"ככה גרמתי לשלם לי על הקפה של הבוקר"

מדי בוקר אביה וייס חדד (25), מנהלת סושיאל וסטודנטית לעבודה סוציאלית מתל אביב, פותחת את היום בסניף ארומה שמתחת לביתה עם בנה דניאל בן הארבע. בחודשים האחרונים היא החלה לתעד את הזמן המיוחד הזה שלהם, ואת ה"לחיים" שהם עושים מדי בוקר – היא עם קפה, הוא עם שוקו – בסטורי שלה באינסטגרם.

"זה התחיל בתור מסורת שלנו, לפתוח את היום ביחד, ובתוך העומס של החיים לקחת בבוקר עשר דקות לשתות קפה ולדבר קצת", היא מספרת בשיחה עם mako. הקסם הזה תפס גם את הגולשים, ובסטורי שהיא פרסמה צפו מדי בוקר יותר מאלף איש.

ואז עלתה בה מחשבה – למה לא לתייג בסטורי שלה את ארומה? "חשבתי שאם הם ישתפו זה יהיה כיף, כי נוכל לקבל עוד חשיפה גם מהסטורי שלהם", היא אומרת, אבל מודה שהתלבטה: "חשבתי שאולי זה קצת קרינג'", היא מסבירה, "גם כי זה ארומה, הדבר הזה שיש בכל מקום, לא איזה מקום בוטיקי, וגם כי הרגשתי שיש משהו קצת מביך ברצון להגיע לעוד קהלים ולקבל עוד עוקבים. חששתי שאולי זה ייראה כאילו אני מחפשת חשיפה על חשבונם".

לדבריה, עבור יוצרי תוכן מתחילים זאת התלבטות מוכרת: "יש לזה אפילו מושג בטיקטוק – קרינג' מאונטיין, הר הקרינג'. הכוונה היא שצריך לעבור דרך תקופה קצת מביכה, שבה אתה מעלה תכנים ומדמיין אנשים מהתיכון אומרים – מי היא חושבת שהיא, בלוגרית? זה לדמיין מה עוקבים שלנו, שאנחנו מכירים רק באופן שטחי, חושבים על זה שאנחנו מנסים להתחיל ליצור תוכן ברשת, לספר את הסיפור שלנו בעולם. יש בזה משהו קצת מכווץ, כי אתה לא רוצה להיראות מתאמץ מדי".

אבל לצד החשש, מחשבה אחרת הייתה חזקה יותר: אין שום דבר מביך בלנסות. "הזכרתי לעצמי שלאף אחד לא באמת אכפת, כל אחד מתעניין בחיים של עצמו, ורוב הביקורת היא בכלל מבפנים ולא מבחוץ. אם מישהו שופט אותי, כנראה שזה יושב על משהו פנימי שלו, ובכלל לא קשור אליי".

הקפיצה למים השתלמה: וייס חדד תייגה, ובארומה מיד שיתפו את הסטורי שלה. "הייתי ממש מופתעת, לא חשבתי שזה באמת יקרה, זה ממש שימח אותי. כתבתי להם בתגובה שאני מתה על ארומה, ושאנחנו שם כל בוקר, ואפילו יש לי באינסטגרם היילייט שלנו שותים ארומה". ההמשך היה מרגש אפילו יותר: להפתעה של וייס חדד, בארומה העבירו לה קרדיטים בשווי של 300 ש"ח לקנייה ברשת – "כדי שיהיה לך עוד בקרים טעימים מאיתנו".

