הסטודנטים שהצליחו למצוא עבודה בהייטק: "הגשתי קורות חיים ל-1,000 משרות"

רבות דובר כבר על משבר הג'וניורים בהייטק – סטודנטים מוכשרים או בוגרים טריים מלאי מוטיבציה ורצון ללמוד, שלא מצליחים למצוא משרה שמתאימה לכישוריהם. חלקם מספרים על מסע של שנה ויותר עד למציאת המשרה הנחשקת, אחרים נשברים ומתפשרים על תפקיד שלא מתאים להם. בחברות הגדולות המצב אפילו יותר קיצוני, ועל כל משרה שנפתחת מאות מועמדויות מוגשות בזמן קצר.

מה אפשר לעשות כדי לצלוח את המשבר? כיצד ניתן בכל זאת להתקבל למשרה יוקרתית, גם כשהתחרות עצומה? שוחחנו עם שלושה סטודנטים שהצליחו בכל זאת להגיע לאחרונה לתפקידים בחברות גדולות ומוכרות. שמענו איך הם עשו זאת, על הקשיים בדרך ועל טיפים פרקטיים למסע. 

"העברתי קורות חיים למישהו שפגשתי בסופר"

רביד דיין, סטודנט שנה שלישית למדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, התקבל לאחרונה לעבוד במיקרוסופט כסטודנט לפיתוח תוכנה. את המסע אל המשרה החל דיין לתכנן עוד מתחילת התואר, כשבחר את הקורסים אותם הוא יעשה: "בחרתי לקחת קורסים רלוונטיים לתעשייה בשלב כמה שיותר מוקדם בתואר, כמו אלגוריתמים, מבוא למדעי המחשב, מערכות הפעלה ומבני נתונים. יש הרבה מקומות שאתה צריך לפחות שלושה מהם כדי להתקבל למשרה, והתרכזתי בקורסים האלה כדי לקבל בהם ציון כמה שיותר גבוה".

דיין מספר שהגיש קורות חיים ללא פחות מחמישים משרות, מתוכן המשיך לשלב נוסף בשש משרות בלבד. הוא הגיע לשלב הסופי בשלוש משרות - והתקבל למשרה אחת, למיקרוסופט. "מבחינת לימודים, ממוצע זה לא הכל, אבל זה כן חשוב", הוא אומר ל-mako. "הייתי אומר שצריך ממוצע ציונים של 85 צפונה, השוק קשה היום ומסתכלים על זה".

"בחברות הגדולות משתמשים הרבה פעמים ב'ליטקוד', אתר לתרגול קוד, ולדעתי כבר אחרי קורס מבני נתונים, כדאי להתחיל לתרגל בו. זו תורה בפני עצמה, יש עקרונות מסוימים שחוזרים על עצמם בתרגילים וצריך להכיר אותם", הוא מייעץ.

ובכל זאת, הטיפ המשמעותי ביותר שיש לדיין לתת עוסק, איך לא, ביצירת קשרים ענפה. "כדאי להתחיל לפנות לחברים מהתעשייה או לחברים של חברים, ולבקש שיעשו לכם ראיונות דמה. למשל, דיברתי עם חבר שהוא VP (סגן נשיא) איפשהו, ואמרתי לו, 'יש לי ראיון חשוב, אני רוצה שתיתן לי פידבק'. הוא בעצמו מראיין אנשים, אז הוא יודע לתת כזה. בכלל, תפנו לכל מי שאתם מכירים. פעם אחת הייתי בסופר ושמעתי מישהו מדבר, הבנתי שהוא מהתחום, אז פשוט פניתי אליו וביקשתי שהוא יעביר את קורות החיים שלי".

טיפ לסטודנט המיואש?

"להתעסק בפרויקטים מחוץ ללימודים, והסיבה היא לא רק ניסיון, אלא כדי לבדל את עצמך. יש בסוף מאות או אלפים כמוך שלמדו את התואר ועשו בדיוק מה שעשית, ופרויקט אישי נותן לך הזדמנות להראות את תהליכי החשיבה שלך בצורה מעניינת שמציגה מי אתה".

"הגשתי קורות לחיים ליותר מ-1,000 משרות"

שחר בני, סטודנט שנה שלישית למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, התקבל לאחרונה לחברת צ'ק פוינט. "התחלתי לחפש משרת סטודנט בין שנה ב' ל-ג'. על כל משרה מתחרים מאות סטודנטים, ולא עברתי בשום מקום אפילו את הסינון הראשוני, אז לאט לאט התרחבתי בחיפושים. חיפשתי גם משרה מלאה, וגם משרות שלא קשורות בכלל לפיתוח, כמו QA, דאטה אנליסט ואפילו support".

המסע היה ארוך ומייגע. "שמונה חודשים של חיפושים, ראיונות שאת חלקם לא עברתי, ואפילו ריאיון שביטלו לי שעתיים לפני. שלחתי מיילים לעשרות אנשים בשבוע שכתבו בלינקדאין שהם מגייסים, שיפצתי את קורות החיים שלי, וניצלתי כל קשר זעיר שהיה לי עם מישהו שמסוגל לתת לי כיוון למשרה. הגשתי לדעתי ליותר מ-1,000 משרות, ולאחר תקופה ארוכה, קיבלתי צ'אנס בצ'ק פוינט, ולשם גם התקבלתי".

