, סימן חזון: אליפות עולם ראשונה של המשחק. "זה משחק שאנשים רגילים משחקים עם עצמם - מול המחשב או בטלפון - ופאפאיה הביאה לעולם את היכולת להתחרות עם אנשים על בסיס מהירות, ביצועים, ובעיקר יכולת", הסביר שי גוטסדינר, ג'נרל מנג'ר המוצר והפלטפורמה בחברה.

אם תגידו לאנשי פאפאיה שסוליטר נתפס כמשחק "משעמם", גם אם בקטע טוב, וכזה שמאפשר בעיקר להעביר את הזמן בסלון (או, חייבים להודות, על אסלת השירותים), הם יסכימו בחיוך - אך ידגישו: ברגע שמושיבים כמה אנשים בחדר, אמיתי או וירטואלי, סביב אתגר ופרס, דברים אחרים יוצאים. "אנשים הפכו לתחרותיים והישגיים. הם ניסו לשפר את היכולת שלהם ולהיות הכי מדויקים שאפשר. מעבר לתחרות, מה שמיוחד כאן זו האפשרות שלנו כחברה דיגיטלית לפגוש פנים אל פנים את השחקנים. הם לא האמינו כשהסברנו להם שהם עלו לגמר ושישתתפו בתחרות, ועוד שאנחנו נדאג להם לטיסה ולמלון", הוסיף גוטסדינר.

פאפאיה מפתחת מספר משחקים, אך גולת הכותרת היא ללא ספק ה-Solitaire Cash. בן קצאל, בעלים (Game Owner) של המשחק בחברה, חי את המשחק וצריך להבין בכל רגע מה מעניין את צרכני התוכן, השחקנים. "בסוף המשחק הוא להזיז קלפים, צריך להיות מאוד יצירתי ולחשוב איך מוסיפים דברים כדי לחבר את השחקנים, ועדיין שומרים על המשחק הקלאסי שהם אוהבים", הוא אמר. "שני הדברים שעשינו מההתחלה זה לייצר תחושת קהילה ולהוסיף אתגרים ותחרויות שתמיד מוסיפים עניין".

החשש העיקרי, כך לפי קצאל, לפני שיצאו לדרך היה לבחון כמה מחוברים השחקנים למשחק. "זה נכון שהם משחקים שעות באפליקציה, אבל זו רמה חדשה לסמוך על אדם שאומר לך 'אני קונה לך כרטיס טיסה וסוגר לך מלון במיאמי לסוף השבוע'. גילינו שזו הייתה החלטה אמיצה, הם הכי חמודים. השחקנים הגיעו, ועכשיו חלקם נפגשים לראשונה אחרי שהכירו בעיקר במשחק ובקבוצות פייסבוק. הם כבר הספיקו להתנחל בחדרים אחד של השני עד השעות הקטנות, צוחקים ומדברים. זה הביטוי הכי אמיתי לכוח של המפגש בעולם האמיתי. לדעתי אנחנו בדרך להפוך את זה למסורת", ייחל קצאל.

בין השחקנים הנרגשים בערב הקוקטייל היה גם השחקן הבין-לאומי ליאור רז, שהצהיר כי התחבר מאוד לחברה, ולמנכ"ל אוריאל בכר. "התפיסה שלי ושלו את העולם דומה, הזמינו אותי ואני מרגיש חלק. זה ממש מדהים", אמר והתייחס לתחושות להשתתף באירוע שמובילה חברה ישראלית: "זו גאווה גדולה מאוד. גיימינג זה תוכן ממש כמו סרטים וטלוויזיה. אנחנו נותנים בידור לעולם. אנחנו כוח קטן, אבל מאוד איכותי, שמוציא לעולם דברים ענקיים כמו האליפות הזו".

"אני גאה בהיותי ישראלי, כשאני מגיע לאירוע כזה שמובילה חברה ישראלית, שומע עברית, מרגישים אווירה מקבלת, אוהבת", הוסיף רז באירוע שכזכור נערך עוד בטרם פרצה המלחמה של ישראל וארצות הברית נגד איראן. "רוב העולם אוהב אותנו, הכל בסדר. צריכים לאהוב ולהיות גאים במי שאנחנו ומאיפה שבאנו".

"זה נטו יכולת, אין תירוצים. כולם מתחרים בתנאים זהים"

אחרי שאירוע הקוקטייל הסתיים ניצלו מרבית מהמתחרים את הלילה שלפני התחרות כדי להמשיך ולבלות ביחד. מי שהכירו עד עכשיו בעיקר בקהילה וירטואלית הפכו לקהילה מגובשת בעולם האמיתי. "כשמדמיינים בראש סוליטר, משחקים אותו לבד בבית. זה לא ייאמן איזה חשמל יש באוויר כשיש באולם 400 איש ואתה משחק איתם", שיתפה רויטל בזל, מנהלת מסחרית בחברה.

לדבריה של בזל, 600 אלף איש התחילו את המסע, אי שם באפליקציה, כשלתחרות הגמר הגיעו 400 הטובים והטובות ביותר, 80% שחקניות. "במשחק באופן כללי יש רוב נשי מובהק. יש פה נשים צעירות ומגניבות שלא בהכרח היית חושב לפגוש כאן. יש פה אנשים צבעוניים מכל רחבי ארצות הברית, ואפילו כמה מהעולם. לדעתי מה שאנחנו רואים כאן זה ניצן ראשון לעוד אירועים שיבואו בעתיד".