"מבחינת ארומה, כל הצדדים מרוויחים, והם מקבלים פרסום אותנטי, עקבי, שמייצר חשק אמיתי לקפה, לקהל קטן אבל חזק", מסבירה וייס חדד מעיניים של מנהלת סושיאל, "רוב המדדים והמחקרים החדשים מראים שמיני ומיקרו משפיעניות, עם 3,000-10,000 עוקבים, משפיעות על מותגים בצורה הרבה יותר חזקה מאשר משפיענים גדולים. הן דורשות הרבה פחות כסף, או אפילו רק בארטרים, והמותגים יכולים להגיע בעזרתן להרבה קהלים מגוונים. גם יש אצל מיני משפיעניות משהו יותר אותנטי ואמין לעומת משפיענים עם המון עוקבים, שאצלם זה מרגיש כמו עוד קוד קופון. ככל שהזמן עובר, כל אחד הופך להיות קצת משפיען, ונוצרת מין כלכלה כזאת של 'אני אתן לך ואתה תפרסם המלצה על זה', שיוצרת אימפקט משמעותי למותגים".

"להפוך את עצמך למותג"

ההעזה של וייס חדד מגיעה מתוך תובנה חשובה – זאת הדרך שלה ליצור את המותג האישי שלה. "אני עושה מה שאני עושה כדי להגיע לעוד קהלים, לא כי אני רוצה להיות משפיענית או בלוגרית, אלא כי אני יודעת שאני, בתור אביה, זה מותג. וככל שאני אהיה יותר מוכרת במה שאני עושה, בעתיד יתפתחו לי אפשרויות לעוד עבודות ופרויקטים, בדיוק כמו שקרה עם ארומה", היא אומרת.

"בעולם שלנו, בכלכלה שלנו, כל אחד הוא מותג בפני עצמו. בין אם אתה עצמאי או שכיר, חלק מהעבודה שלך היא גם לעבוד על המותג שלך, ועל איך אתה מספר את הסיפור שלך לעולם, וזה נכון לא רק ליוצרי תוכן אלא לכל אחד – מתכנתים, מנהלים, עובדות סוציאליות", היא מסבירה.

"אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מחליפים שתיים-שלוש עבודות בחמש שנים, והרבה אנשים הם סלאשרים – הם עושים גם וגם וגם. היום כבר לא מתחילים לעבוד בחברה בגיל 25 ויוצאים משם בפנסיה, היום עושים ומשנים המון, ובכל פעם שמגיעים לראיון עבודה צריך להוכיח מחדש את האימפקט שלך. כל שינוי כזה במקום העבודה מביא עלייה של בערך 20% בשכר, אז גם כלכלית זה נכון לעבוד קשה כדי שהמותג שלנו יהיה חזק. בעיניי הכי קל לעשות את זה דרך הרשתות החברתיות".

למעשה, זאת לא פעם ראשונה שוייס חדד מנסה ומצליחה לעבוד בצורה הזאת עם מותג: "הייתה לי פינה בסטורי על זה שהתחלתי לעבוד בהייטק, אבל אין לי כסף לקנות נעליים של הייטקיסטים, אז אני מגיעה למשרד עם השורש האדומות שלי", היא מספרת, "אבל אז היה אירוע בעבודה שהייתי צריכה להגיע אליו בלבוש רשמי. אז כתבתי לשופרא הודעה – 'היי, התחלתי לעבוד בעבודה של גדולים הראשונה שלי, עדיין לא קיבלתי אפילו את המשכורת הראשונה שלי, ואני ממש אוהבת את הנעליים שלכם' – וביקשתי לקבל הנחה תמורת זה שאני אעלה על זה סטורי. הם שאלו איזה דגם ומידה אני רוצה, ופשוט שלחו לי את הנעליים. מבחינת המותגים העלות של הנעליים היא מינורית לעומת החשיפה שהם מקבלים".

וייס חדד מעודדת את כולם להעז כמוה: "גם אם המותגים לא משתפים, שזה לא ירפה את ידיו של אף אחד. פשוט לנסות ולא להתפדח, לא לחשוב – מי אני שאני אעשה אנבוקסינג או אשתף מתכונים. בעולם של אלגוריתם כזה משתנה ואקראי, אי אפשר לדעת מה יהיה הדבר הבא שיתפוצץ, אתה יכול לקום יום אחד ולגלות שמיליון איש צפו בריל שלך".