"זה לא שבאתי יותר מוכן לראיון עם צ׳ק פוינט", נזכר בני, "אבל אני יכול לומר שהגעתי יותר בטוח בעצמי. ראיונות לא מוצלחים גורמים לך להסיק מסקנות ולהשתפר, גם בדרך שבה אתה עונה על תשובות וגם בזה שהם מורידים לך את הלחץ לקראת הריאיון הבא. בראיון הראשון שלי הייתי מאוד לחוץ וזה היה ניכר".

טיפ לסטודנט המיואש?

"לנצל את הזמן הפנוי שלכם בבניית פרויקטים, שיראו את הידע שלכם עוד בשלב הסינון הראשוני. ברגע שהמגייסת מקבלת מאות קורות חיים של סטודנטים שהסטטוס שלהם (לפחות על פי קורות החיים) הוא אותו דבר, פרויקטים שעשיתם יכולים לגרום לכם לבלוט".

"הלכתי לכל כנס שהיה בחינם"

ענבל טמיר, בת 22, היא סטודנטית בשנה ג' במכון הטכנולוגי בחולון. לאחרונה היא התקבלה לחברת אינטל לעבודה בתחום הסייבר. "התחלתי לחפש עבודה בסמסטר קיץ של שנה א', ולקח לי עשרה חודשים למצוא עבודה", היא נזכרת. נקודת מפנה חשובה בחיפוש העבודה עבורה הגיעה עם הצטרפותה לקהילת "האקריות", קהילה לקידום נשים בסייבר.

"ראיתי פרסום על הקהילה באיזשהו מקום, הלכתי למיטאפ והתלהבתי מאוד ממה שראיתי. היו שם הדרכות פרקטיות אמיתיות איך לחפש עבודה, איך לכתוב קו"ח ואיך לפתוח לינקדאין, וזה בנוסף להדרכות בפן הטכנולוגי".

לאחר המיטאפ המוצלח, החליטה טמיר להפוך את ההשתתפות במיטאפים (כנסים מקצועיים בנושאים טכנולוגיים, שלרוב מתקיימים בחברות ההייטק עצמן) לדפוס קבוע. "הייתי בכל כך הרבה מיטאפים, כל כנס שהיה בחינם הייתי הולכת. הסתובבתי עם קורות חיים מודפסים עם QR, והתחלתי לחלק לכל מי שאמר שהוא מגייס, או אפילו אם הוא רק מכיר מישהו שמגייס. זה עדיין לא עזר, קיבלתי המון הצעות עבודה אבל הרוב לא התאים לי, משרות בשכר מינימום, משרות IT או מכירות, שזה ממש רחוק מהתחום שלי.

"רציתי סייבר בלבד כי הייתי שנתיים בתחום בשירות הלאומי שלי ועשיתי 10 יחידות בתיכון. לדעתי במהלך תהליך חיפוש העבודה הגשתי אלפי קורות חיים, הפכתי את זה לפרויקט".

במקום להרים ידיים, היא בחרה בדרך מקורית להתמודד עם המצב: "הייתי כל כך מתוסכלת שאמרתי, 'אני פשוט אקים סטארטאפ ייעודי לזה'. קראתי לזה 'סקריפטר' והחלטתי להביא ג'וניורים לצד סטארטאפיסטים שמחפשים עובדים במחיר זול או בחינם, ולחבר ביניהם".

למרות שהיא הצליחה להפוך את הלימון ללימונדה, טמיר מגדירה את המסע שלה כמייאש. "הייתי במצטבר לדעתי למעלה מ-20 ראיונות במקומות שונים, לפעמים עברתי, אבל במקומות שהרגשתי שהם לא טובים או לא מתאימים לי. היו גם מקומות עבודה שרציתי מאוד ולא קיבלו אותי, לדוגמה היה לי מקום עבודה שערך לי שמונה ראיונות, ודווקא בריאיון השמיני לא עברתי".

ומה עזר לה בתקופה הקשה הזאת? "מה שחיזק אותי מאוד זה שמצאתי מישהו מהתעשייה שסוג-של 'אימץ' אותי. בכל פעם שרציתי לפרוש, הוא אמר לי 'המשרה מעבר לפינה'. לכל ג'וניור שאני פוגשת, אני אומרת שינסה למצוא דמות מאמצת מהתעשייה גם כן. אחרי עשרה חודשים, קיבלתי את ההזדמנות לראיון באינטל, ושם באמת התאמתי להם והם התאימו לי".

טיפ לסטודנט המיואש?

"לעשות דברים שיבדלו אותך מאחרים בצורה קיצונית, ולצעוק, לצעוק, לצעוק, בכל מקום שאתם מחפשים עבודה. בצורה מטאפורית, כמובן".