רוסלה בת ה-12 נחשפה לתוכן דיכאוני ברשתות החברתיות ושמה קץ לחייה

מספר משפחות באיטליה הגישו תביעה נגד מטא, בעלת אינסטגרם ופייסבוק, ונגד טיקטוק, בטענה שהפלטפורמות והאלגוריתמים שלהן מסכנים קטינים, כך דווח ברויטרס. לפי התביעה, הראשונה באיטליה שמכוונת ישירות נגד חברות הרשתות החברתיות, המשפחות דורשות הגבלות הדוקות יותר על גישת קטינים והעלאת מודעות לסיכונים.

אחת מהן היא משפחת רוג'רו אוגואס, אשר ראתה איך בכמה חודשים בלבד ההתנהגות של בתם רוסלה משתנה מקצה לקצה בזמן שהרשתות החברתיות מציפות את החשבונות שלה בתכנים העוסקים בפגיעה עצמית, כד שלבסוף בת ה-12 שמה קץ לחייה.

רק לאחר מותה של רוסלנה, ההורים שלה פתחו את הסלולר שלה, שם גילו שהיא משתמשת ברשתות חברתיות הרבה יותר משחשבו, כולל פרופיל אינסטגרם סודי בשם 'Just a dead pers0n', או בעברית "רק אדם מת", אבל עם שינוי של אחת האותיות לספרה 0.

כפי שקורה הרבה ברשתות חברתיות, רוסלה נכנסה לתוך בועת תכנים. לאחר שחיפשה חומרים דיכאוניים, שכנראה שיקפו את מצב רוחה, האלגוריתמים התאימו את עצמם והחלו להדהד את אותם תכנים שוב ושוב. חמישה חודשים לאחר החיפוש הראשון - היא התאבדה.

"בשלב מסוים זה נראה כאילו זה קיבל חיים משלו, גדל עד שעלה על הצד העליז והחברותי שלה - החלק המואר יותר", אמרה אירנה רוג'רו אוגס לרויטרס על בתה רוסלה,

האם סיפרה: "ימים ספורים לפני ששמה קץ לחייה, רוסלה השתתפה ב'משחק חוסר הביטחון', זה עובד ככה: צריך להקיף בעיגול את התכונות העצמיות שלא אוהבים. היא, למשל, הקיפה בעיגול את הצחוק שלה. היא בנתה בתוכה את המציאות הזו, שלא תאמה את התפיסה של האחרים. היא לא אהבה את החיוך שלה, אבל גילינו את זה רק אחר כך, כשבעלי ואני חדרנו אל העולם הסודי שלה, המורכב מתמונות, סרטוני רילז וחיפושים אובססיביים ברשת. ובכל זאת, כל החברים שלה, החברים שלה לספסל הלימודים, זוכרים את הצחוק היפהפה שלה. צלול, אמיתי", סיפרה אירנה בריאיון לתקשורת האיטלקית לפני כחודש.

"עבורנו זו הייתה טרגדיה, שכנראה נולדה ממשהו אחר, אך ללא ספק הואצה ונדחפה על ידי אלגוריתמים וגלישה ברשתות. בתוך חודשים זה היה כמו מחלה קטלנית ומהירה, ואנחנו היינו ללא נשק. הורים לא אמורים להיות סוהרים, הם אמורים להיות מחנכים שמלווים את ילדיהם במסלול החיים. אבל לעתים קרובות אנו לא מוכנים מול הטכנולוגיה המקיפה והמסוכנת הזו יותר ויותר". כיום, טוענת אירנה, "ישנה סכנה עמוקה שלעתים קרובות חומקת מעיני הרוב. אין הגנות נכונות ולפעמים דעתנו מוסחת על ידי סכנות אחרות. אני מדברת על סיכון הקשור לשימוש חריג ומעוות בטכנולוגיה".

החשש של אירנה הוא "שהורים ימצאו את עצמם לבד, חסרי אונים מכדי לעצור שימוש אובססיבי בסמארטפונים ובאפליקציות. רוסלה נראתה מסוממת מהרשתות החברתיות. וכשהיא הייתה בלעדיהן, למשל בעקבות עונש, היא התנהגה כמו מכור לסם בתסמונת גמילה. ובשלב הזה ההורים נותרים חסרי אונים. התמכרות לסמים היא דבר מוכר, נחקר. ישנם מבנים שמסייעים למשפחות, מומחים, בדרך כלשהי התופעה מוכרת. התמכרות לרשתות החברתיות לא. בעלי הוא יועץ מערכות מידע ואני תמיד עבדתי עם מחשבים. שנינו חשבנו שאנחנו מסוגלים לנהל את מלכודות הרשת. ומתברר שלא".

רוסלה נענשה לפעמים באיסור על שימוש ברשתות החברתיות. "קרה כמה פעמים שמנענו ממנה להשתמש בטלפון או באייפד, אז נתנו לה עונש. אבל היא בכל זאת הצליחה לגלות איפה החבאתי אותם והשתמשה בהם בסתר. בגלל זה אני מתעקשת לומר שהקרב נגד הרשתות החברתיות, וההתמכרות שהן מעוררות, הוא קרב שקשה להורים להילחם בו לבדם, כי הם לא יכולים להיות מומחים בהכל. כיום, אפילו לילדים בבתי הספר היסודיים יש סמארטפונים. אם אתה לוקח את המכשירים, אתה דן את הילד שלך להיות מבודד, אם אתה לא עושה זאת, אתה לא מצליח להגן עליו מהסכנות שהם מסתירים".