לפאפאיה היה רעיון שאפתני, וברגע שהם ראו את מידת העניין בסקר שערכו בקרב השחקנים – הם לא הסתכלו לאחור. כשהעזתי להרהר במחשבה שאולי סקר יכול היה להצביע על מגמה הפוכה, בזל לא נרתעה והדגישה בחיוך: "שיחשבו שאולי זה משעמם! אל תתבייש להגיד. אבל, ברגע שהפכנו את זה לתחרות, עם כל מה שהיא מביאה, מגלים כמה אנשים יושבים מרותקים".

בבוקר שבת התאספו 400 השחקנים הנרגשים, ועובדי החברה הנרגשים לא פחות, אל אולם בלב שכונה שקטה שלא רומזת על מה שמתרחש בחלל שמרגיש כאילו יצא מלאס וגאס. שולחנות ארוכים, במה מרכזית, עמדת ראיונות, שדרנים, יוצרי תוכן ופרשנים - ואפילו מצלמות של ערוץ בטלוויזיה האמריקאית שזיהה את הפוטנציאל, וישדר את התחרות ברחבי המדינה - ושם גם תיחשף זהות המנצח או המנצחת בתחרות.

התחרות התבססה על יכולת בלבד, ולוותה במעטפת טכנולוגית שנועדה להבטיח תחרות הוגנת ומדויקת. "כדי לייצר תחרות הוגנת, סיפקנו את המכשירים של כולם. 400 מכשירים משלנו, כשכל מתחרה קיבל את המכשיר המדויק שביקש. נותרה רק היכולת, אין אוזניות, אין תירוצים", הדגיש בחיוך גוטסדינר על ההיערכות האופרטיבית הגדולה בחברה לתחרות.

ככל שהתחרות התקדמה התבהרה העובדה הפשוטה: זו עדיין תחרות במובנים הקלאסיים, יש בסוף מנצחים ומפסידים, והיה בה כל מה שיש בתחרות. שאגות שמחה מהצלחה, מתח רב – ואפילו שחקנים שלא הצליחו להתקדם בתחרות ובפינת העישון טענו כי נעשה להם עוול. חגיגה שלמה, ובמידה שלא הייתי נוכח באולם עוד הייתי יכול לחשוב שמדובר בדיווח ממגרש כדורגל.

אמה מולינקנס, שהגיעה מסן אנטוניו, הודתה שכשהגיע רגע האמת גם המתח עלה. "זה לא כמו בבית שנשענים על הכורסה. אנשים מסתכלים עלייך, זה מורט עצבים, זה מלחיץ מאוד – אבל כשמתקדמים אז נרגעים. עזר לי גם לפגוש חברים מהמועדון שלי במשחק, יצאנו לבלות וזה נחמד להיפגש פנים אל פנים".

ליאור עיני, ישראלית שמתגוררת בשנים האחרונות באיידהו והגיעה לתחרות הגמר אך הודחה, שיתפה בתחושות רגעים ספורים לאחר שסיימה דרכה בתחרות. "זה כבוד גדול להיות אחת מ-400, בחיים שלי לא חוויתי דבר כזה, זה מטורף. אני משחקת ארבע שנים במשחק, ממש התלהבתי כשזכיתי להגיע לכאן", הודתה. "ברור שאני מאוכזבת שהודחתי, מספיק סיבוב אחד שלא הולך לך וזה יכול להשפיע אבל החוויה טובה מאוד".

אמנדה וולש, שחקנית מסן חוזה שמשחקת ב-Solitaire Cash שנתיים וחצי, סיפרה כיצד המשחק עזר לה בתקופה קשה בחייה. "זה התחיל כתחביב בתקופה שבה איבדתי את העבודה. הייתי צריכה הפסקה מחיפוש עבודה, והמשחק היה מפלט כיף. מאז מצאתי עבודה, אבל עדיין אוהבת לשחק", אמרה. "החוויה פה מדהימה, הבאתי חברים שבאו לעודד אותי והכרתי קהילה מקוונת שהפכה למציאותית. זה מרגיש כמו משפחה".

בעבור האלי רובינס, שהגיעה לראשונה למיאמי מספרינגפילד שבמיזורי, המעמד לא היה מובן מאליו בכלל. "לא האמנתי שהצלחתי להגיע לכאן. זו חוויה מטורפת, אני שמחה שזכיתי לפגוש את כל האנשים המדהימים מכל העולם. בעבודה עשו לי מסיבת הפתעה כשעליתי לגמר, הכינו לי חולצות ושלטים".

כיאה למדינה שבה נערכה האליפות, אולי אפילו בהשראתה, בפאפאיה חלמו הכי גדול שאפשר. אם לבחון את התגובות של השחקנים, הצרכנים של המשחק שיצרה החברה, זה השתלם לה בענק. מעבר לתחרות, ולפרסים הכספיים הנדיבים, נראה שהדבר העיקרי שלקחו המתחרים והחברה מסוף השבוע במיאמי הוא, למרות הקלישאה, האנשים שהכירו בדרך. הקהילה הווירטואלית הפכה לאמיתית, שחקנים שהיו שורת נתונים הפכו לפרצופים מחייכים – ואם צריך להמר, זו לא הייתה אליפות העולם האחרונה.

הכותב היה אורח של החברה בתחרות במיאמי ביץ'