גם מטא וגם טיקטוק, הנמצאות במרכז התביעה, מכחישות את הטענות שלפיהן השירותים שלהן מזיקים לצעירים, ואומרות שהן נוקטות צעדים להגנה על משתמשים צעירים, להסרת תוכן מזיק, לצמצום חשיפה לחומרים מסוכנים ולסיוע למשפחות בניהול חשבונות של ילדים. על המקרה של רוסלה מסרה מטא לרויטרס שלא תגיב ישירות במהלך ההליך המשפטי, ושהבריאות הנפשית של צעירים מושפעת ממגוון רחב של גורמים.

"אנחנו יודעים שהורים דואגים לבטיחות של בני הנוער שלהם ברשת, ולכן אנחנו עושים באופן עקבי שינויים כדי לעזור להגן עליהם", אמר דובר מטא, ודיבר על ה-Teen Accounts ואמצעי ההגנה המובנים. "אנחנו מתנגדים בתוקף לטענות האלה, שמתעלמות מהמחויבות ארוכת השנים שלנו לתמיכה בצעירים".

"אנחנו ממשיכים להשקיע באמצעי בטיחות שנועדו לגוון תוכן מומלץ, לחסום חיפושים שעלולים להיות מזיקים ולחבר משתמשים פגיעים למשאבי סיוע", אמר דובר טיקטוק, שהפנה גם לקווי סיוע מקומיים למניעת התאבדויות. בחברה מסרו כי היא מסירה יותר מ-99% מהתכנים שמפרים את הכללים להגנה על הבריאות הנפשית וההתנהגותית של משתמשים.

הביקורת על פלטפורמות דיגיטליות מתרחבת באירופה. בריטניה הודיעה רק השבוע על תוכנית לאסור שימוש ברשתות חברתיות לילדים מתחת לגיל 16, ובאיחוד האירופי מגבירים את האכיפה של חוק השירותים הדיגיטליים, שמחייב פלטפורמות להגן טוב יותר על קטינים ולצמצם תוכן מזיק. בארה"ב קבעה פסיקה שמטא וגוגל של אלפבית התרשלו בתכנון פלטפורמות שנחשבו מזיקות לצעירים.

"המטרה היא לא לבטל את היתרונות של הרשתות החברתיות, אלא להסיר את המנגנונים הטכנולוגיים והשיווקיים שהופכים אותן למזיקות למשתמשים הפגיעים ביותר", אמר עו"ד סטפנו קומודו, שמוביל את התיק עם ארגון ההורים האיטלקי MOIGE.

"פיקוח על שימוש ברשתות חברתיות הוא עבודה במשרה מלאה. זה היה דורש מהורים להשקיע בזה את כל זמנם, וזה פשוט לא ריאלי", אמרה ולנטינה מורליה, חברת הנהלה באיגוד המשפחות מרובות הילדים באיטליה. לדבריה, בנה אנטוניו, שכיום בשנות ה-20 לחייו, החליף כנער את ספרי הארי פוטר בגלילה בטלפון. "ברגע שהיה לו טלפון ביד, בגיל 16, לאט לאט הספרים התחילו להיעלם. בתוך כמה שנים הוא הפסיק לקרוא לגמרי".

ארגון הבריאות העולמי מזהיר כי שימוש בעייתי ברשתות חברתיות, שמאופיין בהתנהגות הדומה להתמכרות, נמצא בעלייה בקרב מתבגרים ואחראי למצב נפשית גרוע, שינה גרועה וסיכונים בריאותיים רחבים יותר. בתביעה נטען כי הפלטפורמות משתמשות במנגנוני תגמול שמבוססים על מודל של מכונות מזל כדי לעודד תלות, באמצעות הפעלה חוזרת של דופמין, חומר במוח שנקשר להנאה ולתגמול.

"כל לייק או התראה מפעילים שחרור דופמין, וקושרים את המשתמשים לפלטפורמה באופן שמזכיר התמכרות", אמר טונינו קנטלמי, יועץ לתובעים ומנהל בית הספר להתמחות בפסיכותרפיה קוגניטיבית-בין-אישית ברומא. משפחות בתביעה אומרות כי מחקרי סריקות מוח של משתמשי רשתות חברתיות מצביעים על פעילות באזורים במוח שנקשרים להתמכרות.

"הגישה הבריאה ביותר בהתמודדות עם מתבגרים היא לקבל את זה שאנחנו לא מוכנים", אמר פדריקו טוניוני, ראש המרכז לפסיכופתולוגיה של הרשת בבית החולים ג'מלי ברומא. הוא הוסיף כי אינו יכול לקבוע שמטופליו היו סובלים פחות בעולם בלי רשתות חברתיות, והזהיר מפני הסתמכות יתר על שליטה הורית: "אם יש משהו מסוכן, זו שליטה בילדים. צעירים צריכים שיקשיבו להם. שליטה היא לא צורה בריאה של נוכחות. המרחק הבריא ביותר הוא אמון".

אירנה רוג'רו אוגואס אמרה שהיא הצטרפה לתביעה כדי לעזור להבטיח שהורים אחרים יהיו מודעים לסיכונים שהיא עצמה לא שמעה עליהם אלא רק לאחר שהיה מאוחר מדי להציל את רוסלה. "לא חשבנו על סיכונים מסוימים ולא ידענו שהם קיימים, אבל אחרים עדיין יכולים לפעול. אין טעם לשמור את זה לעצמי, ואני לא חושבת שלרוסלה היה אכפת".